הקריירה של קולין פארל בנסיקה, ובשנים האחרונות זה התבטא בהמון תפקידים מרשימים, החל מ"רוחות אינישרין" ו"הלובסטר" בקולנוע ועד "הפינגווין" ו"שוגר" על המסך הקטן שהפכו אותו לאחד השחקנים המבוקשים בהוליווד. בנטפליקס שלפו את פנקס הצ'קים והנחיתו אותו בתפקיד הראשי בסרטו החדש של אדוארד ברגר האוסטרי-שוויצרי, שביים את "במערב אין כל חדש" ואת "עד שייצא עשן לבן" בשנה שעבר והוכתר כתקווה ענקית של הקולנוע האיכותי. אבל הסרט "בלדה לשחקן הקטן", שמבוסס על ספר בעל אותו שם, הוא לא סרט טוב בלשון המעטה, וגם הקאסט המצוין לא מצליח להציל אותו. אבל קולין פארל בהחלט מנסה.

>> כבו את האורות: 22 הסרטים הכי מומלצים בנטפליקס
>> יש לכם שבוע לצפות ב"פרנקנשטיין" על מסך גדול. רוצו

הסרט עוקב אחר לורד דויל, נוכל ומכור להימורים שהתגלגל לחופי מקאו שבסין. למרות שהוא נוהג כגדול המהמרים וחי את חייו החדשים בהתאם, דבק בו מזל רע וכעת הוא חייב כסף להמון אנשים מהעבר שלו, אך גם מההווה העגום שבו הוא חי. הקאסט המרשים כולל לצד פארל גם את טילדה סווינטון, ג'ייסון טובין ("לוחם", "אלף מכות") ופאלה צ'ן ("שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות"), ולמרות זאת ולמרות הבמאי המבטיח, הביקורות מאז צאתו קוטלות את הסרט וחלקן אפילו מעידות כי "הסרט בלתי ניתן לצפייה".

יש מעט מאד סרטים שאני מגדיר כבלתי ניתנים לצפייה. "ג'וקר 2" (2024) הוא דוגמה מצוינת לסרט כזה, כך גם "סרט 43" (2013) הידוע לשמצה. "בלדה לשחקן הקטן" הוא לא אחד מהם, בעיקר כי הוא מאד יפה ויזואלית. זה, כמובן, לא הופך אותו לטוב. הויזואליה של אדוארד ברגר הופכת לכמעט ממכרת כשהיא משתלבת עם הניאון והטינופת של מקאו. ברגר בוחר באופן מחושב להציג את הקזינואים המרשימים והעצומים לעומת שכונות העוני והסמטאות הרטובות. האם זה מושך את העין? ודאי. האם ניתן לשים על מיוט ולצפות בהנאה על מסך 75 אינצ' באיכות 4k? אפילו מומלץ. האם זה מפצה על שאר הפגמים בסרט? ממש לא.

מעטים הסרטים שהצליחו ללא תסריט טוב (אם נשים בצד סרטי בורקס וקומדיות ישראליות). אין מה לעשות, זה הבסיס, זה מה שמצדיק את קיומו של הסרט ובמקרה הזה התסריט מתחיל ממקום סופר ריאליסטי ומסיטואציה ריאליסטית, גם אם הזויה. בבת אחת, לקראת הסוף, האווירה משתנה לחלוטין ומשלבת אלמנטים על טבעיים שלא היו קיימים כלל קודם לכן. יש אולי ממש מעט רמיזות לקיומן של תופעות על טבעיות, אך הן אינן חלק מהעולם הקיים והתחושה שיצאתי איתה כצופה היא ניתוק מוחלט, כי זה הרגיש כל כך לא שייך לעלילה ולעולם שבו היא נבנתה. הזיה.

ואולי הכי גרוע: הדמות הראשית כמעט פסיבית לחלוטין.מדובר בדמות שנתונה ליד הגורל וגורמים חיצוניים אחרים, כך שכמעט אף פעם אין לה בחירה משמעותית כי דברים פשוט קורים לה. הנה לדוגמה, לורד דויל צריך אשראי כדי להמשיך להמר, אז מישהי פונה אליו ומציעה לו אשראי במקום שהוא יפנה לבקש. גם את הכסף לזכייה הגדולה והמפוארת שהוא מתכנן הוא מוצא במקרה ולא כתוצאה מפעולה אקטיבית.

