למי קראתם סמרטוט: תיאטרון בוער ובועט עם מחויבות מוסרית

בשנת 2016, בתקופה שבה ניהלתי אמנותית את פסטיבל עכו, קיבלתי שיחת טלפון בשעת בוקר מוקדמת כחודש לפני הפסטיבל. הקול מעבר לקו שאל: "זה נכון שחוני מת? או שזו עוד מתיחה אמנותית של חוני?". אמרתי שאבדוק ואעדכן. הוכיתי בשוק אבל בבטן חשתי שאכן כך הדבר. בפסטיבל זה עתיד היה חוני המעגל ליצור אירוע רב תחומי במרחב ציבורי, ובו הוא מקיים הלוויה לעצמו וקובר את עצמו בארון קבורה הנראה כמו ארונות הקבורה בסרטי ערפדים בשחור לבן, סרטים שבהם דרקולה הולך לישון בשעות היום כדי לא להישרף מקרני השמש.

מתוך "הדיבוק – גרסת הבמאי", קבוצת התיאטרון סמרטוט (צילום: אורי רובינשטיין)

אכן, רק חוני יכול היה ליצור אירוע אמנותי כזה ושוב להקדים את זמנו ולהתחבר אל המציאות, אל הרגע החי, ואכן חוני מת. האירוע שחוני יצר אכן התקיים בפסטיבל שהיה נקודת מפנה בתרבות הישראלית. מספר שנים לאחר מכן פנתה אליי עפרה פינקר, מנכ"לית קבוצת התיאטרון סמרטוט, וביקשה שאנהל אמנותית את הקבוצה. גדלתי וחונכתי בבית המדרש של תיאטרון החדר, שם פגשתי את חוני לראשונה. התחושה הייתה שכולנו מאותו הכפר, מתחברים ל"שיטת אוריין – המעגל הפתוח" שבה המעגל הינו ספירלה המאמינה ברוח האדם ובכך שואפת לתקן את מצבו של האדם. ההחלטה לקבל עליי את התפקיד הייתה לי טבעית ונכונה. המשך ישיר של הפעולה האמנותית שלי במרחב התרבותי, המשך ישיר לזעקה בלתי נגמרת.

כתמיד, מצאתי את עצמי נדרש להגדיר את הדרך, ולהמשיך ולשאול על מה ולמה אני יוצר. אני רואה צורך עמוק לחשוב על צורות ביטוי אמנותיות חדשות, במרחבי יצירה חתרנית, אלטרנטיבית, פוליטית, מתריסה ומבקשת תיקון. אני לא יכול שלא לכעוס כשאני פוגש במעשי דיכוי. אני מחטט במוגלה האישית והחברתית, מאמין שתפקיד האדם היוצר למתוח את גבולות הטעם הטוב, המעונב והמלוקק. הרי כל אלו הם תוצר של חשיבה קפיטליסטית כובשת. כך נוצרת אמנות. האדם היוצר מוציא את עצמו מן הכלל וכופר בעיקר. הוא מבקש לפקוח את עיניו גם במחיר האפשרות שייתקל בהתנגדות. במקום שבו העוולה החברתית היא נורמה, תגובת חירום רדיקלית היא הכרחית.

מתוך "הדיבוק – גרסת הבמאי", קבוצת התיאטרון סמרטוט (צילום: אורי רובינשטיין)

בעיצומה של מגפת הקורונה, קיימתי פגישות היכרות עם למעלה ממאה שחקנים ושחקניות וגיבשנו את להקת השחקניות והשחקנים של קבוצת סמרטוט: מוטי רוזנצוויג, אורה מאירסון, אילון פרבר, ענאן אבו ג'אבר, מור איילה אנג'ל, נעמה מנור ורביע חורי. צוות זה מתחבר לקבוצת יוצרות ויוצרים בעלי אמונות ודעות משותפות, שהולכים יחד באותה הדרך מזה שנים רבות: מעצב התפאורה זוהר שואף, מעצבת התלבושות יהודית אהרון, מעצב התאורה והמוזיקה נדב ברנע, הכוריאוגרף סהר עזימי, רינת מוסקונה המופלאה עוזרת הבימאי שעובדת יחד איתי למעלה מ-20 שנה, וכמובן אמיר אוריין מורי ורבי.

