שבוע, סוף: סיכום יומו האחרון של שבוע האופנה

הכאפיות של דודו בר אור, החספוס של רימה רומנו ומחול הציפיות סביב עידן לרוס. שבוע האופנה הגיע לקצו

מחממים מנועים: שבוע האופנה גינדי תל אביב (צילום: אבי ולדמן)
מחממים מנועים: שבוע האופנה גינדי תל אביב (צילום: אבי ולדמן)
22 באוקטובר 2015

השיחוק: קלישאת "העולם שייך לצעירים" שהוזכרה כאן באחד הסיקורים הקודמים, הוכיחה את עצמה מתמיד בתצוגת ה-Upcoming Designers. שמונת מותגי המעצבים הצעירים שזכו למענק מרשים בסך 150 אלף ש"ח מטעם מפעל הפיס: הד מיינר, אלירן נרגסי, יען לוי ותמר לוית למותג Muslin Brothers, גל שנפלד למותג Mews, נדבר רוזנברג למותג Northern Star, רותם וניר גואטה למותג HANNAH, רחל כהן למותג CommonRaven ואסף ריב למותג Studio – ניצלו את החסות היטב והנפיקו קולקציות שלא היו מביישות אף מעצב וותיק. הקולקציות ואופן ההצגה שלהם לא יכולים היו להיות מדויקים יותר – מהסטיילינג והפסקול עד התעוזה האופנתית. כמו שאומרים, יש עתיד.

יש עתיד. Muslin Brothers בתצוגת ה-Upcoming Designers. צילום: אבי ולדמן
יש עתיד. Muslin Brothers בתצוגת ה-Upcoming Designers. צילום: אבי ולדמן

המעידה: הררי  ציפיות הלכו ונערמו לקראת הופעת הבכורה של עידן לרוס בשבוע האופנה. אך הסטייליסט המצליח שהפך למעצב מבטיח, ואפילו סומן על ידי אורח הכבוד האיטלקי מרסלו בורלון כאלבר אלבז הבא – לא הצליח לפרוע את ההייפ. הבגדים היו יפים כצפוי, לא נרשם חלילה חסך בסקס-אפיל וכתב היד היה מגובש וברור באופן ראוי להערכה (בהתחשב בכך שמדובר במעצב בן 28, ובכך שלא חסרים מעצבים מנוסים יותר שטרם מצאו את הקול האישי שלהם). אז מדוע הותירה התצוגה טעם לוואי מעקצץ? רמת הגימור והעשייה לא הייתה אחידה לאורכו של המסלול, ולא תמיד הלמה את הרף הגבוה והמוצדק שהצליח לרוס להעמיד. אך הסיבה העיקרית נעוצה ככל הנראה בכך שהקולקציה המשיכה את קו הלנז'רי המאפיין את כתב ידו של לרוס, אך במקום לנסוק לנקודות קיצון חדשות – נשאר הקו ברובו ליניארי. מצד שני, יכול להיות שהסתנוורנו מהר מדי?

ציפינו ליותר. עידן לרוס. צילום: אבי ולדמן
ציפינו ליותר. עידן לרוס. צילום: אבי ולדמן

הזווית החדה: אחרי שבסבב הקודם הגיעה רימה רומנו לשבוע האופנה על הזוכה בתחרות ה-Upcoming Designers, השנה כבר עלתה לשחק בליגה של הגדולים. המעצבת המחוספסת זכתה להזניק את יומו האחרון של שבוע האופנה, והתוצאה לא הייתה מאכזבת. בהיעדרם של משתתפים מהעבר, שיודעים למתוח את הגבולות לקצה, כמו ששון קדם ואלון ליבנה – רומנו הייתה היחידה לבזוק את האדג' שהיה חסר כל כך בשבוע האופנה הנוכחי. רומנו הציגה קולקציה רעננה, שלמה ומגובשת, ואפילו הצליחה להתרחק מעט ממקורות ההשראה האופנתיים המובהקים מדי כמו המעצב האוונגרדי ריק אוונס. לראשונה, הזריקה המעצבת למנעד המונוכרומטי הקודר שלה, נגיעות חומות-אדמדמות מרפרשות שחלשו על שמלות משי נוזליות עם קצוות פרומים ועל שמלות חלוק מצוינות. רומנו שפועלת מתוך אג'נדה של לעצב ל"נשים שאוהבות להתלבש גם במציאות היומיומית מבלי להתנצל על סטייל מוקפד, גם בדרך לסופרמרקט", אבזרה את הדוגמניות הלבושות היטב בשקיות שקופות מחופות בכיתוב: "I Want You To Touch My Reality".  אותנו היא שכנעה.