בעיה נוספת היא מערכת היחסים המוזרה שלו עם דאו מינג, לה הוא חייב כסף, שמסתיימת בטוויסט צפוי אך לא קשור שהיינו יכולים להסתדר לגמרי בלעדיו. גם היא מציגה דמות מפוספסת לחלוטין עם בחירות מוזרות ביותר. היא גרה בשכונת עוני, אבל יש לה כסף וכל כך חשוב לו להחזיר לה את הכסף ללא כל סיבה שנראית לעין. גם השינוי עצמו באופי של הדמות, שהופכת מנהנתן חסר תקנה לצדיק היחיד בסדום, לא מבוסס מספיק. בקיצור – שיט שואו. וקולין פארל? משחק מדהים כרגיל, אבל זה כבר לא עוזר.

"בלדה לשחקן הקטן" היה יכול להיות סרט מעניין על נהנתנות, גרגרנות ורעב, אבל במקום זה מצליח להוכיח שללא תסריט טוב – שום דבר לא יעזור. זה לא סרט בלתי ניתן לצפייה – הוא מאד מרשים ויזואלית, משוחק מצוין וקולין פארל באמת מתאמץ להוציא ממנו את המיטב – אבל הוא בהחלט סרט ממש רע. היחידים שאולי יהנו ממנו הם מעריצי פארל, אבל גם אם אתם כאלה – יש כל כך הרבה סרטים יותר טובים שלו שעדיף לראות. צאו מהסרט.
>> "בלדה לשחקן הקטן", 101 דקות, גרמניה 2025, עכשיו בנטפליקס

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• המסך
• נטפליקס
• קולין פארל

זה מתחיל כמו כל סדרה בלשית שראיתם. בלש שחוק ומבריק, בחורה נעלמת, תיק פתוח. גם הרפרור לסרטי נואר כבר לא מקורי בשום צורה. אבל אז מתחילים לפרום את הפרקים, כי יש פה המון מה לפרוק – ויש פה טוויסט שבאמת מביא משהו חדש. אה, ויש גם הופעה מעלפת מקולין פארל, שכבר השלים את המעבר מיפיוף צעיר לשחקן נפלא.

>>אל תשוו את "ריפלי" לסרט ההוא, כי אז תפספסו סדרה יוצאת דופן

"שוגר", דרמת הבלשים החדשה של אפל TV, היא טוויסט על קלאסיקה. ג'ון שוגר הוא בלש שמתמחה במציאות נערות נעלמות, וזה כישרון שאמור להועיל במשימה הנוכחית שלו – למצוא את נכדתו הנעדרת של מפיק הקולנוע הכי גדול בהוליווד. שוגר, חובב סרטים בעצמו, נלהב למשימה שכמובן מסתבכת ומסתעפת הרבה מעבר לצפוי, ולכן לא נרחיב מפאת ספויילר – ובמיוחד מזה שמגיע בהפתעה, ועשוי לפלג את הצופים. אבל הסדרה עצמה שווה את האתגר.

כי מעבר להיותה טייק חדש ומרענן לנואר, היא מהווה גם מכתב אהבה לקולנוע. היוצר של הסדרה הוא מארק פרוטוסביץ', שכתב את "אני אגדה" ו"שבעה צעדים" (הגרסה האמריקאית), והבימאי הוא פרננדוו מאירלס, שאולי אתם ממעריצי סרטו "עיר האלוהים". אתם כבר יכולים לדמיין את הפוטנציאל. יחד עם יכולות המשחק המרשימות של פארל, מדובר פה בלהיט שעומד להתפוצץ, וכדאי שתהיו בצד שלו. או שלכל הפחות, תדעו במה מדובר.
"שוגר", 2 פרקים ראשונים עכשיו באפל TV

• מה רואים הלילה
• קולין פארל
• אפל טיוי
• בלש

• Facebook
• Twitter
• Email

כששחקנים קומיים מחליטים לקחת על עצמם תפקיד רציני ולהיראות עמוקים ומלאי רבדים, זה עשוי להיות עניין מביך. זה יכול לעבוד אם התפקיד הרציני הוא של אדם מחופף או כחלק מסרט סוריאליסטי, כמו ג'ים קארי ב"שמש נצחית בראש צלול", אבל גם יכול להיות מאוד לא משכנע, כמו גורי אלפי ב"הממונה על משאבי אנוש". זה שנים שווינס ווהן דופק אחלה תפקידים קומיים בהרבה סרטים. אותי הוא לרוב מצחיק, ואחרי שצפיתי ב"שומרים על השכונה" בכיכובו בסינמה סיטי של סרייבו לפני כמה שנים, אני יכול להעיד שאפילו הנוער הבוסני עף עליו.

