העונה החדשה של "בלש אמיתי" לא מבריקה כמו קודמתה

העונה השנייה של "בלש אמיתי" קורסת תחת עול הציפיות שהותירה אחריה קודמתה. לפחות יש את וינס ווהן

מתוך "בלש אמיתי"
מתוך "בלש אמיתי"
25 ביוני 2015

כששחקנים קומיים מחליטים לקחת על עצמם תפקיד רציני ולהיראות עמוקים ומלאי רבדים, זה עשוי להיות עניין מביך. זה יכול לעבוד אם התפקיד הרציני הוא של אדם מחופף או כחלק מסרט סוריאליסטי, כמו ג'ים קארי ב"שמש נצחית בראש צלול", אבל גם יכול להיות מאוד לא משכנע, כמו גורי אלפי ב"הממונה על משאבי אנוש". זה שנים שווינס ווהן דופק אחלה תפקידים קומיים בהרבה סרטים. אותי הוא לרוב מצחיק, ואחרי שצפיתי ב"שומרים על השכונה" בכיכובו בסינמה סיטי של סרייבו לפני כמה שנים, אני יכול להעיד שאפילו הנוער הבוסני עף עליו.

לכן כששמעתי שווהן מככב בעונה השנייה של "בלש אמיתי", חששתי מאותה המבוכה שמגיעה עם הצפייה בליצן מגודל שמנסה לשחק אותה רציני. אלא שכעבור דקה שבה מילאו פניו של ווהן את המסך, נזכרתי שהוא בכלל פרץ לתודעה (שלי לפחות) בתפקיד סופר רציני ומעולה – ג'ון "שריף" ב"בחזרה למלזיה" (1998) – בחור שטותניק אך טוב לב שמחליט לחזור למלזיה ולשבת שלוש שנים בכלא כדי לקצר את עונשו של הבחור שטייל איתו ונתפס עם סמים.

קולין פארל. מתוך "בלש אמיתי"
קולין פארל. מתוך "בלש אמיתי"

ווהן מוצלח מאוד גם ב"בלש אמיתי". הוא רותם את הדיבור המהיר ואת הדיקציה המלוטשת שרכש בשנותיו בעולם הקומדיות לטובת דמות אפלה, רעה ומתעתעת מאוד, ואף שהוא עושה דברים רעים ונטולי מצפון במהלך שלושת הפרקים הראשונים של העונה, עדיין היה קל להאמין שבכל רגע הוא יחזור לסורו כאיש משפחה ויתוודה על כל מעלליו בפני אשתו (קלי ריילי) תוך בליסת גלידה במטבח.

האפלה בבסיס דמותו של ווהן מאפיינת רבות מהדמויות בעונה החדשה של "בלש אמיתי". אף שמדובר באנתולוגיה, שבמסגרתה אף שחקן מהקאסט של העונה הקודמת לא המשיך לעונה הנוכחית (וודי הרלסון ומתיו מקונוהיי הנהדרים הוחלפו בווהן, בקולין פארל וברייצ'ל מקאדמס) וזירת ההתרחשות עברה מיערותיה של לואיזיאנה לאוטוסטרדות ולסמטאות של אל.איי וסביבתה – היסוד האפל של "בלש אמיתי" שרד את המעבר. התחושה שברירת המחדל בעולם המוצג לפניך היא אפלה אלימה וחבויה, ואילו המוסר והנורמליות הם רגעים חולפים של חסד שולטת גם בעונה הזו, ומדובר בהישג לא מבוטל.

ובכל זאת התחושה שעולה מהצפייה בשלושת הפרקים הראשונים היא שהעונה הזאת אינה מבריקה כמו קודמתה. העלילה עוסקת שוב בחקירת מקרה רצח, הפעם של איש עסקים עשיר מלוס אנג'לס שנחטף ונרצח באופן מסתורי, והותיר אחריו פרויקטים לא גמורים רבים בתחום הנדל"ן; ובהיעלמות של שותף עסקי (ווהן) שמחפש נואשות את כספו. צוות החקירה מורכב משלושה בלשים שלא מכירים זה את זה (פארל, מקאדמס וטיילור קיץ') ואוגדו יחד משיקולים פוליטיים. גם בעונה הזאת אווירת האפלה קשורה למפגש בין סקס, אלימות ואלמנטים דתיים, פגאניים וניו אייג'יים. גם הפעם הצילום מרשים מאוד, ערכי ההפקה אדירים והשוטים פסיכיים. מה שכן, גם אם העונה הזאת תוכרז בסופה ככישלון – היא שווה רק בשביל הקאמבק שעושה ווהן מהקומדיות הפרבריות והמתקתקות לחיים עצמם.

השורה התחתונה: הגבוה מ"לדפוק חתונה", הביצ'ית מ"ילדות רעות" והחתיך מ"תא טלפון" משחקים אותה באד גייז