גאוות יחידה: הכירו את המועמדים לפרס בפסטיבל תיאטרונטו

פסטיבל הצגות היחיד תיאטרונטו יתקיים זו השנה ה־26 כסדרו בחול המועד פסח, בשכונות העתיקות של יפו ועכו. את הפסטיבל, שבמרכזו מתקיימת תחרות שאל שלביה הסופיים מגיעות הצגות בודדות בלבד, ייסד המחזאי והבמאי יעקב אגמון ב־1990 מנקודת מוצא מונודרמטית של צמצום האלמנטים התיאטרליים לשחקן עצמו, תפיסה הגורסת כי רוב הנפח התיאטרוני נובע מנוכחותו של השחקן, מגופו, מקולו ומהדרמה שהוא מקרין. השנה הוגשו לוועדה האמנותית לא פחות מ־100 מחזות, ותשעה מהם נבחרו למסגרת התחרותית. ההצגה הטובה ביותר תזכה בפרס בשווי 10,000 ש"ח.

סלים דאו, שכתב ויציג בפסטיבל את "סלים עליכום", מספר כי רצה לכתוב על קשיי ילדותו ונעוריו בכפר בענה שבגליל המערבי, וכי הוא השתוקק לכתוב את המחזה עוד מ־1972. "הרגשתי צורך לספר על הדיכוי, על אי השוויון ועל הממשל הצבאי", אמר דאו, "עכשיו הגיע הזמן להשמיע את מה שרובץ לי על הלב – שהקהל היהודי ישמע".

מתוך ההצגה "סלים עליכום" (צילום: ז'ראר אלון)

רחיק חאג' יחיא סולימאן כתבה את "סיפור שטרם נולד", מחזה מקורי על פי סיפור אמיתי של אישה שעברה תקיפה מינית בילדותה, ולדבריה היא בעצם מתרגמת את החלל הטיפולי לבמה. "נפגשתי איתה במסגרת עבודתי כמטפלת במרכז לנפגעות תקיפה מינית", היא מספרת. "מאז ומתמיד סקרנו אותי סיפורים שקשורים לנושא, ובמיוחד על נשים בחברה הערבית. האישה הזאת לא יצאה לי מהראש. כששאלתי אותה אם היא מוכנה שנציג את הסיפור שלה, היא מאוד התרגשה".

אלה ניקולייבסקי עיבדה את המחזה "אני אשתי שלי", שתפס את תשומת לבם שלה ושל השחקן עזרא דגן בגלל סיפורה המרתק של שרלוט פון מאהלסדורף, שנולדה כזכר ובגיל 15 החליטה להתחיל להתנהל כאישה. ניקולייבסקי אומרת: "אישיותה רבת הסתירות היא המפתח לחידת הישרדותה בברלין הנאצית ותחת שלטון האימים של השטאזי. שרלוט היא וואן מן שואו – מלאת הומור, מספרת וירטואוזית, חריפה ונוגעת ללב".

מתוך ההצגה "יומן" (צילום: ז'ראר אלון)

נדב רוזיאביץ' כתב את המחזה "שני קווים" (בימוי: גלית צברי) על פי סיפורו האישי כבן זוג לאישה שהודיעה לו במפתיע שאינה רוצה ילדים. "לפני שנתיים שאלתי את אשתי אם לא הגיע הזמן להביא ילד", הוא מספר, "והיא ענתה שהיא בכלל לא רוצה והשאירה אותי המום ושבור. התשובה שלה הוציאה אותי למסע פנימה בניסיון להבין כיצד את ההחלטה הגורלית בחיים רובנו מקבלים כעובדה מוגמרת".

מתוך ההצגה "שני קווים" (צילום: ז'ראר אלון)

עוד בהצגות: איתי נחמיאס ורפי שרגאי כתבו את המחזה "איך עושה אבא?" (שרגאי ביים ונחמיאס משחק) הבוחן את האתוס של הישראליות דרך נושא המלחמה והציווי לזכור את המתים ואת המיתוס המכונן. ההצגה מספרת את סיפורו של איתי, בן 49, יתום מלחמת ששת הימים, שעורך טקס יום זיכרון אישי ומקורי שדרכו הוא מבקש להדביק את רסיסי דמותו העלומה של אביו שנהרג בקרב בירושלים בהיותו תינוק.

איתי פלאוט ותמר גורן ביימו ביחד את "יומן", על פי ספרה של אורלי קסטל־בלום. גורן: "הסיפור של אורלי הזוי, אכזרי, מחרמן, הרסני, רחוק ומוכר כאחד. קולה של האישה גרם לי לתת לסיפור חיים, להעלות אותו על הבמה. אנו שואלים מה זה אומר להיות רוצח, איך אהבה יכולה להסתבך ומה ההבדל בין אהבה בוערת לשנאה שורפת". בהצגה משחקת אלמה דישי ("איש חשוב מאוד").

מתוך ההצגה "איך עושה אבא?" (צילום: ז'ראר אלון)

פסטיבל תיאטרונטו,
תיאטרון יפו, מפרץ שלמה 10 יפו, 
תיאטרון הסימטה, סמטת מזל דגים 8 יפו,
המרכז לתיאטרון עכו, ויצמן 1 עכו,
ראשון־רביעי (24.4־27.4)