שיעור בהיסטוריה שחורה: הסרטים והסדרות שכולם חייבים להכיר

13th

התיקון ה-13 שנוסף לחוקה האמריקאית ב-1865 ביטל את העבדות, עם יוצא דופן אחד – עונש הניתן לפושע מורשע. סרטה המצמרר של אווה דוברניי מ-2016 מנסח תזה משכנעת, על פיה הסייג הזה נוצל על ידי הממסד האמריקאי כדי להמשיך ולקיים סוג של עבדות, בעיקר של שחורים. מייקל מור ניסח טיעון דומה שנה לפני כן בסרטו "לאן נפלוש עכשיו?", אבל דוברניי מקדישה לו סרט שלם שמציג את החקיקה בנושאי סמים תחת נשיאים שונים, ואת ההפרטה של בתי הכלא שהפכה אותם לעסק רווחי, כדרכים להחזיק מאות אלפי שחורים במצב של עבדות. "ארצות הברית מהווה את ביתם של 5 אחוזים מאוכלוסיית העולם, אך 25 אחוז מכללי אסירי העולם", נשמע קולו של הנשיא אובמה בתחילת הסרט, ושורה של אקטיביסטים ופוליטיקאים מצוידים בסטטיסטיקות ממשיכים משם להסביר איך זה עובד, ולמה אחוז גבוה במיוחד מבין אותם אסירים הם שחורים. הסרט, שהיה מועמד לאוסקר וזכה באמי, עורר לא מעט תגובות נגד שהאשימו אותו במניפולציות של האמת. אין ספק שהוא לחץ על נקודות רגישות.
זמין בנטפליקס

LA92

המהומות שפרצו ברחבי ארה"ב בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה לא היו צריכות להפתיע אף אחד. קדמו להן מהומות דומות בשכונת וואטס בלוס אנג'לס ב-1965, ושוב בלוס אנג'לס ב-1992 – תמיד כתגובה לאלימות קיצונית של המשטרה כלפי אזרחים שחורים. "LA92" מ-2017 משחזר צעד אחר צעד את התפרצות המהומות ב-1992 בתגובה לשתי החלטות מרתיחות של מערכת המשפט – לזכות את השוטרים שחבטו בברוטאליות מחרידה ברודני קינג, ולבטל את החלטת המושבעים לשלוח למאסר בעלת חנות ממוצא קוריאני, שירתה בראשה של לטשה הרלינס בת ה-15 (היא חשדה בה שהיא מנסה לגנוב בקבוק מיץ). כמו במקרה של פלויד, שני האירועים תועדו במצלמות. הסרט זוכה האמי ערוך אך ורק מחומרי ארכיון, ללא קריינות ועדויות מאוחרות, וכך מכניס אותנו ללב הקול והזעם. קחו בחשבון שיש בו שלל תמונות קשות לצפייה.
זמין בנטפליקס

מרטין לותר קינג: השנים המכוננות (King in the Wilderness)

השם העברי מטעה. הסרט האלגי בהפקת HBO מתמקד דווקא ב-18 החודשים האחרונים בחייו של מנהיג התנועה לזכויות האזרח, לפני שנרצח בגיל 39. אחרי שהנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח ב-1964 וחוק זכות ההצבעה ב-1965, נדמה היה שקינג יכול היה לנוח על זרי הדפנה, אבל דווקא אז זה נעשה קשה מתמיד. קינג העתיק את מרכז פעילותו מהדרום העמוק לשיקגו, וגילה שההתמודדות עם גילויי הגזענות שם יותר מסובכת. כשהחוקים החדשים לא שינו דבר בחייהם של השחורים, התסכול התעצם וקינג הפנה את מרצו לעיסוק בעוני. אך כשנשא דברים נגד המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם, הוא איבד את אהדת כלי התקשורת והציבור שהאשימו אותו בבגידה. הדוקומנטריסט המהולל פיטר קונהארדט שוחח עם כמה מהאנשים שהכירו את קינג מקרוב, בהם הזמר האקטיביסט הארי בלפונטה, וערך דיוקן אינטימי ומרגש מאוד של האיש שמאחורי הנאומים מרהיבי האוזן ומרחיבי הלב.
זמין ביס

חמישיית סנטרל פארק

סרטם של קן ברנס ובתו שרה מ-2012 משחזר בפרוטרוט את סיפור לכידתם והרשעתם של חמישה ילדים שחורים במעשה אונס מחריד, שלא היה להם כל חלק בו. ניו יורק של שנות ה-80 הייתה מוצפת פשע, אך האונס של בנקאית לבנה בסנטרל פארק ב-1989 קיבל תשומת לב מיוחדת. צמד תובעות מיהרו לסגור את התיק ולהפיל את האשמה על כמה ילדים שחורים שהשתוללו בפארק, אף שהדי.אן.איי שנמצא בשטח לא תאם אף אחד מהם. לצורך כך השוטרים שעצרו אותם הפעילו עליהם מניפולציות ולחץ נפשי כדי לשבור אותם ולהוציא מהם וידויים שקריים. כבר מהדקות הראשונות אנחנו יודעים ששנים רבות אחרי שהנערים נשלחו לתקופות מאסר ארוכות, האנס האמיתי התוודה, כך שאין כאן סיפור מתח, אלא אנטומיה של עיוות דין, מתודלקת בגזענות. ארבעה מהנערים לשעבר מתראיינים לסרט. החמישי, אנטרון מקריי, שנבגד על ידי אביו, מוכן להיחשף רק בקולו. שנים אחרי כן בראיון לאופרה ווינפרי הוא יספר שחייו נהרסו לעד.
זמין ביס

כשהם רואים אותנו (When They See Us)

תשע שנים אחרי הסרט התיעודי על חמישיית סנטרל פארק, אווה דוברניי שיחזרה את האירועים בדוקו-דרמה בת ארבעה פרקים. כדאי מאוד לראות את שתי היצירות זו לצד זו. הפרטים הם אותם פרטים – דוברניי הקפידה לדייק – אך השחזור הדרמטי שם דגש על החוויה האישית של הנערים, בעיקר בשני הפרקים האחרונים, המתארים את תקופות המאסר שלהם. הבוגר שבהם, קורי ווייז בן ה-16 – כאן בגילומו שובר הלב של ג'ארל ג'רום ("אור ירח") – נשלח למאסר בכלא רגיל, והעינוי שעבר שם הוא לא יתואר. אם הסרט התיעודי שם את הדברים בקונטקסט רחב, סדרת הדרמה מדגישה את המחיר הנפשי, והיא מרגשת מאוד. בשני הטקסטים יש התייחסות לאיל הנדל"ן דונלד טראמפ, שפרסם בעיתונות מודעה שקראה להחזיר את עונש המוות. הוא סירב להתנצל גם כשהאמת יצאה לאור, ואחרי עליית הסדרה למסכים הוא המשיך לקרוא לנערים פושעים.
זמין בנטפליקס

טוני מוריסון: חלקי חיי (Toni Morrison: The Pieces I Am)

את הדיכאון המצטבר אפשר להפיג באמצעות צפייה בסרט היפה ומעורר ההשראה על הסופרת זוכת פרס הנובל, שמספרת למצלמה את סיפור חייה ואומנותה. כאם יחידנית לשני בנים, שסבא שלה עוד חי בתקופה שבה נאסר על שחורים לקרוא, היא לא הייתה אמורה להגיע רחוק, אבל הייתה לה נשמה ענקית ואנרגיה בלתי נדלית. "יש לה כשרון גדול. יום אחד היא לא תגביל אותו על ידי כתיבה רק על אנשים שחורים", נכתב באחת הביקורות המוקדמות על ספר שלה. מוריסון לא לקחה ללב, המשיכה לכתוב על החוויה של נשים שחורות בתקופות שונות, וההגמוניה הספרותית התאימה את עצמה אליה. בין הדוברים בסרט: אופרה ווינפרי (שהפיקה את העיבוד הקולנועי ל"חמדת"), ברק אובמה והאקטיביסטית אנג'לה דיוויס, שמשתתפת גם ב"13th". מוריסון, שאי אפשר לצפות בסרט בלי להתאהב בה, הלכה לעולמה זמן קצר אחרי גמר הצילומים.
זמין ביס

אני לא הכושי שלכם (I Am Not Your Negro)

סרטו של ראול פק, שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, הוא מעין עיבוד לספר לא גמור מאת ג'יימס בולדווין על שלושה לוחמים לזכויות האזרח שנרצחו בטרם השלימו את מלאכתם – מדגר אוורס, מלקולם X ומרטין לותר קינג. מילותיו של הסופר והאקטיביסט נשזרות אל תוך מארג של קטעי ארכיון שמתעדים דיכוי שחורים מימי ההפרדה הגזעית ועד היום, באמצעותם הסרט פורס את ההיסטוריה של המאבק בגזענות בארצות הברית. זה קולאז' פיוטי אך גם חד ונפיץ, המלווה בקריינות של סמואל ל. ג'קסון.
זמין ב-HOT (עד סוף אוגוסט) ובדוקוסטרים, מיזם האונליין של דוקאביב (עד 31.7)

מי רצח את מלקולם X?