לכן כששמעתי שווהן מככב בעונה השנייה של "בלש אמיתי", חששתי מאותה המבוכה שמגיעה עם הצפייה בליצן מגודל שמנסה לשחק אותה רציני. אלא שכעבור דקה שבה מילאו פניו של ווהן את המסך, נזכרתי שהוא בכלל פרץ לתודעה (שלי לפחות) בתפקיד סופר רציני ומעולה – ג'ון "שריף" ב"בחזרה למלזיה" (1998) – בחור שטותניק אך טוב לב שמחליט לחזור למלזיה ולשבת שלוש שנים בכלא כדי לקצר את עונשו של הבחור שטייל איתו ונתפס עם סמים.

ווהן מוצלח מאוד גם ב"בלש אמיתי". הוא רותם את הדיבור המהיר ואת הדיקציה המלוטשת שרכש בשנותיו בעולם הקומדיות לטובת דמות אפלה, רעה ומתעתעת מאוד, ואף שהוא עושה דברים רעים ונטולי מצפון במהלך שלושת הפרקים הראשונים של העונה, עדיין היה קל להאמין שבכל רגע הוא יחזור לסורו כאיש משפחה ויתוודה על כל מעלליו בפני אשתו (קלי ריילי) תוך בליסת גלידה במטבח.

האפלה בבסיס דמותו של ווהן מאפיינת רבות מהדמויות בעונה החדשה של "בלש אמיתי". אף שמדובר באנתולוגיה, שבמסגרתה אף שחקן מהקאסט של העונה הקודמת לא המשיך לעונה הנוכחית (וודי הרלסון ומתיו מקונוהיי הנהדרים הוחלפו בווהן, בקולין פארל וברייצ'ל מקאדמס) וזירת ההתרחשות עברה מיערותיה של לואיזיאנה לאוטוסטרדות ולסמטאות של אל.איי וסביבתה – היסוד האפל של "בלש אמיתי" שרד את המעבר. התחושה שברירת המחדל בעולם המוצג לפניך היא אפלה אלימה וחבויה, ואילו המוסר והנורמליות הם רגעים חולפים של חסד שולטת גם בעונה הזו, ומדובר בהישג לא מבוטל.

ובכל זאת התחושה שעולה מהצפייה בשלושת הפרקים הראשונים היא שהעונה הזאת אינה מבריקה כמו קודמתה. העלילה עוסקת שוב בחקירת מקרה רצח, הפעם של איש עסקים עשיר מלוס אנג'לס שנחטף ונרצח באופן מסתורי, והותיר אחריו פרויקטים לא גמורים רבים בתחום הנדל"ן; ובהיעלמות של שותף עסקי (ווהן) שמחפש נואשות את כספו. צוות החקירה מורכב משלושה בלשים שלא מכירים זה את זה (פארל, מקאדמס וטיילור קיץ') ואוגדו יחד משיקולים פוליטיים. גם בעונה הזאת אווירת האפלה קשורה למפגש בין סקס, אלימות ואלמנטים דתיים, פגאניים וניו אייג'יים. גם הפעם הצילום מרשים מאוד, ערכי ההפקה אדירים והשוטים פסיכיים. מה שכן, גם אם העונה הזאת תוכרז בסופה ככישלון – היא שווה רק בשביל הקאמבק שעושה ווהן מהקומדיות הפרבריות והמתקתקות לחיים עצמם.

השורה התחתונה:הגבוה מ"לדפוק חתונה", הביצ'ית מ"ילדות רעות" והחתיך מ"תא טלפון" משחקים אותה באד גייז

• ביקורות
• בלש אמיתי
• קולין פארל
• וינס ווהן
• רייצ'ל מקאדמס
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות