"שומרי הגלקסיה 3" הוכיחו סופית: מארוול כבר רחוקה מהשיא שלה

לפני תשע שנים התקבצה חבורה ביזארית של טיפוסים אנטי-חברתיים לצלילי להיטים משנות השבעים במסיבה של ג'יימס גאן, שהתגלתה כהפתעה חצופה ומבדרת להפליא ביקום של מארוול. סרט ההמשך שלוש שנים אחרי כן התחיל באותה רוח כיפית, אבל אז התנפח לממדים מופרזים, והציף אותנו בסנטימנטליות סינתטית שנישאה על גבי ביטויים קלישאתיים כ"אנחנו משפחה" ו"זה לא המוח, זה הלב" וגם "יש בינינו משהו שלא נאמר". בסוף כולם (על המסך, גם אם לא בקהל) בכו. אפילו רוקט, הדביבון הציני והיהיר שהתכחש להיותו דביבון.

גאן כבר התחיל לעבוד על הסרט השלישי, אבל ב-2018 הוא נזרק ממשפחת דיסני בגלל ציוצים ישנים שלו שלא ניחנו בטעם טוב (יש לציין שטעם טוב זה לא כוס התה שלו). ב-DC קומיקס המתחרה קפצו על המציאה, והזמינו את גאן להצטרף למשפחה שלהם. הוא ביים את הריבוט הפרוע והנהדר של "יחידת המתאבדים" ואת הסדרה "פייסמייקר", וגם מונה להיות היו"ר שיפקח על תוצרת האולפן. בדיסני התעשתו והחזירו אותו לעוד סרט אחד אחרון, שסוגר את סיפורם של שומרי הגלקסיה.

הזדמנות שנייה, כמו זו שקיבל גאן, היא נושא מרכזי ב"שומרי הגלקסיה: חלק 3", שגם הוא מנסה לגרום לנו לדמוע. מי שייענה לפניה אל הרגש ככל הנראה ייהנה הרבה יותר ממני, כי בחוויה שלי יש בסרט יותר מדי חוטים שלא מתחברים כראוי. הסרט נפתח במפקדה של שומרי הגלקסיה, שם פיטר קוויל (כריס פראט) מבכה את אובדנה של גאמורה (זואי סלדנה). היא לא מתה, היא פשוט לא זוכרת אותו. ואז מתפרץ למקום אדם וורלוק המוזהב, שגורם נזק כללי ופוצע את רוקט פציעה אנושה. וורלוק, ישות מלאכותית בדמות ילד מגודל, יהיה זה שיקבל את ההזדמנות השנייה באחד מרגעי השיא הכאילו מרגשים של הסרט, ואפשר לראותו כהשלכה של הבמאי עצמו (הצבע המוזהב עשוי להתפרש כדימוי להררי הכסף שגאן הרוויח עבור מארוול). וורלוק, בגילומו של וויל פולטר ("הרץ במבוך", "מידסומר") הוא אחד הדברים הכי מוצלחים בסרט, אך הוא זוכה לזמן מסך מצומצם מדי, מה שפוגם בפוטנציאל הדרמתי של הרגע הנ"ל.

הצורך להציל את חייו של רוקט הוא המניע של הסרט, שמתפצל לשני מסלולים עלילתיים. בעוד פיטר והחבורה מנסים לחדור למטה המרכזי של התאגיד הרפואי אורגוקורפ כדי להשיג קוד לכיבוי מתג הרג שהושתל בחזהו של רוקט, סדרת פלשבקים מחזירה אותנו לסיפור המקור של הדביבון המדבר. מתברר שהוא החל את חייו כדביבון רגיל שנפל לידיו של מדען בן דמותו של ד"ר מנגלה. השחקן השייקספירי צ'וקודי איווג'י מרשים בתפקיד המדען ששואף לשלוט באבולוציה ולברוא יצורים מושלמים שירכיבו חברה מושלמת. מדוע הוא חושב שהדרך לשלמות היא הכלאה כירורגית בין בני אדם לבעלי חיים שונים – לאלוהים פתרונים. אלא שהוא רואה את עצמו כאלוהים. לחידוד ההרמז הנאצי, בסוף יש גם ילדים בלונדינים.

הטראומה של רוקט, שגדל בכלוב לצד חיות מעבדה כמותו, הוכחשה על ידו שוב ושוב בסרטים הקודמים. כאן היא מתפרצת לחזית, והסרט מנסה להפיק ממנה הרבה רגש באמצעות דימויים של יצורים פרוותיים מתוקים ופגועים. לי זה לא עבד, והרגשתי שהטון של הסרט מפוקשש. הבדיחות נשמרו לקו העלילתי השני, והפעם המינון שלהן נמוך יחסית. דראקס המשמיד בגילומו של דייב בטיסטה עדיין מצחיק בשילוב שלו בין טיפשות, פגיעות ועוצמה, והחברות שלו עם מנטיס (פום קלמנטיף) מניבה כמה רגעים טובים. אבל הדינמיקה בין שאר הדמויות פחות קולעת, אולי משום שרוקט הבוגר אינו משתתף בה בהיותו מחובר למכונת הנשמה.

ב"יחידת המתאבדים", סרטו הקודם של גאן, התענגתי על העיצוב החזותי הפרוע ומלא ההשראה של הדמויות והעולמות. הפעם התרשמתי הרבה פחות. המטה הביולוגי שאליו פולשים השומרים עוצב בדמות חתיכות בשר והאנשים שמאכלסים אותו עוטים בגדי גוף שהם מגוחכים בלי להיות מצחיקים. בהמשך החבורה מגיעה לעולם מקביל לשלנו, עם חיות מהלכות על שתיים ושאר יצורים כעורים, וגם כאן חשתי ניכור לעיצוב. יש הרבה יותר מדי מכל דבר, ונדמה שהכמות באה על חשבון האיכות. מה שכן, כלבת החלל המדברת בקולה של מריה בקלובה מ"בוראט 2", ממש חמודה.

"שומרי הגלקסיה 3", הסרט השני בשלב החמישי של היקום של מארוול, בהחלט מוצלח יותר מ"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" הנוראי שקדם לו, והוא יכניס הרבה יותר כסף ממנו. אבל הוא רחוק מהשיאים של היקום הזה שנוצרו אי אז בעשור הקודם. אני מאחלת לגאן שישוב למצוא השראה ביקום המקביל, אם כי נראה שהעסק הזה כבר די מוצה.

2.5 כוכבים. Guardians of the Galaxy Volume 3 בימוי: ג'יימס גאן. עם כריס פראט, זואי סלדנה, בראדלי קופר, דייב בטיסטה, קרן גילן, וויל פולטר. ארה"ב 2023, 150 דק'