הכניסה אותנו למציאות שלה. רימה רומנו. צילום: אבי ולדמן
הכניסה אותנו למציאות שלה. רימה רומנו. צילום: אבי ולדמן

ההפתעה: בדומה לקולגה מהפסקה שלמעלה, גם שני צימרמן התגלתה בפרק הקודם של ה-Upcoming Designers. אך בעוד שבתחילת הדרך היה קשה לאמוד את טיבה של המעצבת השאפתנית, תצוגת הסולו הראשונה שלה כבר לא השאירה שום צל של ספק. צימרמן אינה שייכת לזן המחוספס והניסיוני של המעצבים המקומיים, והיא מעולם לא התיימרה לעשות זאת. היומרה היחידה שלה היא לעשות אופנה נשית, צעירה ועדכנית שיכולה להיות עשויה היטב מבלי לקחת עצמה ברצינות תהומית – שאיפה שאינה זוכה כמעט למענה בסצנה שמתייחסת למונח 'מסחרי' בגסות. צימרמן השיגה את מבוקשה, והגישה קולקציה מגובשת, מהודקת ואיכותית שלימדה על כברת הדרך המקצועית שהצליחה לעבור בפרק זמן קצר כל כך. את האימפקט ליבתה החבירה המוצלחת למעצבת התכשיטים קרן וולף, שעיצבה עבור צימרמן קולקציית תכשיטים מרשימה, יש שיגידו מאפילה.

לא מפחדת להתמסחר. שני צימרמן. צילום: אבי ולדמן
לא מפחדת להתמסחר. שני צימרמן. צילום: אבי ולדמן

מפגן הכח: מראה מראה שעל הקיר, מי המעצבת הכי Kick Ass בעיר? דודו בר אור יצאה לאור כמעצבת בשבוע האופנה הראשון שהתקיים לפני ארבע שנים. מאז הפכה לרזידנטית קבועה על המסלול ולאחת שאוחזת את תעשיית האופנה במפשעה. השנה סימנה המעצבת האדמונית את הטריטוריה באופן שלא משאיר מקום לסימני שאלה. לא רק שבר אור זכתה לנעול את שבוע האופנה, אלא גם להיווכח לקרב שהתחולל על כל מושב. טעות חישוב יצרה סיטואציה בה כמעט 100 מוזמנים מעולם התקשורת, נאלצו לקבל התנצלות טלפונית על כך שמושבם הופקע מהם לטובת מי שרכש כרטיס לתצוגה במאות או אלפי שקלים. הרי בכל זאת, המטרה מקדשת. אלו שכן זכו להריח את המסלול מקרוב, חזו באותה הקולקציה שהציגה הדודו בתחילת החודש במסגרת אירועי שבוע האופנה בפריז. ומה באשר לבגדים עצמם? בר אור לא ויתרה גם הפעם על טעמו הפיקנטי של המזרח התיכון, עמו תיבלה את הקולקציה. שמלות הכאפייה שלה כבר הספיקו לעשות להן שם בטרם נחתו בדרך בגין, וכך גם התמהיל בכללותו של האוריינטלי עם הרוקנ'רול, והשורשי עם המודרני. נו בקיצור, דודו. אך עם כמה שהמנה שרקחה בר אור הייתה וול-דאן, נדמה הפעם כי אכן לא היה זה יותר מתיבול, ספייסי ככל שיהיה, של הטעם החריף המוכר: מכנסי העור הלוהטים שודכו בשנית לחולצות אוריינטליות-בוהמייניות, ושמלות הגלביה המפורסמות שהומרו בשמלות כאפייה זכו לליווי צמוד של מעילי עור קטנים ובועטים. בקיצור, החך שלנו מחכה בקוצר רוח כבר למנה הבאה.

רוקנ'רול אוריינטלי. דודו בר אור. צילום: אבי ולדמן
רוקנ'רול אוריינטלי. דודו בר אור. צילום: אבי ולדמן