שגרירת תל אביב בירושלים

ביתה של תמר זנדברג – דירת  שלושה וחצי חדרים באזור שד' בן גוריון – נראה בדיוק כמו בית שבו גרה ילדה בת 6: שלל צעצועים, ציורים וקופסאות קורנפלקס על המקרר. אנחנו מתיישבים לראיון על ספת איקאה דגם KLIPPAN, סימן ההיכר של מעמד הביניים. העובדה שהכיסוי השחור הנשלף של ה-KLIPPAN לא היה מהודק באופן הרמטי בזמן שיחתנו מעידה על אחד מהשלושה: או שזנדברג הזניחה את ההידוק בגלל הטירוף סביב המאבק במעורבתו של נתן אשל בצוות המשא ומתן הקואליציוני (סיכוי טוב), או שבלגנה אותו בכוונה כדי לשוות לעצמה פאסון של אחת שלא מתאמצת (לא מאמין) או שפשוט לא איכפת לה מדברים כאלה (סבירות גבוהה גם כן). טוב לדעת שלא כל השמאלנים אנאליים.

זנדברג, מקום שישי במרצ, מגדירה את עצמה תל אביבית גאה שרואה את שארית חייה בעיר הזו. אין לה פנטזיות על ברלין או על ניו יורק. היא מספרת שבמהלך קמפיין הבחירות המוצלח של מרצ היא הסתובבה בין פאנלים וחוגי בית ברחבי הארץ וגילתה שהפער בין התודעה הפוליטית של התל אביבים והנושאים שמענינים אותם לבין מה שמענין אנשים במקומות אחרים אינו כזה גדול. "הגעתי לחוג בית בישוב דיר אל אסד שבגליל", היא מספרת, "הצטופפתי יחד עם מכובדי הכפר, כולם גברים, בחדר עם תנורים גדולים, והשאלה הראשונה שהם שאלו אותי היתה על איזה ציטוט ספציפי של לבני מלפני כמה ימים, והם רצו לדעת מה דעתי עליו. הופתעתי כי זה סוג השאלות ששואלים אותך בתל אביב". בחוג בית אחר, שנערך בבית בצפון תל אביב עם "קדישמנים מקוריים על הקירות", הופתעה זנדברג שוב כשנשאלה דווקא על היעדר הייצוג המזרחי במרצ.

זנדברג עובדת מהר. היא הספיקה להסתער על משימת הג'יהאד הפמיניסטי הראשונה שלה כחברת כנסת עוד לפני שהספיקו הפרחים שקיבלה מחברים וממכרים בעקבות ההצלחה בבחירות להתייבש או לצאת מהואזות שעל השולחן בסלון. היעד הוא, כידוע, נתן אשל, מי שנתניהו רצה שיהיה חלק מצוות המשא ומתן שלו להרכבת הקואליציה, אף שבהסכם טיעון שחתמו אשל ונציבות שירות המדינה נקבע כי אסור לו לעבוד יותר בשירות הציבורי.

הסיבה, למי שבדיוק נחת פה מטיול ארוך מאוד בחו"ל, היא תלונות שלפיהן אשל הטריד עובדת בלשכת ראש הממשלה. בין היתר פורסם שהוא צילם אותה מתחת לחצאית שלה מבלי רשותה. הסכם הטיעון נחתם במקום העמדה לדין, כך שאשל לא הורשע או הואשם רשמית בשום דבר. משנודע שביבי מייעד את אשל להיות חלק מהצוות התעוררה המחאה. בפייסבוק הובילה אותה הבלוגרית רויטל מדר, שקראה לא לאפשר לכך לקרות. במקביל שיגרה זנדברג מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, בדרישה שיאסור על אשל להשתתף במשא ומתן הקואליציוני. המחאה תפסה תאוצה מסוימת וזכתה לגיבוי מצד סיעת יש עתיד, שהודיעה רשמית שלא תנהל משא ומתן עם צוות שאשל נמנה עמו. זנדברג ומדר רשמו ניצחון תודעתי, אם כי ביום שלישי השבוע פורסם שהיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה הודיעה לאשל שמבחינה משפטית אין מניעה שיהיה חלק מצוות המשא ומתן, שכן לא מדובר במשרה בשירות המדינה. בינתיים גם זנדברג וגם מדר פירסמו שהן קיבלו תגובות בוטות מאוד מאשל – בטלפון ובמיילים – שבהן הוא מאיים עליהן בתביעת דיבה. בזמן כתיבת שורות אלה לא ברור איך תסתיים הסאגה, ואם אשל אכן יהיה חלק מצוות המשא ומתן.

תגובת נתן אשל נכון ליום שלישי אחר הצהריים: "כרגע אני לא חלק מצוות המשא ומתן, מה גם שהמשא ומתן טרם התחיל. אני מניח שלא אהיה שותף למשא ומתן, ונראה מה יהיה בהמשך. זה לא מעניין אותי".

"כשנרתמתי למאבק הזה לא חשבתי שאצליח בהכרח", מודה זנדברג, אבל למדתי שלחץ ציבורי תמיד עובד. לא חשבתי שיש עתיד יצטרפו לקריאה כל כך מהר. צריך להבין שאשל משחק אותה הקוזק הנגזל במקרה הזה, כי עסקת הטיעון שנחתמה בינו לבין נציבות המדינה מתנה את אי העמדתו לדין בכך שלא יחזור לשירות המדינה, אז פתאום לבוא עכשיו ולטעון שבגלל שהוא לא הורשע אין מניעה שיהיה חלק מצוות המשא ומתן זו פשוט דמגוגיה. אשל הרי שלח לי מייל שבו הוא מאיים לתבוע אותי על הוצאת דיבה אם לא אחדול ממעשיי, ולא התכוונתי לפרסם אותו בשלב ראשון. אבל אז הוא התקשר לרויטל מדר ואיים עליה בטלפון (במקביל פרסמה שלי יחימוביץ' מייל שאשל שלח אליה בטעות לפני כמה שבועות ויועד ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ובו הוא שואל האם מותר לו לקחת חלק בצוות המשא ומתן לאור עסקת הטיעון שלו עם נציבות המדינה. ע"מ), ולכן החלטתי לפרסם את המייל הזה לציבור".

מעבר למקרה נתן אשל, את לא חושבת שיש משהו אגרסיבי או אלים במשפטי השדה שנערכים לא פעם על ידי נשים לגברים בפייסבוק, בעניינים הקשורים בחשד להטרדות מיניות או לעבירות מין? הרי לא ראוי שהרשת תחליף את בתי המשפט.

"עבירות מין זה הדבר הכי רגיש בשיח הציבורי כי אמינות המתלוננת תמיד מוטלת בספק, וזה למרות שאחוז מתלוננות השווא בעבירות מין אינו גבוה יותר מאשר בעבירות אחרות. אני גאה להיות חלק מהג'יהאד הפמיניסטי שמשיב מלחמה בצורה חזקה על עוולות שנעשות במסגרת יחסי הכוח הלא שוויוניים בין גברים לנשים. אין ספק שלאנשים מגיע משפט צדק ולפעמים יש מידה של אי־פייריוּת בחשיפה של אדם בצורה הזו, אבל מדובר בכלי שנועד לתקן אפלייה מובנית של נשים, ולכן יש משהו ראוי בכאפה שאותו מטריד יקבל בדמות הפרסום בפייסבוק. זה קצת כמו בסרט פנטזיה, שהחנון מקבל הזדמנות לנקום באלה שהתעללו בו כל השנים. אז במקרה של הטרדות מיניות יחסי הכוח הבלתי שווים מצדיקים תגובת נגד אגרסיבית יותר מאשר במקרים אחרים".

אין שמאל בלי מזרחים

מרצ הכפילה את כוחה בבחירות האלה תחת הסיסמה "השמאל של ישראל". למה השמאל של ישראל אינו מפלגה ערבית־יהודית, אלא יהודית בלבד עם ערבי אחד מתוך שישה חברי כנסת?

"ההצלחה בבחירות האלה היתה אדירה. מיצבנו את עצמנו כמפלגת שמאל שאינו קיצוני ולא הזוי, וזה כבר משהו. לא שאני נגד קיצוני, גם זה חשוב לדעתי, אבל אנחנו בהחלט שמאל שפוי. לצערי אין באמת מפלגות ערביות־יהודיות בישראל כי בין הציבורים קיים חוסר אמון מאז האינתיפאדה בשנת 2000. האינתיפאדה היתה גם מה שהוביל להדרדרות הגדולה בכוחה של מרצ. לחד"ש יש שלושה וחצי מנדטים ערבים וחצי מנדט יהודי וזה מה שמשנה בעיניי, לא העובדה שמוסדות המפלגה הם ערבים־יהודים אלא מי המצביעים. שני הציבורים עברו טראומה באינתיפאדה, וגם אני באופן אישי הייתי סטודנטית בירושלים בתקופת הפיגועים הנוראית, ולמרות שנפגשתי עם פלסטינים והייתי פעילה פוליטית, עדיין חשתי מידה של פחד ואובדן אמון, וכמוני גם הערבים שאיבדו אמון בממסד הישראלי בעקבות אירועי 2000".

