שלום מאריאל

נכנס לרכב ומתחיל בנסיעה.  שעת בין ערביים של שישי בצהריים, ריח שבת באוויר ואני בנסיעה בכביש המהיר לכיוון ההפוך מתל אביב, מזרחה.  רק כמה עשרות מטעי זית לחצות בדרך, קילומטרים בודדים של נוף הררי מרשים בהחלט ומחסום אחד –מפרידים בין מרכז הארץ הצפוף והעירוני לשומרון הפתוח והפורח.

עליתי לאריאל ללמוד למבחן אצל חבריי המתגוררים במעונות ו'על הדרך' לספוג קצת הווי סטודנטיאלי מנוהל "שבת מעונות" במקום.  חוויה מומלצת שקשה להחמיץ אם אתם מחשיבים את עצמכם סטודנטים במקום הזה.  תבינו, יש כמה סוגי מגורים אפשריים לסטודנטים באריאל.  מלבד הדירות הסטודנטיאליות בכל רחבי העיר ובנייני המעונות החדשים של האוניברסיטה, המעונות הייחודיים ביותר, ללא כל צל של ספק, הינם הקרוואנים.  שכונת הקרוואנים של אריאל ממוקמת כהמשך ישיר לקמפוס האוניברסיטאי ומכילה בתוכה שירותים נוספים, מפעוטון לתינוקות ועד לבר הסטודנטים – הכל מקרוואנים פשוטים שיוצרים יחדיו עיר של ממש בלב הקריה האוניברסיטאית.

תוכלו למצוא שם כמעט את כולם; מסטודנטים רווקים עד זוגות נשואים, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים.  זה לצד זה חיים באווירה משפחתית ומנהלים יחדיו את שגרת החיים המשותפת.  במקום מתארגנים מגוון אירועים של אגודת הסטודנטים או יוזמות מבורכות של דיירי המעונות כגון: ערבי קריוקי, הקרנות של משחקים או סתם מפגשי "על האש" שיוצרים חיי קהילה תוססים למדיי.  לי הזדמן להגיע לשם רגע לפני כניסת השבת.  המקום לבש חג, כולם יצאו לרחובות ולאחר שחזרו מבית הכנסת, יכולת למצוא כל דלת שנייה פתוחה לרווחה.  שם בפנים כל השולחנות היו ערוכים למופת, מאכלים מכל סוג והכנסת אורחים מכל הלב קידמה את החפץ בכך.  קבוצות של חבר'ה ואני איתם, מדלגים מקידוש לקידוש ויוצרים קומונה אחת גדולה של אחדות ושיתוף הדדי, ללא ספק חוויה בלתי רגילה.

השבת הסתיימה ומתחיל עוד שבוע עמוס של הרצאות ומבחן, בין שיעור לתרגול ניתן למצוא בקמפוס התחתון יריד דוכנים כזה או אחר -מזכירים לנו שלמרות היותנו סטודנטים תפרנים, עדיין זו מצווה לבזבז.  גם העיר אריאל, המתפתחת כל הזמן יחד עם האוניברסיטה החדשה, מציעה מגוון לא קטן של בתי עסק למסחר, מסעדות, בתי קפה ואפילו חומוסייה חדשה שנפתחה לא מזמן בצמוד לספרייה.  ואם יש שעת חלון מספיק ארוכה, אפשרי בהחלט לשקול גיחה לקאנטרי שבמרחק הליכה מהאוניברסיטה.  להספיק לעשות אימון בחדר כושר או להירגע בספא ולהתרענן במים.

הערב יורד ונעשה קריר, מזל שלא שכחתי הפעם את המעיל באוטו.  בכל זאת, אריאלסקה כבר אמרנו? מתנחמים בעובדה שיש לנו שלג בכל הסיפור הזה, להנות ממנו מידי פעם.  יותר מאוחר, נזכרים שצריך לחגוג את סיום המבחן עם החברים ולא תזיק שתהיה שם המון בירה.  בדיוק בשביל זה יש לנו את ה"קוקולה" – פאב המעונות המציע גם אוכל טוב, נרגילות וכמובן המון אלכוהול.  מספר פעמים בשבוע יש ליינים של מסיבות במקום ובכללי הפאב הזה הוא ה-מקום לכל סטודנט שרוצה לחגוג כל דבר בערך, או סתם להתפנן מהחיים.  פתחנו שולחן, המקום מתחיל להתמלא ואתה מוצא את עצמך יושב ליד אנשים שלמדו איתך קורס משנה א', מריצים דאחקות על נוסטלגיה ישנה.  מרים את המבט וקולט שכולם שם, ביחד, נהנים ושוכחים משגרת הלימודים.

החגיגה נמשכת אל תוך הלילה עד השעות הקטנות של הבוקר, אבל אני כבר פרשתי.  כמו רבים מן הסטודנטים שעושים יומיות, אני כבר בנסיעה חזרה הביתה.  שם, בנקודה הזו שאתה במעלה ההר, ניתן להבחין באורות של כל גוש דן, לא רחוק במיוחד גאוגרפית אבל קרוב בנשמה.  רגע לפני שחוזר למרכז, נזכר שלמרות כל התלונות השגרתיות, הייאוש התמידי מהלימודים והלחץ הבלתי נגמר -את חווית הסטודנט שאני מכיר לעולם לא אשכח.  לעיר אריאל ולאוניברסיטה השוכנת בה, תמיד יהיה בשבילי מקום חם בלב.

 אורן אדר,

סטודנט שנה רביעית להנדסה אזרחית ולשמאות מקרקעין

באוניברסיטת אריאל בשומרון.