זמן סוכר: קולין פארל דורס את המסך בסדרה שתהיו חייבים לראות

כל מה שאני יודע על ז'אנר הפילם נואר השתנה בפעם הראשונה כשצפיתי בגרסת הבמאי של "בלייד" והתפוצץ לי המוח. בפעם השניה זה קרה לי עם אופרת הראפ הבלשית "העיר הזאת" של עמית אולמן, ג'ימבו ג'יי ואיציק פצצתי. שהתיכו את הז'אנר הקולנועי הוותיק עם ז'אנר המחזמר ושינו לחלוטין את התפיסה שלי לגבי שניהם. ועכשיו בא "שוגר", בכיכובו של קולין פארל באפל TV+, ומשנה את הכל שוב.

>> "ריפלי" היא סדרה יוצאת דופן. אל תשוו אותה לסרט ההוא
>> "סיינפלד" הצילה את "תרגיע": הפינאלה המושלם של לארי דיוויד

את קולין פארל אתם מכירים אולי מהסרט "רוחות אינישרין", או אולי דווקא מהעונה הכי פחות מוצלחת של "בלש אמיתי" ועשרות תפקידים ראשיים אחרים לאורך השנים בשלל סרטי דרמה ואקשן, אבל התפקיד האחרון שלו היה הפינגווין בסרט "הבאטמן", תפקיד שונה מאוד מכל מה שעשה עד היום, ולקח לי זמן להתרגל מחדש לפרצוף האמיתי שלו. אחרי הרבה שנים של דשדוש יחסי, קולין פארל הוא שוב הדבר הכי חם בהוליווד כרגע. זה נחמד לראות שמעריכים כישרון שם, אבל לא כל השחקנים מסוגלים לספק הצלחה אחר הצלחה. לכן "שוגר" הוא נקודה קריטית יחסית בקריירה של פארל, שתקבע אם הוא עומד לזרוח במלוא עוצמתו או להפוך לניקולס קייג'.

ג'ון שוגר, הדמות שמגלם פארל, הוא חוקר פרטי והוא ממש טוב במה שהוא עושה. כמה הוא טוב? בתחילת הפרק הוא עובד על תיק עבור היאקוזה ביפן ואיך שהוא חוזר הוא מקבל קייס ממפיק הוליוודי ידוע שמבקש לאתר את הנכדה שלו שנעלמה. הטקטיקה של ג'ון שוגר בפתרון התעלומות אותן הוא חוקר היא אולי טיפה מורכבת: הוא פשוט אדם ממש ממש נחמד. הטד לאסו של הבלשים הפרטיים, רק בלי השפם ובווליום הרבה יותר נמוך. ברור שיוצר הסדרה, מארק פרוטוסביץ' אוהב מאד את הז'אנר, אבל גם ברור שבאופן מכוון הוא הולך נגד חוקי הז'אנר, לוקח את ארכיטיפ הבלש הקשוח ומחליפה אותו בבלש עם לב זהב שנאלץ להיות קשוח.

אחד הדברים הראשונים שג'ון שוגר מעיד על עצמו היא העובדה שהוא לא אוהב לפגוע באנשים. והוא באמת לא אוהב את זה. אבל הוא יפגע במי שמהווה לו איום אם אין לו ברירה. הוא גם תמיד מנסה לעשות את הצעד הנכון. תשע דקות לתוך הסדרה והוא כבר מוצא את עצמו בשיחה עם נהג מונית ערבי ומציע לו עזרה עם הבת שלו שחולה, ואפילו מוקדם יותר כשהוא אוכל וזבוב מזמזם מעליו – הוא תופס אותו עם צ'ופסטיקס ובמקום להרוג אותו משחרר אותו קצת רחוק יותר. בטריק הזה של סימפתיה עם חרק השתמשו כבר ב"שובר שורות" עם ג'סי והחיפושית, אבל תמיד נחמד כשמשתמשים בו כראוי.

שאר הליהוקים בסדרה גם הם מצוינים. לתפקיד של רובי, המעסיקה של ג'ון, בחרו בקירבי האוול בפטיסט ("עבריינים"), כשלצדה בולט דניס בוטסיקאריס ("סמוך על סול"), וליהוק מפתיע מאוד של איימי ריאן (הולי מ"המשרד") לתפקיד הפאם פאטאל, שעושה עבודה כל כך טובה, כל כך אנושית ופגיעה, שההזדהות איתה אוטומטית. זה נכון גם לגבי הדמות של ג'ון שוגר שמפיצה הילה חמימה של טוב לב שאי אפשר להתנגד לכוח המשיכה שלה. 

השאלה "מה היה קורה אם לבלש הקשוח עם לב הזהב היה באמת לב זהב וכוונות טובות" לא הופכת את שוגר לקלילה מדי, כפי שאולי נדמה בתחילת הצפייה. מהר מאוד "שוגר" מבהירה שגם למעשים טובים עם כוונות טובות יש השלכות, וכשכל זה מתווסף לצילום ועריכה מסחררים שעושים שימוש נרחב  באלמנטים של פילם נואר – כאלה שכבר כמעט ולא רואים היום בקולנוע (או לפחות לא רואים מבוצע טוב) – זה כבר הופך ליצירה נוספת של אפל TV+ שחייבים לראות.

עבור חובבים אמיתיים של פילם נואר זאת תהיה חוויה מאד מעניינת. השאלות הגדולות, אחרי שני פרקי פתיחה מאוד מבטיחים, הן כמה הסדרה תצליח לכופף את חוקי הז'אנר, כמה הערכים של ג'ון שוגר יעמדו במבחן וכמה הפתעות עוד מחכות במהלכה (נהמר: הרבה). אם "שוגר" תמשיך באותו הקצב של שני הפרקים הראשונים, ג'ון שוגר עשוי להפוך לאחד התפקידים החשובים בקריירה היפה של קולין פארל, והסדרה עצמה עשויה להפוך למשהו שלא נראה כמותו על המסך. נמתין במתח.
>> "שוגר", שמונה פרקים (פרק חדש בכל סופ"ש), עכשיו באפל TV+