שיחות על אלוהים עם אנשי דת: הכומר האורתודוקסי נאסר קונסטנטין

נדמה שהאמונה באל היא דבר חמקמק יותר מאי פעם, כי למי יש כוח לישוע כשיש יוטיוב. גם האב נאסר קונסטנטין, מכנסיית ג'ורג' הקדוש ביפו השייכת לזרם היווני האורתודוקסי, מבין את זה ולכן החליט לפתוח קבוצות ווטסאפ ודף פייסבוק עבור בני הנוער.

"קשה בעולם הטכנולוגי של ימינו למשוך את האנשים לכנסייה לשמוע תפילה של שעה וחצי־שעתיים, אז אני מנסה ללכת איתם, בקצב שלהם, תוך שמירה על חוקי הכנסייה כמובן", מספר קונסטנטין, "גם היום, לכבוד חג הצלב, שלחתי הודעה קבוצתית בווטסאפ".

האב קונסטנטין נולד בנצרת ולמד בבית ספר קתולי. "אני משרת בכנסייה מגיל 7־8 עם הכמרים, ותמיד הייתה לי המחשבה להיות כומר, גם בכיתות ו', ז' כשהייתי מגיע לכיתה כל הילדים אומרים: הנה הכומר בא, הנה הכומר בא. כשסיימתי את הלימודים טסתי לקפריסין ללמוד את השפה היוונית וכמורה".

הבחירה בכנסיה היוונית האורתודוקסית נעוצה בעובדה שהאב קונסטנטין בחר לחיות את החיים ולהתחתן, דבר שאינו אפשרי לכומר בזרם הקתולי. אשתו היא טכנאית רנטגן באסותא ויש להם שתי בנות, אחת בת 7 ואחת בת שנתיים. ליפו הוא הגיע לפני 12 שנים. "לא היה פה כומר שמבין את השפה הערבית, היו באים לפה יוונים והיה ביקוש לכומר דובר ערבית", הוא מעיד ומוסיף, "ביפו לא קל להיות כומר".

למה?
"מיפו עדיין לא יצא כומר. אני עזבתי את הכל כדי לשרת פה. החיים פה מעורבבים, זה מקום פתוח לכל דבר. קשה לשמור פה על קדושה. בצפון, שם גדלתי, אין מה לעשות, ילדים מסיימים את בית הספר והם בבית עם טלוויזיה, אבל פה יש הכל, אפשר למלא את הזמן בהרבה דברים".

אז איך בכל זאת אפשר לקרב את האנשים לכנסייה?
"לא צריך רק להגיד בואו לכנסייה, אלא גם לעשות דברים כדי למשוך את האנשים. אני במשך השנה עושה טיולים, בסוכות יש לנו יומיים של ביקורים בכנסיות בצפון, אני עושה מחנה חו"ל בקפריסין לילדים בחודשי הקיץ, אני גם רואה את הטכנולוגיה ומשתמש בה. לא היה לי פייסבוק עד שהבנתי שכל האנשים שם והצטרפתי. אני לא שם תמונות שלי ושל הבנות שלי, אלא את כל תוכניות הכנסייה, הטבילות, הברכות, החתונות. הכמרים הזקנים לא מקבלים את זה, קשה להם ללכת עם הדור החדש, ולדור החדש יש קושי לתקשר עם הזקנים".

ובעידן הטכנולוגי לא יורדת קרנה של האמונה?
"ילדים קטנים אוהבים את הכנסייה, כיף להם פה. הבעיה מתחילה אצל הנוער, שרואה את עצמו כבעל המקום, והוא הכל ואין אף אחד אחר. הם עוזבים את הכנסייה, ואחרי חמש־שש שנים מחילים לשאול עליה שוב, מחפשים את הווידוי. הרבה חוזרים, אך מובן שיש אחוז מסוים שמתרחק".

עוד אנשי דת (ואתאיסט אחד) מדברים על אלוהים:
הרב אבי זרקי, המוהל הראשי לתל אביב
האב גבראב מהכנסייה בנווה שאנן
השיח' סטל סלימאן ממסגד נוזהה
הנזיר הבודהיסטי לירן קוצ'ק כץ
האודיטור הסיינטולוגי ספי פישלר
הרב אליהו פרץ של קהילת סיני
האתאיסט עמיר שנבל

יש קשר בין הכנסייה היוונית האורתודוקסית לדתות האחרות בעיר?
"אנחנו רוב הזמן בעצמנו, לא מתערבבים, לא הולכים ולא באים, אבל בחגים יש לנו הרבה מפגשים. יש לנו הזמנה לראש השנה לעירייה ולמשטרה ונלך כמובן. אותו הדבר עם המוסלמים ברמדאן, הכל טוב ויפה בינינו לבין המוסלמים ולבין היהודים. אין לנו ארץ אחרת – לא לנוצרים, לא ליהודים ולא למוסלמים. אנחנו צריכים ללמוד לחיות יחד".

מי שמכיר את יפו יודע שחוץ מבתי תפילה לשלוש הדתות המונותאיסטיות יש בה גם מרכז סיינטולוגי. ב־2012, כאשר נפתח המרכז, האב קונסטנטין בשיתוף ארבע אנשי דת נוצרים הוציאו כרוז שדרש מהעייריה ומהממשלה למנוע את פעילותו מחשש שהדבר יפגע באורח חייהם, או במילים אחרות, שאנשים יעדיפו את ספרי הדיאנטיקה על פני הברית החדשה.

מה עם הסיינטולוגים, למה אותם אתה פחות אוהב?

"אנחנו מחפשים איך לאחד את האנשים, לא לפרק אותם. להוסיף עוד זרם זה לפרק את האנשים, אנחנו לא מחפשים אנשים שייקחו אנשים מפה ושם. יש כנסייה יש מסגד ויש בית כנסת. לא רוצים עוד שחקנים".

יש אלוהים?

"יש. אני מאמין".

נמק.
"אמונה זה דבר מורכב. אנחנו אומרים לאנשים שצריך להאמין בו בלי לראות אותו. הרגש הוא הדבר הכי חשוב. אם יש רגש – זו הנקודה הכי חשובה".