תודה שאכלת אצלנו, הלוואי שתיחנק

"תסלחו לי, אבל אתם שקרנים", אמר הבחור בחליפה המחויטת, ואז הבנתי שנמאס לי. איך זה הגיוני שחוויית השירות במסעדות ובבתי קפה מוציאה מאנשים צד כל-כך שטני? מה קורה לאנשים רגע לפני שהם יוצאים מהבית כדי לבלות, שגורם להם להיות כאלה אנטי חברתיים? אז הבחור המבוגר היה משוכנע שהזמין מקום אצלנו במסעדה ל-23:00. זה כמובן לא קרה. מדובר בסיפור אחד מני רבים – כמו אותם לקוחות שמוכנים להישבע שהם מחכים פה כבר חמישים דקות לאוכל שלהם על אף שמדובר בפחות מעשרים וחמש דקות, או כמו אלו ש"לא טעים להם" – אולי כדאי שתאכלו בבית וזהו. רק שבסיפור הנוכחי זה נגמר בזה שקראו לי ולמלצרית שעבדה איתי "שקרנים", דבר שהביא אותי למחשבה שאי אפשר לסבול את זה יותר.

למרבה הצער, סטודנטים מתחזקים בצורה הטובה ביותר את העבודה הכמעט ישנה ביותר, המלצרות. זה אולי בגלל הגמישות והשכר המתגמל, אבל בטח לא בזכות הלקוח. לכן ראו בזה שירות לציבור הלקוחות באשר הם: תהיו טובים. תבואו, תתיישבו, כששואלים אתכם אם אתם רוצים להזמין, באמת תזמינו, ואם אתם צריכים עוד כמה דקות, דעו שיש סיכוי שזה באמת ייקח כמה דקות. אם אתם שואלים מה מומלץ, תסיקו שזה הטעם הקולינרי המשובח שלי ולא בטוח שתתחברו אליו. אם אני מנסה באופן נחרץ להזהיר אתכם ממנה, כנראה שהיא מזעזעת וחזרה עשרות פעמים, אז תקראו בין השורות. ואז אל תגידו שזו אשמת המלצר שהזהיר בכל תוקף שזה "לא הסלט הכי טוב שלנו". אל תישארו עד מאוחר מדי, בטח שלא מעבר לשעות הסגירה, ומעל הכל – מיותר לציין – אל תתקמצנו על הטיפ.