מה שעברתי בעשור אחד בתל אביב

היום. היום הזה. ממש. אחרי חודשים של ציפייה, ספקולציות ושמועות, אחרי שנים של התיישנות, של ניסוי וטעייה, של קבוצות מיקוד, יישום והטמעה, אני עוברת עדכון גרסה. הלילה בחצות, סביר להניח שעם בירה ביד ומשהו ירוק בין השיניים, אשיק את עצמי במהדורת 3.0. אני עצמי יודעת לספר כי מערכת ההפעלה החדשה משופרת. היא מגיעה עם ממשק פחות חרדתי למשתמש, פיוזים עמידים יותר, שיער בהיר בטון אחד (חום דבש 56.2), כלבה כמעט מאולפת (חצי אוטומטית), מחשבון נפש משוכלל ומתכון חדש לדגים חריפים. באגים קודמים במערכת טופלו, ההתמכרות לניקוטין הוסרה לחלוטין, ואפליקציית המלנכוליה הירושלמית מופעלת רק כשהטמפרטורה צונחת לעשר מעלות או מתחת. 

פאק, אני בת 300. זה מרגיש כאילו התעטשתי, ואיכשהו עבר עשור. חשבתי שזה יכאב. החשש היה רב. ואין לי עוד חרוז. עצמי אומרת לי שגם מחרוזים נצטרך להיגמל.
התאריך הזה סימבולי מעוד כמה טעמים. לפני 11 שנים בדיוק החלפתי קידומת מ־02 ל־03. תל אביב הייתה מתנת יום ההולדת שהענקתי לי לשנתי ה־20 – היא, ואיזשהו סיכוי לקריירה בעיתונות. הגעתי אל העיר הגדולה, המסריחה והרטובה הזאת, עם חלום בכיס, טמפון בארנק וכלום וחצי להפסיד. אבל כן היה לי דמיון חופשי, והרשיתי לעצמי.

בהתחלה לא באמת ידעתי איפה אני חיה. גרסתי הפרימיטיבית, נטולת GPS הייתה, ולראיה ייזכר לדיראון עולם הערב שבו יצאתי את דירתי ברחוב פרנקל בפלורנטין (40 מטר, 1,500 שקל כולל כל החשבונות), פסעתי לסלמה, הרחוב הראשי הכי הקרוב, עליתי על מונית והוריתי לנהג בביטחון: “לקומפורט 11״. אחרי רבע שעה של סחור סחור בשכונה, הוא הוריד אותי עשרה מטרים מהבית (איי לאב יו, אייפון. לך זה בחיים לא היה קורה, נכון?). ראש השנה, יום כיפור, יום הולדת – עת נוספת להתייסר, לבדוק אילו הבטחות ששחררתי בהודעה הקודמת לעיתונות כבר הספקתי להפר בגסות.

זמן להזמין חשבון, למתמטיקה של הנפש (שלוש יחידות). בעשור הזה הבנתי שלכל היי יש דאון, ושכל אגו טריפ מגיע לפרשת דרכים שהיא בסך הכל הזדמנות לרדת מהמסלול לטובת הרבה מאוד גלידה. למדתי שלפעמים עדיף להתפנצ'ר כדי לקחת נשימה עמוקה ולהתמלא באוויר אחר. גרתי בשמונה דירות עם שלושה בני זוג שונים, הלכתי לישון עם קולנוענים והתפלאתי שקמתי עם סרטים. חיזרתי והתחזרתי, נבחתי לא פעם על העץ הלא נכון, ובאיזשהו שלב כבר חשבתי שאזדקק ללב תותב, אבל אז נזכרתי שהחיים הם תקופה לא קלה בשביל אף אחד, פה ובכלל. באמת שהתבגרתי בעיר הזאת.

שכה יהיה לי טוב.