שרה שטרן מקפה תמר הלכה לעולמה

חודשיים בלבד אחרי שקפה תמר נסגר, שרה שטרן הלכה לעולמה והיא בת 91. הסופר דודי בוסי: "זאת מותה של תקופה"

שרה שטרן בקפה תמר. צילום: נתן דביר
שרה שטרן בקפה תמר. צילום: נתן דביר
9 בספטמבר 2015

 

"נפלה עטרת ראשנו, מקבל משמעות אחרת הבוקר. סבתי המופלאה שרה, היפה באדם, המרגשת, המיוחדת, העשויה ללא חת, נפרדה מאיתנו הבוקר. ליטפתי את ידה ואת פניה הטובים עד הרגע האחרון, הודיתי לה על כל שעשתה עבורנו ועל האהבה העצומה שבה שטפה את חיינו. קשה לי לדמיין את חיי בלעדיה, את משפחתנו הגדולה בלעדיה, אבל אני יודעת שהיא ו'קפה תמר' ילוו אותנו לעד". כך כתבה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על סבתה, שרה שטרן, שנפטרה הבוקר וניהלה את קפה תמר בשינקין מאז 1956.

שרה שטרן פוסט

בית הקפה נפתח עוד בשנת 1941 והיה מוקד בוהמייני למפגשים אינטלקטואלים בין עיתונאים, סופרים, משוררים ואמנים, בניהם נתן אלתרמן, יורם קניוק, פיצ'ו, שמוליק קראוס ועמוס לביא. שטרן ניהלה את המקום באופן אישי וביד רמה לאורך כל אותן שנים.

הסופר דודו בוסי שהיה שייך לחבורה הספרותית שישבה בקפה תמר עד לרגע סגירתו לפני כחודשיים מסכם: "זאת מותה של תקופה, אפשר להיכנס למלכודות של קלישאות, אבל היא הייתה כמו סבתא שנייה שלי. הייתי בן בית ב־13 השנים האחרונות בקפה תמר, יושב איתה שעות. הפה הגדול נדם לצערנו. למרות שהיתה בת 91, היא היתה הכי פעלתנית ונמרצת, זורקת עלינו חפצים, ומצטרפת לשיחות. היא הגיעה לגיל שבו לא היתה יכולה להמשיך יותר. היה לה קשה. המשפחה עשתה צעד נכון מבחינתם וסגרה את בית הקפה, ולאחרונה שרה אושפזה במוסד סיעודי. כל יושבי בית הקפה הקבועים הגענו לבקר אותה ולהיפרד ממנה.  

למדה משהו מרצח רבין. שרה שטרן בקפה תמר. צילום: נתן דביר
למדה משהו מרצח רבין. שרה שטרן בקפה תמר. צילום: נתן דביר

"שרה עוררה בי השראה – כתבתי עליה ארבעה סיפורים שהתפרסמו. היא איגדה אותנו באהבתה, בשנאותיה, בכעסיה, ובטוב ליבה. דמות ממש עגולה. היא איגדה סביבה מועדון חברים. לקוחות חדשים לא הגיעו לקפה תמר, רק אנשים קבועים. אנחנו ומעטים עוברי אורח. בית הקפה נראה כמו משהו של תקופת זמן שאבדה, כמו מוזיאון שעצר מלכת בשנות ה־70. אנשים התבגרו שם, ונפטרו שם, וזה חלק מתקופה שלא תהיה יותר, ובית קפה שלא יהיה יותר. נגמר עידן".

בעקבות מותה של שטרן אמר ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי: "שרה שטרן הלכה לעולמה זמן קצר לאחר שהודיעה על סגירת בית הקפה. קפה תמר הפך לנקודת סיום קבועה של כל סיור שלי בעיר, בדרך כלל בצהריים של יום שישי. והסיבה האמיתית שבגללה פקדתי בקביעות את המקום הזה הייתה אחת: שרה, על מאור הפנים, החיבוק והדאגה שלה, דאגה של יידישע מאמע במפגן הכי קיצוני שלה. שרה תחסר לי מאוד, יהיה זכרה ברוך".