התפוח השחור: גל שנפלד עוזבת לניו יורק ומסכמת 5 שנות MEWS

נדמה שאם תשלחו למעצבת גל שנפלד שעומדת מאחורי המותג MEWS, "ערה?" – התשובה תמיד תהיה כן. ולא רק כי שנת לילה מספקת עבורה היא כזו שמתחילה בשש בבוקר ונגמרת בשמונה בבוקר, אלא כי היצירה שלה מגיעה מערנות פנימית שפשוט לא מאפשרת לה לנוח. שנה בלבד אחרי שהוכרזה כמעצבת הכי מסקרנת בזירה המקומית, וחמש שנים אחרי שהקימה את המותג שלה, היא מחליטה לעזוב את המרחב הבטוח של הארץ ולהעתיק את פעילותה לניו יורק. "אנשים בשוק מההחלטה. הם לא מבינים מה אני עושה, אבל האמת שזה ממש פשוט – אני פשוט הולכת על זה", היא מספרת בחיוך. "בן הזוג שלי (השף יובל לשם – א"ק) נסע לפתוח את 'הסלון' של איל שני בניו יורק, והדברים הגיעו יחד. זו הרפתקה מדהימה, וזה לשחק בחיים ולא להיקבר תחתם. אני נוסעת דווקא כי הכל מוצלח כאן, וכי העסקים בישראל מדהימים. הרצון להתחיל מחדש ובאופן אחר הוא דבר שהייתי עושה בכל מקרה. גם אם הייתי נשארת בארץ".

"זו הרפתקה מדהימה, וזה לשחק בחיים ולא להיקבר תחתם", גל שנפלד. צילום: הילה עידו

במעין קריצה למעבר העתידי, הוציאה שנפלד את הקולקציה האחרונה למותג בישראל שנקראת בהתאם "אמריקנה". את דגלי ארצות הברית לא תמצאו שם – האדום־כחול־לבן האמריקאיים הפכו לסגול־אדום־שחור דרמטיים, ששומרים על הקו הכהה ומלא הנוכחות המזוהה איתה ועם MEWS.

האמריקנה של שנפלד נטועה בנוסטלגיה כלפי התרבות האמריקאית הפופולרית שעליה גדלה. היא עושה שימוש בהדפס מסדרת איורים שיצרה, שלה קראה Class of 1986. סדרת האיורים משלבת סממנים משנות התבגרותה לצד מוזות שליוו אותה במהלך הקריירה. הבגדים משלבים אלמנטים נוספים מהניינטיז ומהאייטיז – ניאון, מוטיבים ספורטיביים וגזרות שנוגעות בתקופות. "הבנתי שאת אותם הזיכרונות מייצרים אנשים דומים. כשאפשר להתרפק יחד על משמר המפרץ, קלטות וידיאו, וויטני יוסטון וסוני, יש סוג של פמיליאריות. זה מייצר פס ייצור של אנשים בעלי אותה שפה", היא מסבירה.

AMERICANA של גל שנפלד. צילום: יולי טייטלר

AMERICANA של גל שנפלד. צילום: יולי טייטלר

AMERICANA של גל שנפלד. צילום: יולי טייטלר

פוקוס, אטיות, יצירה

שנפלד למדה בתיכון בירושלים מחול ("לקחתי משם אנרגיה של שואו ודרמה, הבנתי איך בגד זז מסביב לגוף"), והחלה ללמוד עיצוב אופנה בשנקר בשנת 2007. היא חיה ונושמת את מותג הבגדים שלה – הסטודיו שלה הוא גם הבית שלה, החיים שלה הם החיים שלו. "אופנה היא המשחק הכי כיפי בחיים. זה תחום טוטאלי ואין דבר שלא יכול להיכנס תחת המטרייה הזו של אופנה. זה יכול להיות איך שאני מספרת סיפור או מביעה ערכים".

אחד הערכים ש־MEWS מביעה, ואותו היא מקווה לקחת לאומת הצריכה ההמונית, הוא אופנה אטית. זו שעומדת איתנה אל מול האופנה המהירה ומכבדת את הבגד ואת הלובש אותו. "אופנה מצטרפת לשורה של תחומים שבהם יש הרגשה שלכלום אין חשיבות", היא מסבירה, "היא הפכה להיות משהו חד פעמי, כמו כלים מפלסטיק. לא משנה אם מדובר בנעליים של גוצ'י ב־700 דולר או בחולצה של H&M בשבעה דולר". בדיוק כמו העושר המציף בספריית הנטפליקס שלכם, שנפלד חושבת שבשוק יש יותר מדי. יותר מדי בגדים, יותר מדי נעליים, יותר מדי גרסאות לאותו הדבר בדיוק. השוק מוצף הצעות לביטויי אופנה עד למצב שבו האופנה מכלה את עצמה. יש מחסור בקצת חוסר. פעם החוויה של אופנה הייתה הרבה יותר רומנטית ואינטימית", היא מסבירה, "בשנות ה־50 למשל מעצבים היו מוכרים את הבגדים היישר לקהל הלקוחות שלהם, הייתה הערכה ליצירה ספציפית. היום אנשים נכנסים אליי לסטודיו ולא מאמינים שאני יודעת לתפור".