ההבדל העיקרי ביניכם ובין חד"ש הוא שאתם ציונים והם לא. אני מקשיב לך ועוקב אחר דברים שאת אומרת וכותבת ומתקשה לזהות את הציונית שבך. זה מרגיש שאתם במרצ מתעקשים על היותכם ציונים כי זה כרטיס כניסה למועדון המפלגות הלגיטימיות בישראל, ולא כי זה באמת מדבר אליכם.

"תראה, אני רואה בציונות פרויקט מדהים שהקים את המדינה, ובזכות הציונות אני פה היום בתל אביב, נקודה. כיום ישראל היא מדינה חזקה עם השפעה גדולה על העולם ועל ארצות הברית, מדינה איתנה שלא הולכת לשום מקום, אבל היא גם מדינה שהפכה את הכיבוש לפרויקט המרכזי שלה, ובמקביל ועם קשר הדוק לכיבוש פיתחה גם עוני ופערים חברתיים עצומים. אנחנו וחד"ש מדברים על מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, אבל אני רוצה שחוק השבות ימשיך להתקיים ולהתיר ליהודים לעלות לארץ, ולא מוכנה לאפשר לפליטים לחזור לישראל. אנחנו רוצים ישראל כמדינה יהודית שבה הערבים לא יהיו אזרחים סוג ב' אלא שווי זכויות בכל הקשור לקרקעות, שירותי ממשלה והכל, אבל כן, ברמת ההגירה וחוק השבות עדיין תהיה מידה של חוסר שוויון. גם מתווה קלינטון ויוזמת הליגה הערבית מדברים על זה פחות או יותר".

ואיך הגבת לחבר'ה בחוג הבית בצפון תל אביב כששאלו למה אין מזרחים במרצ?

"זו ביקורת מוצדקת ואני מקבלת אותה במלואה, כי באמת אין שמאל אמיתי בלי מזרחים וערבים. ייצוג של מזרחים לא נפתר בשריון מקום למזרחי ברשימה, זה דבר שצריך להיבנות מלמטה. המאמצים שלנו להחזיר למרצ את כוחה שאבד לה בעשור האחרון התמקדו בעיקר בקהלים המסורתיים שלנו בתל אביב, בירושלים ובחיפה, ופחות השקענו באוכלוסיות אחרות, בפריפריה, כן".

את חושבת שיחימוביץ' חטאה מוסרית כשויתרה על הנושא המדיני בקמפיין הבחירות?

"העבודה ברחה מהשמאל, לא מהעניין המדיני, כי שמאל זו תפיסת עולם ואי אפשר להפריד. שלי שיחקה לידי אלה שחיפשו במשך שנים להפוך את השמאל ללא לגיטימי. היא כאילו קיבלה את ההסתה הימנית נגד השמאל ובכך פספסה הזדמנות היסטורית לבנות מחדש את המחנה הזה, שלפי תוצאות הבחירות קיים ועוד איך".

ולפיד, את מסתכלת עליו ומרגישה הזדהות איתו יותר מאשר עם ביבי?

"(צוחקת) הזדהות? כן, במידה מסוימת, אני יודעת… אני לא מאלה שמאמינים שצריך להיות הכי גרוע ורק אז יהיה טוב, אני תמיד מעדיפה שיפור, אפילו אם קטן. ההיענות שלהם לדרישה שלנו לגבי נתן אשל, למשל, גורמת לי לתת ללפיד קרדיט מסוים, מה גם שרבים בציבור נותנים לו קרדיט".

מוזיאון של מגדלי ענק

זנדברג, 36, מגיעה לכנסת אחרי קדנציה במועצת העיר תל אביב, שם ישבה בקואליציה של חולדאי עם חבריה לסיעת מרצ, מיטל להבי ואחמד משהראווי. השלושה בחרו לצאת מהקואליציה בקיץ 2012, בעקבות האלימות של פקחי העירייה כלפי דפני ליף ושאר האנשים שניסו לחדש את המאהל ברוטשילד. בשנה האחרונה התמודדה זנדברג לראשות נעמת והפסידה לגליה וולוך.‏ לפני הקדנציה בעירייה היא שמשה במשך חמש שנים העוזרת הפרלמנטרית  של רן כהן, שאותו היא מגדירה מורה ורבה. זנדברג טוענת שהיא חשבה שעל מרצ לפרוש מהקואליציה בעירייה כבר בזמן המחאה בקיץ 2011, אבל היתה בדעת מיעוט לעומת חבריה לסיעה.

תכלס, חולדאי ראש עיר טוב לדעתך?