אמריקאי אחד בשם עבדור-רחמן מוחמד משוכנע שהאנשים שישבו בכלא באשמת רצח מלקולם X אינם האנשים הנכונים, ומחליט לחקור מי ובעיקר למה רצחו אותו. האיש עצמו אינו מאוד מעניין, ולכן הפרק הראשון מבין שישה בסדרה התיעודית הזאת הוא הפחות טוב שבהם. אבל הפרקים הבאים מתמקדים בדמותו של מלקולם וביחסיו עם מנהיג אומת האסלאם אלייג'ה מוחמד שטיפח אותו, והם מרתקים ומאירי עיניים. הארגון האפרו-אמריקאי, שהעשיר עד מאוד את האיש שעמד בראשו, מתואר כמעין מקבילה אמריקאית לש"ס. כשמלקולם, נואם בחסד ששימש כדובר הראשי של הארגון, החל להאפיל על הבוס, ואף השמיע דברים בגנות הנשיא קנדי, הוא נזרק ממנו והוכתר כאויב הארגון. הוא היה אז בן 38 ונשארה לו שנה לחיות. גם האף.בי.איי ומשטרת ניו יורק, שעקבו אחר כל המנהיגים השחורים, וסימנו אותם כמסוכנים לשלומה של אמריקה (כלומר לחברה הלבנה), היו מעורבים. בסופו של דבר מתברר שזהות הרוצחים האמיתיים אינה סוד גדול, וזה אולי הגילוי הכי מצמרר, מעניין ועתיר הדים בסדרה כולה.
זמין בנטפליקס

ארבע ילדות קטנות

ב-15 בספטמבר 1963 כמה אנשי קו קלוקס קלאן הניחו פצצה בכנסיה בבירמינגהם שבאלבמה, וארבע ילדות שחורות בנות 11 עד 14 מצאו את מותן. סרטו של ספייק לי מ-1997 חוזר לטבח הנורא הזה, שעורר זעם ציבורי נרחב – מרטין לותר קינג נשא דברים בלוויה שלהן – וזירז את החתימה על חוק זכויות האזרח. כפי שמתואר בסרט, רק אדם אחד הובא למשפט, באיחור של 14 שנים (התיק נפתח מחדש ב-1995, ואחרי חמש שנות חקירה האף.בי.איי פרסם את שמותיהם של שלושה מעורבים נוספים. אחד מהם כבר הלך לעולמו, אך שני האחרים נאסרו ומתו בכלא). הסרט מתאר את החיים הבלתי נסבלים במדינה הדרומית שטיפחה מערכת של הפרדה גזעית, ומביא עדויות אינטימיות ומרגשות של קרובי משפחה של הילדות. לי יצר את הסרט בדם ליבו – הסיפור ליווה אותו שנים רבות, ועוד כשהיה סטודנט לקולנוע הוא ניסה להרים סרט עלילתי על הנושא. הסרט התיעודי שיצר בסופו של דבר אינו זועם, אלא אלגי, ברוח צערם של ההורים השכולים.
זמין ביוטיוב

או. ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה (O.J.: Made in America)

הסרט זוכה האוסקר מ-2016, שהוא בעצם סדרה בת חמישה פרקים, מתעד את עלייתו ונפילתו של הספורטאי או. ג'יי סימפסון כאייקון אמריקאי, ובוחן אותו בקונטקסט הרחב של החברה השחורה באמריקה. סימפסון הגשים את החלום האמריקאי ונטמע בעילית הלבנה של ארה"ב (כלומר בקרב שחקני הגולף), אבל כשנאשם ברצח אשתו הלבנה הוא שלף את כרטיס הגזע ושב להיות שחור. אם היה קשה להבין את התמיכה הגורפת לה זכה בעת המשפט מצד הקהילה השחורה, הצצה בעיוותי הדין שתוארו בסרטים הקודמים ברשימה מבהירה את חוסר האמון המוצדק של הקהילה במערכת המשפט האמריקאית. הדוקומנטריסט עזרא אדלמן הרכיב יצירת מופת רחבת היקף ועתירת רבדים על מה זה להיות גבר שחור באמריקה.