שנפלד בסטודיו שבנווה צדק, עם ענת שטרג'י האחראית על הרקמה והתכשיטים ותמר נתנאלי מנהלת הסטודיו. צילום: שלומי יוסף

"הקצב של העולם מכלה", היא פוסקת, "מכלה את ההשראה ואת הרצון ליצירה. זה גורם לאנשים לאבד את עצמם, ולאורך כל הדרך סירבתי להיות כזאת. האופן שבו אני עובדת שומר על יצירה ואני לא מסכימה להיות עבד לעבודה. זו בחירה שיוצרת מלחמה אם רוצים לעשות כסף גדול. כבעלת מותג הדבר ההגיוני הוא לשחזר את הבגדים הכי נמכרים ביותר צבעים, בכמויות מסחריות ולהוריד מחירים, אבל ככה לא משמרים יצירה".

המרד הקטן של שנפלד אל מול כאוס הייצור העולמי הוא לעשות בדיוק ההפך. "נקודת מפגש", לדבריה. "לראות את הבן אדם שעומד מולך, ריכוז, פוקוס. היכולת להבין מי ומה עומד מאחורי הבגד שהלקוחות שלי לובשים. מי שנכנס לסטודיו יודע שיש חלק של בגדים מוכנים ללבישה כמו שהם, ויש חלק אקסלוסיבי יותר עם אבנים, חרוזים, פרנזים וכל הטירוף, שמאפשרים להתבונן על אופנה כפורמט של אמנות וביטוי".

"אנשים נכנסים אליי לסטודיו ולא מאמינים שאני יודעת לתפור". צילום: שלומי יוסף

הזיקה של שנפלד למפגש עם אנשים, דרך בגדים או דרך זיכרונות, נוכחת גם בגישתה לאופנה. "אני יכולה לייצר בגדים מדהימים ונחשקים אבל בסופו של דבר אני נמדדת בעיני עצמי על הלך הרוח, על הקהילה שאני מייצרת, על לשנות ולגעת בתפיסות של אנשים. הצבע השחור אצל אנשים משנה עולמות, מייצר חיבורים חדשים, נהיה שבט של MEWSים".

המעבר לניו יורק לא מאיים על שבט ה־MEWSים ששנפלד בנתה בארץ. מדובר מבחינתה בהרחבה שלו: "אני לא מפחדת מהפחד. הכל יכול להתפרק ולא ללכת שם. בשבילי זו הרפתקה, רנסנס. עבדתי בארץ חמש שנים יום ולילה על המותג הזה. זה מה שאני עושה כל היום וכל הלילה, ככה אני חיה. היכולת לעצור ולעצב מחדש את החיים שלי ושל MEWS זו הזדמנות שלא אוותר עליה".

בסטודיו MEWS. צילום: שלומי יוסף

גל שנפלד על פריטי MEWS האהובים עליה

1. הפריט הראשון

"ניאופרן מצופה גומי רקום פאייטים, חרוזי זכוכית, אוניקס ורזין. זו האימפרוביזציה הראשונה תוך שימוש בערכי המותג שרציתי ליצור".

2. 70 שנות אופנה ישראלית 
"השמלה שהופיעה בתצוגת 70 שנות אופנה ישראלית. היא עשויה 3,000 אבנים וממאות שעות עבודה. היא מסמלת פסגת יצירה וחיבור בין אופנה ואמנות".

3. VOYAGER

"הקולקציה הזו לוכדת מחליקות קרח אמריקאיות אל מול רקדניות בטן מהמזרח התיכון, בעזרתן התעסקתי בשאלת זהות לוקאלית/גלובלית. חליפת הניאופרן משובצת אבני סברובסקי, בהשראת מחליקות קרח, אך הקומפוזיציה היא של מדבר או שמי כוכבים".

4. שבוע האופנה של תל אביב (2015)

"השמלה עשויה רצועות עור חתוכות ביד, משקפת חייטות עכשווית בשילוב תנועת הלבשה המהדהדת את מקור הלבוש על צורותיו הראשוניות ביותר. זו עבודה בת 200 שעות של שלושה אנשים".

6. קימונו בהשארת האדריכל יואב מסר

"9,500 פאיטים ו-12,000 חרוזי סברובסקי יצרו בד חדש המאפשר מחשבה מחודשת על המונח בגד, ועל היחס בינו לבין הגוף".

7. AMERICANA

"הפרינט הראשון של הקולקציה החדשה. כאן מאוירות תנוחות קלאסיות מתולדות האמנות המאפיינות את מריה הקדושה ואת ונוס של בוטיצ'לי".