"חולדאי שינה מאוד את תל אביב ב־15 השנה האחרונות. חלק מהשינויים קרו בגללו וחלק בגלל תהליכים שקרו בלי קשר אליו, כמו התופעה העולמית של חזרה לערים הגדולות. תחת הנהגתו הפכה תל אביב לעיר שפונה לעולם יותר מאשר לתושביה. הוא דאג למסלולי אופניים, לתיירות גאה ותיירות בכלל ולבתי מלון, והשקיע המון ביחסי הציבור של העיר בחו"ל. לדעתי תל אביב צריכה איזון נכון יותר בין הדאגה לתושבים לבין הדאגה לתיירות, והיא לא תמשיך להיות עיר אטרקטיבית לישראלים מבחינת תרבות ועשייה אם היא תהפוך למוזיאון ענק ומצועצע של מגדלי ענק".

הנטייה שלו לקדם מגדלים לאוכלוסיה עשירה היא, לדעתך, תולדה של קשרי הון־שלטון ציניים כמו שסרטוני "השיטה" מראים על הממשלה?

"לא נתקלתי בשחיתות פרופר, ההון־שלטון בעירייה מתבטא במדיניות ולא בשחיתות. חולדאי חושב שאם הוא יקים בניינים לעשירים אז הכסף יחלחל מטה ויטיב עם כל תושבי העיר. זו הסתכלות שחושבת שכל מה שחדש ונוצץ וגדול וזכוכיתי זה טוב, נקודה. אני לא חושבת שחולדאי רוצה לרושש את מעמד הביניים, אין פה קונספירציה, אבל בפועל המדיניות שלו מביאה לזה".

אם זה מה שאת חושבת, למה חיכיתם עד שהפקחים יגררו את דפני ליף על הכביש כדי לצאת מהקואליציה?

"בשלטון המקומי, להבדיל מהארצי, האופוזיציה נורא חלשה והקדנציה ארוכה ויציבה מאוד. יש בעיה במבנה של השלטון המקומי, שפועל על בסיס חוקים מלפני קום המדינה. לראש העיר יש יותר מדי כוח, אין הפרדת רשויות, למועצת העיר אין באמת שיניים ולאופוזיציה אין ממש משמעות. בנסיבות האלה מרצ החליטה ללכת לקואליציה והשגנו שם הישגים אדירים כמו מהפיכת החינוך של מיטל להבי, האפליה המתקנת לערבים שהוביל אחמד משהראווי והתחבורה הציבורית בשבת שהובלתי אני".

אגב מגדלים, אמא שלך זו אסתר זנדברג, כתבת אדריכלות, מומחית בתחומה. עוד כמה שנים כבר לא ישארו מומחים כמוה בעיתונות.

"אמא שלי היא באמת זן נדיר כי היא לא רק ייסדה תחום סיקור והתמחתה בו, אלא גם הביאה מבט אחר ואג'נדה מוגדרת לתחום שמשפיע מאוד על חיינו. למפות את יחסי הכוחות באדריכלות ולדבר על איך הם משפיעים על חיינו זה דבר שרשום על שמה. למדתי ממנה את החיבור בין תכנון, פוליטיקה, ידע ומילים. היא לא מייצגת בעיניי את תחום העיתונות כי היא באמת יוצאת דופן. על התחלואים בעיתונות למדתי בעיקר מארגון העיתונאים החדש ומכל מה שקרה בתחום הזה בשנים האחרונות, יותר מאשר ממנה".

בקיץ היית שותפה להפגנות נגד תקיפה באירן בראשותם של אלדד יניב ורני בלייר. מה את חושבת על ארץחדשה?

"חבל לי על כל הפרשה הזו, כי היו שם כמה אלפים טובים של מצביעים שיכלו לתרום לשמאל, אבל אני עדיין מתנחמת בזה שלימין היתה כמות כפולה של מצביעים מבוזבזים שהצביעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, בעיקר עוצמה לישראל. אני חושבת שהמסר של 'פאק דה סיסטם' הוא לגיטימי אבל הדרך שלנו במרצ גם מתנגדת לשלטון ההון ובמקביל מתגדת גם לימין המדיני ואנחנו גם מחוקקים ועושים עבודה פרלמנטרית".

בתור שמאלנית, כשאת רואה מה קורה עם בית"ר ירושלים בימים אלה את לא מתבאסת רצח שאחיך שיחק שם כמה שנים טובות?

"הגזענות קיימת בחברה הישראלית בהמון מקומות, וצריך לשאול למה הזעם יוצא דווקא על בית"ר. צריך לזכור שלקבוצה הזו יש גם צדדים טובים, הם לוקחים ילדים שמסתובבים ברחוב, מחנכים אותם ומכניסים אותם למסגרת. לא תשמע אותי מצטרפת לעליהום על בית"ר".