עיריית תל אביב, גם את שלטי הרחוב האיקוניים הרסת?

לפני מספר ימים, כששוטטתי ליד ביתי שבשכונת פלורנטין, הבחנתי לפתע במשהו מוזר: במקום שלט הרחוב המוכר והטוב בפינת הרצל-וולפסון – אתם יודעים, הקופסה הלבנה הזו עם הכיתוב בשחור שאקטיביסטים אוהבים לכסות בכל מני מדבקות – הופיעה לוחית פח לא מאוד גדולה. לרגע חשבתי שהתבלבלתי, אבל איש זקן שלמרבה נוחותי ישב ועישן בקרבת מקום תיקף את חששותי: השלט הוחלף.

לכאורה אין פה סיפור – התוכן אותו תוכן, והוא, כידוע לכל דוש שלומד פרסום ב"הבצפר", המלך. אבל משהו במראה הזה מילא אותי עצב. איני אדם נוסטלגי במיוחד, אך שמורה בי חיבה מיוחדת – כך גיליתי כעת – לבוקסות האימתניות עם הווייב המתנ"סי ופונט דוד הנשכח.

הם היו כאן כשרק הגעתי לעיר, ילדה נרגשת בת 19 שלא מאמינה שקיים מקום שהיא אשכרה מרגישה בו בבית, ונשארו איתי, מציצים מקרנות הרחובות, שומרים עלי בטמטום אילם. למה צריך לרוץ להחליף אותם? מה לא בסדר איתם? מבחינתי מדובר באחד הסמלים האיקוניים של תל אביב, יחד עם הפחים הירוקים, ולא בכדי דגמים מוקטנים שלהם נמכרים בחנויות המזכרות שגודשות את רחוב דיזנגוף.

מה יישאר לי להראות לילדי, תוך הצטעפות עפעפיים מרגיזה? את רואה, חמודה, כאן היה הלוציפר, איפה שיש עכשיו מלון בתפוסה חלקית, ופה, ממש בשכונת סמסונג המתפתחת עמד פעם אולם אוסישקין. ושלטי הרחובות הזעירים האלה? הם היו מלבנים שמנמנים שבתוכם חיו גחליליות קטנות.

לא מספיק שתרבות שימור הבתים בכי רע, ואת אלה שנמלטים מגורל ההפיכה לחניון מעצבים כתפלצות כעורות דמויות קרטון שמעלות על הדעת תפאורה בתיאטרון חובבים? עכשיו אתם לוקחים לי גם את השלטים? רגע, עצרתי. יכול להיות שאני נשמעת כמו גברים לבנים שלקחו להם את המדינה? "כן", אישרה חברתי הגרפיקאית, "לא חייבים לשמר, יש מקום לחידוש ושיפור. ובכל זאת, השילוט הזה זה ללכת אחורה. הפונטים לא קריאים, הטקסט גדול מדי וצפוף וקווי ההפרדה מכניסים רעש ויזואלי, והיישור נעשה לשמאל למרות שעברית וערבית נקראות מצד ימין. מעבר לזה, לא ברור למה ויתרו על קופסת האור, אף אחד לא יוכל לראות את השלט בלילה".

אוקיי, אז עכשיו לפחות יש תירוצים מקצועיים לתגובתי הרגשית. פניתי לעיריית תל אביב-יפו כדי לבדוק האם בכוונתם להחליף כליל את השלטים בעיר וזכיתי לתשובה החיובית השלישית שלי באותו יום (זוכרים את האיש עם הסיגריה מההתחלה?). "עיריית תל אביב-יפו עורכת פרויקט של החלפת כל שלטי הרחוב בדגלונים שיוצבו על גבי עמודי תאורה קיימים", נמסר לי. "מטרות הפרויקט הינן לצמצם את האלמנטים במרחב הציבורי על ידי הצבת השלטים על עמודי התאורה הקיימים ולא על עמודים נפרדים, ולהסדיר את שלטי הרחוב לשלטים עם נראות, שפה, תרגום וכיתוב אחיד. לצורך ביצוע העבודה נשכרו שירותיו של סטודיו שרון דנציג, מעצב תעשייתי בהכשרתו".

ובכן, אולי זה מסביר את העניין – מי שוכר מעצב תעשייתי לעשות עבודה של טיפוגרף? מעצב בכיר שהתייעצתי איתו אישר בפניי שזה מוזר. בכל מקרה, מעט אירוני שמטרת החלפת השלטים היא "צמצום אלמנטים" בעוד שכרגע, בתוספת השלטים הישנים שרובם עוד עומדים על כנם ועוד לפחות שני סוגי שלטים נוספים שמתרוצצים בעיר, היא בעיקר תורמת לקקופוניה הוויזואלית. אבל היי, לפחות הכיתוב הערבי מופיע סוף סוף באותו גודל של העברי והאנגלי. גם זה משהו.