התחלנו בחזרות ליצירת "הדיבוק – גרסת הבמאי", בתקופה שרוח השלטון טענה שאסור ליצור תיאטרון. היינו חייבים למרוד ולעשות תיאטרון. הרי מתפקידנו לשרוט ולא במעט את ההיסטוריה.

"ההצלחה שלנו נמדדת ביכולת לומר לעולם דבר קריטי, בין אם העולם יקבל את האמירה שלנו או יידחה אותה"

את שורות אלו אני כותב כשנה וחצי לאחר כניסתי לתפקיד. שנה וחצי שבמהלכה יצרנו את "הדיבוק – גרסת הבמאי" המופיע בתיאטרון הבית, גרסה אקטואלית, בוטה ומעוררת של המחזה שכתב אנ-סקי ואצלנו הוא הופך להיות כתב אשמה כנגד הקפיטליזם הדורסני ואפליית נשים; את המופע "עזאזל", שהועלה בפסטיבל ישראל במסגרת הפרויקט "קשרי רוח", תגובה עכשווית לפסלו של תומרקין "הוא הלך בשדות" העוסק בדמותו של החייל הישראלי הכובש.

יצרנו גם את "נקודת קצה", פרויקט חדש, שבו מתקיים שיתוף פעולה תיאטרון נוצר וקבוצת התיאטרון סמרטוט, תוכנית רזידנסי לפיתוח חקירה ויצירה אמנותית. הניהול האמנותי הוא שלי, יחד עם חברי, הבמאי והמחזאי ניצן כהן. הפרויקט נותן במה לארבעה קולות ייחודיים של בימאים ובימאיות מהדור החדש: מעיין אבן, גל צ'פסקי, רועי יוסף ורוני טוביאס גדעון. במהלך חודש יולי הם חושפים לראשונה את יצירותיהם, שפותחו במסגרת פסטיבל "נקודת קצה".

מתוך "פרט לכך לא אירע דבר", פסטיבל נקודת קצה (צילום: אורי רובינשטיין)

לנהל קבוצת תיאטרון זו זכות גדולה שנושאת בחובה אחריות גדולה, אחריות על שפה, דרך, הקשבה פנימית, הכרה ואמונה עמוקה בעקרונות הומניסטיים. קבוצת התיאטרון היא קהילה. בני אדם ובנות חווה, הפועלים כקבוצה, הם אשר מגדירים דרך של שותפות גורל. הם התמיכה והכוח להמשיך. אני רואה את קבוצת סמרטוט כתנועה אמנותית שתפקידה לקיים פעולות אמנותיות מחויבות, המערערות בצורה ובתוכן על הסדר הקיים ומרחיבות תודעה ולב. יצירות אופוזיציוניות שאינן מבקשות קבלה מוחלטת מצד העולם. ההצלחה שלנו נמדדת ביכולת לומר לעולם דבר קריטי, בין אם העולם יקבל את האמירה שלנו או יידחה אותה. בכל מקרה – היא נאמרת.

אבי גיבסון בר-אל הוא המנהל האמנותי של קבוצת התיאטרון "סמרטוט", במאי, שחקן, מורה ומשורר
במסגרת פסטיבל נקודת קצה תעלה השבוע (חמישי עד שבת) בתיאטרון נוצר ההצגה "פרט לכך לא אירע דבר", כרטיסים ופרטים כאן \\ בסופ"ש שאחריו (29-31.7) תעלה במסגרת הפסטיבל ההצגה "אהבה" \\ ההצגה "הדיבוק – גרסת הבמאי" תעלה בתיאטרון הבית בין ה-9.9 ל-12.9, פרטים והזמנות כאן