"לא משנה לכם מה הסיפור, רק עם מי אני שוכבת?", נשאלנו. ענינו שכן

שול-יים, גיליון שני של כתב העת "שול" לסיפורים קצרים מאת כותבים להטב"קים, יושק היום החל מ-18:00 בפאי ואנחנו שמחים על ההזדמנות לספר עליו. כשיזמנו את שול 1, לא חשבנו בהכרח על הטווח הארוך. חיינו בהווה מתמשך. הכל נעשה ברגע האחרון, בלי תקציב או הרבה ניסיון. היינו מרוכזות כולנו בהוצאת הגיליון הראשון שנעשה רובו ככולו בהתנדבות ובזכות הרבה מאוד רצון טוב של יקרות ויקרים (אתם יודעים מי אתם).

מאז הגיליון הקודם העולם השתגע. תרחישי אימה מתגשמים לנגד עינינו חדשות לבקרים, מרוקנים אגב כך אמיתות מוחלטות ממשמעות, טוענים אמיתות אחרות במשמעות חדשה. והמציאות? מורכבת מאוד. מאחזת עיניים. נראה שהכול זה כמו הכוכבים בשמיים: ממשי לחלוטין אבל בעצם כבר איננו, ואנחנו עוד בכלל לא הדבקנו את הקצב. הכול זורם, הכל זז, כל הזמן; הדברים מתפרקים ונבנים, נאחזים ומשחררים, בכל רגע. למעשה אי אפשר לסמוך על הביטחונות שלנו, וקשה לחשוב שאולי זה תמיד היה ככה. פשוט היה קל יותר להעמיד פנים שזה אחרת.

מול כל זה, אנחנו מציעות: לגשת לדברים בצניעות מובנית. לתת את הדברים עצמם: בלי מיסוך, בלי נימוס, בלי מאמץ, בלב פתוח, בנפש חפצה, מה כבר יש להפסיד. פעולות צנועות, מחוות פשוטות, הצעות מינוריות. לפגוש את הקהילה הקטנה שמקיפה ואוהבת אותנו בגובה העיניים. לבקש סליחה, ולסלוח. לחגוג ביחד כשאפשר, לחבק חזק (אך ורק בהסכמה נשמה). ולנשום.

כשהתחלנו לעבוד על שול-יים (יען כי זהו שול 2, החלטנו לקרוא לו גם שול-יים. אחד שהוא ריבוי, זוגי שבעצם לבד, וגם מצרף. קצת מבלבל, אבל לא מאוד) כל מיני החלטות שהתקבלו בדרך אגב בשול 1 דרשו מחשבה נוספת, ובמיוחד חתך הכותבות והכותבים. "בעצם לא משנה לכם על מה הסיפור, רק עם מי אני שוכבת?", שאלה כותבת אחת. התשובה, באופן שהיה משונה גם עבורנו, היא כן. בערך.

הגדרנו את שול כבמה לפרוזה להטבפא"קית קצרה, ותנאי הכרחי להתקבלות היה השתייכות לקהילה ה-א-פאן-בי-טרנס-הומו-לסבי-קווירי-סופר-קאלי-פרג'ליסטיק. לא שיש לנו משהו נגד אחינו ואחיותינו ההטרו-סיס-נורמטיביים (אם היה לי, הייתי משתמשת). אבל בכל זאת, עם כל הפרגון והאהבה, מהם שמענו ונראה שעוד נשמע.

אז למה, בעצם? חשוב לנו לתת במה שבה הזהות המינית והמגדרית אינה חידוש סנסציוני הדורש הסבר, הצגה מקדימה או הצדקה, אלא רק עוד פרט ביוגרפי. חשוב – אך לא יחיד. נוכח, ללא ספק, אך לא משתלט. האם מתקבלת איזושהי תמונת עולם, נקודת מבט אחרת על המציאות, כשאנחנו מציבים את הסיפורים האלה זה לצד זה? אולי.

קוויריות מציעה נקודת מוצא אחרת, כזו שמביטה בעולם ובסדרים שבו וצוחקת. עולם שיש בו נורמות (מגדריות, חברתיות, כלכליות, פוליטיות, אזרחיות, יו ניים איט) ואין בו שום דבר. הכל זז. כלום לא זז. היא חדשה, וישנה, ואחרת. קוויר מאפשר לנו להזמין ביד רחבה את כל מי שרואה את עצמה כרלוונטית למסיבה. אצלנו, בשול(יים).

אז הנה. פעולה מינורית ענקית. גיליון שני של פרוזה להטב"קית קצרה שאספנו במיוחד בשבילכם. הוא עולה 35 שקל, הוא זמין לרכישה כבר עכשיו בחנות "האחים גרין",ובקרוב יופץ לחנויות ספרים פרטיות בתל אביב ובירושלים. יש בו סיפורים חדשים ונפלאים של נוגה תמוז, גדי ששון, ירדן רוז'נסקי, תמר מרין, ארז וסילבסקי, סתיו אתלן, אמיר נעמן, הילה עמית וליאור חן. נשיק אותו ברוב שמחה הערב במסיבת ריקודים בפאי בתל אביב, החל מ־18:00. נשמח שתבואו ואנחנו מקווים שתאהבו כפי שאהבנו אנו.
לפרטים נוספים

הכותב הוא העורך של כתב העת 'שול'