חלאס עם היוגורט: 10 תופעות שצריך להוציא ממסעדות עירנו

קרה שישבתם במסעדה ושמתם לב למשהו שמצלצל מוכר? מנות וגינונים שעשויים להיות חביבים או סתם נסבלים בפעם הראשונה הופכים למאוסים ממש כשמשכפלים אותם כווריאנט. אספנו את כל התופעות המבאסות, המעצבנות והמיותרות בסצנת המסעדות סתם כי ביום חמישי עולה לנו המרמרה.

צווחות וכיפות שחורות: דברים שרצינו לגרוס בסצינת אוכל הרחוב בעיר 

1. מנות לחלוקה

עזבו את זה שבקורונה למי מתחשק להתכבד במנה שמישהו אחר כבר טעם ממנה, אפילו אם דקה לפני קיימתם סקס סוער: מנות לחלוקה הן טרנד מעצבן וכסת"ח לצלחת מיקרוסקופית. אף אחד לא מאמין שתשבעו ולכן מצופה מכם ללכת על פתיחת שולחן, שכמובן מנפחת את החשבון. נשמח לחזור ולקבל מנה אישית לאדם ולחלוק אותה רק אם בא לנו. ואם כבר הגשתם מנות לחלוקה, שימו צלחות אישיות ודאגו להחליף אותן מדי פעם.

2. מנות מפורקות

תת־טרנד מיותר לא פחות. אנחנו ממילא משלמים אז עשו טובה ותרכיבו בעצמכם. זה אוכל, לא פאזל.

פבלובה מפורקת, רביבה (צילום: שרון בן דוד)

3. "יושב על מצע"

לא יותר פשוט לקרוא לזה תוספת?

4. חלאס עם היוגורט

נכון שהוא בריא ומקומי וכל השיט הזה, אבל די עם לתקוע יוגורט בכל מקום. מריחה על הצלחת כבר לא מרשימה אותנו וגם לא עיטור קטן ומתחנחן בראש הרכיב העיקרי. ועל הדרך די כבר לשישברק בכל מקום. אין דבר מאכזב יותר מיוגורט חם ובו כיסוני בצק מאתמול במילוי בשר יבשושי. שהמנה הגאונית הזו תישאר יהלום נדיר במסעדות שבאמת יודעות להכין אותה.

5. עיצובים מופרכים

צלחות בעבודת יד שהוזמנו במיוחד מחו"ל כאילו אין בישראל מספיק מעצבים, גופי תאורה מינימליסטיים שמצריכים זכוכית מגדלת כדי לקרוא את התפריט, עיצוב נורדי צונן או מרוקאי עמוס טקסטילים – שחררו אותנו מכל אלה. כיסא נוח ושולחן  הגיוני עובדים בכל העולם, אין סיבה שלא יעבדו גם כאן. ונא לדאוג לרווח מספיק בין השולחנות כדי שנוכל לרכל בלי שישמעו.

a (צילום: עמית גירון)

6. שירות זו לא מילה גסה

טעים לנו? אהבנו? הז'רגון המסתחבק סטייל פעוטון לא עושה לנו שום דבר נעים. להיות נחמד זה אחלה אבל אנחנו לא במפגש של הצופים. באותה הזדמנות בואו ניפטר אחת ולתמיד מהמשחק הדבילי ההוא שבו ברור שיש מקומות פנויים במסעדה, אבל המארחת הולכת "לבדוק". עם אונטופו מצד אחד ורשימות המתנה אינסופיות מצד שני, המקום היחיד שאנחנו מעזות להגיע אליו בספונטניות הוא מקדונלד'ס.

איפה, איפה, איפה, איפה, איפה החלבון? צילום: shutterstock

7. פרוטאין במחירי ביטקוין

89 ש"ח לשלושה שרימפסים, גדולים וקריסטל ומדיג מקומי אמנם, אך בכל זאת שלושה. הפעם גם לנו, שמורגלות ביוקר התמחור במסעדות, השיער סמר. וזו לא תופעה יחידה. אנו סובלות בשקט ביס דג ב-24 ש"ח, קרפצ'יו/סביצ'ה מינימליסטי ב־70 ש"ח ועיקריות שמאמירות עד 200 ש"ח וכוללות בקושי 200 גרם דג או בשר, אבל בפנים מפלס הקריזה מטפס. במחיר מנה עיקרית בתל אביב תקבלו באתונה ארוחה מלאה לזוג. אפילו ב־Coal Office של אסף גרניט בלונדון תשלמו על סטייק פילה מהגליל 29 פאונד, 121 ש"ח. ואם אנחנו כבר כאן: מחיר ל־100 גרם זו רמאות, נקודה. גם עם 3 יחידות מתמטיקה אנחנו יכולות לחשב שסטייק יעלה 600 ש"ח.

8. סאגת המים

– "אפשר לקבל בקבוק מים?"
– "מינרלים?"
– "מהברז".
וכך עובר לו הזמן, המנות מוגשות אך מים אין. נשמע מוכר? טקטיקת הייבוש – תרתי משמע – אינה רק מאוסה אלא היא עבירה לכל דבר. חוק בניינים ציבוריים – מתקני שתייה למים צוננים משנת 86', מחייב בעלי מסעדות ובתי קפה להגיש לכל לקוח קנקן מי שתייה צוננים, ללא תשלום. עמדו על זכותכם ואל תתפתו למים מסוננים/מטוהרים/מכושפים, טריק מעצבן שבסוף עולה ביוקר.

חומוס אבו חסן. בפעם אחרת (צילום: שאטרסטוק)

9. קינוח כתורה שבע"פ

סיימתם לאכול, הכל מתקתק כראוי, וכעת מגיע תור המנה האחרונה. "תרצו לשמוע מה יש לנו לקינוח?", ואז מתחיל מבול שמתוכו אפשר לדוג בקושי "כנאפה", "סילאן", "מקורמל" ושאר מילות מפתח. מנות אחרונות ראויות לכבוד בדיוק כמו ראשונות, עיקריות, יין וקוקטיילים. מתעצלים להדפיס? עברו ל־QR קוד בסטנד פלסטיק. העולם רק יודה לכם על שמירת הסביבה וההיגיינה.

10. "השולחן שלכם לשעה וחצי"

יופי שאתם מנסים למקסם ולדחוף שני סרוויסים בערב, אבל למה שהאוכל ייתקע לנו בגרון? מסעדה אמורה לספק גם חוויה, ואכילה בנחת היא חלק בלתי נפרד מכך. שעתיים הן זמן סביר ואף לא דקה פחות. אם נרצה לתקוע משהו זריז נלך לאבו חסן.