עיר של הביוקר: 11 דברים שבאמת באמת עולים לנו יותר מדי

מהתגלמויות היוקרה העירונית. מסעדת פופ אנד פופ (צילום: שי שבירו)
מהתגלמויות היוקרה העירונית. מסעדת פופ אנד פופ (צילום: שי שבירו)

כן, תל אביב היא עיר יקרה מאוד ורק מתייקרת, אבל יש דברים שהיוקר שלהם מעצבן ושערורייתי במיוחד. מצאנו (בקלות) רשימה של דברים כאלה מכל אורחות החיים התל אביביים, חלקם מדגימים היטב שאנחנו חלק מהבעיה. להתראות במחאה הבאה

תל אביב היא עיר יקרה מאוד, יש שיאמרו היקרה בעולם. אפשר בהחלט לומר שלא כיף לנו בכלל לחיות בעיר יקרה כל כך. ואם יש דברים שעוד אפשר לתרץ ולהסביר – כמו מחירי הדיור השערורייתיים או מחירי האלכוהול הפסיכוטיים – הרי שישנם לא מעט דברים שצריכים להיות זולים יותר ופשוט עולים לנו יותר מדי כי ריכוזיות, כי טייקונים, כי יוקר המחייה הפך לעושק מתמשך של 99 אחוז מהציבור לטובת אחוז אחד עשיר במיוחד. ויש מקומות שבהם זה מעצבן במיוחד. בואו להתעצבן איתנו.

בריכת גורדון: יקר לנו 70 שקל

תשמעו זאת בריכה מעולה והכל, ואפשר לעשות מנוי מוזל ויש דיגיתל והכל, אבל פאקינג 70 שקל לכניסה חד פעמית של מבוגר? חמודים מתוקים, זה מים מליחים בבריכה שלכם או שאתן משתינות לנו על הראס? אין שום סיבה שבעולם שכרטיס כניסה לבריכה עירונית יעלה כמו כניסה למסיבה. ועוד נדבר על המחירים של המסיבות.

בריכת גורדון (צילום: shutterstock)
בריכת גורדון (צילום: shutterstock)

סטייקים: יקר לנו 600 שקל

כן כן, צריך להפסיק לאכול בשר כי משבר האקלים וזה רצח והכל, ואם כבר אוכלים בשר אז שיהיה טוב, ואם טוב אז מן הסתם גם יקר. אבל ישנם גבולות סבירים שמנה אחת בארוחה אינה אמורה לחצות, ובעידן הפוסט-קורונה הם נפרצים באופן יומיומי ומנות בשר שעולות 600 עד 800 שקל אינן נדירות במסעדות העילית בעיר. זו כמובן הזייה. התמחור לפי 100 גרם יכול להוביל לפשיטת רגל תוך כדי ארוחה. אולי בכל זאת זמן לחזור לטבעונות.

אין בשר כזה בארץ. הדסון (צילום: יחסי ציבור)
אין בשר כזה בארץ. הדסון (צילום: יחסי ציבור)

מסיבות: יקר לנו 300 שקל

בעולם החדש של אחרי הקורונה אין יותר מסיבות גדולות במועדון עם די.ג'יי גדול מחו"ל ב-80 עד 100 שקל לכרטיס. עכשיו יש מסיבות ענק במקומות כמו פארק אריאל שרון או חוות רונית, עם די.ג'יי גדול מחו"ל ועוד 3000 איש, ב-300 שקל לכרטיס. נכון לרגעים אלה ההמונים משלמים את הסכום הזה בלי למצמץ, הפרומוטרים מרוצים, האמנים מחו"ל לא מאמינים על החיים שלהם והטירוף נמשך.

 

טמפונים: יקר לנו 35 שקל

יש עוד דוגמאות רבות מתחום הטואלטיקה והקוסמטיקה, כמובן, אבל בא לנו לדחוף דווקא טמפונים כי למה לעזאזל לא בעצם. והם פשוט עולים כאן לפחות פאקינג כפול מכל מקום סביר אחר בעולם. למה? כי אפשר. כי מונופולים, דואופולים וקרטלים וכלכלה חולה כבר הרבה שנים. אין לזה שום סיבה הגיונית או סבירה פרט לרישיון לעשוק את הציבור (וגם זו סיבה לפופולריות של המון קאפ והמודיבודי).

יאללה, עוברות לתחתוני ModiBodi. צילום: יח"צ
יאללה, עוברות לתחתוני ModiBodi. צילום: יח"צ

הופעות מחו"ל: יקר לנו 600 שקל

מתגעגעות להופעות מחו"ל, אוהבות הופעות מחו"ל, אבל לפוצץ מאות שקלים ויותר על ג'סטין ביבר בגולדן רינג זה קצת טרלול פרוגרסיבי. מחירי ההופעות מחו"ל בארץ תמיד היו יקרים יותר מסיבות לוגיסטיות, אבל ההשתוללות של פוסט הקורונה היא לא גזירה שהציבור יוכל לעמוד בה כשהופעות כאלה יתרבו. ועכשיו עם האומיקרון צריך להוסיף – אם הם יתרבו.

איגלז אוף דת' מטאל בבארבי (צילום: גיא פריבס/גטי אימג'ס)
איגלז אוף דת' מטאל בבארבי (צילום: גיא פריבס/גטי אימג'ס)

תספורת: יקר לנו 1,200 שקל

גברים בתל אביב עדיין יכולים להסתפר פה ושם תמורת סכום דו-ספרתי של שקלים חדשים, אבל בכל הקשור לעיצוב שיערן של נשים השמיים הם הגבול. במספרה טובה זה יתחיל באזורי ה-350 שקלים ויעפיל משם עם שלל צבעים וטיפולים עד לאזורי ה-1,000 שקלים ומעלה. אולי זה הזמן להחזיר את הקרחת לטרנד.

נשים יושבות במספרה בשינקין (1958). צילום: האנס פין/לע"מ
נשים יושבות במספרה בשינקין (1958). צילום: האנס פין/לע"מ

חנויות "נוחות": יקר לנו 100 שקל למאנצ'

אי אפשר בעיר הזאת בלי אם:פם וטיב טעם, הן בשר מבשרנו, אבל המחיר של הנוחות הזאת הולך ונעשה כבד יותר ונדמה שאי אפשר לצאת מחנויות כאלה בלי להשאיר בקופה איזה 100 שקל על שניים וחצי פריטים. מבחינה צרכנית טהורה, הרכישה המזדמנת בחנויות כאלה היא סוג של מחלת נפש אורבנית ועל מחלות נפש משלמים בכסף טוב. ז\ה הטיפול שלנו, אל תתערבו.

נונו (נעמי אהרוני גל) באמפם אלנבי (צילום: איירי קצב)
נונו (נעמי אהרוני גל) באמפם אלנבי (צילום: איירי קצב)

חנייה: יקר לנו 35 שקל לשעה

נכון, נכון, הרכב הפרטי הוא השטן וצריך להכחיד את המכוניות מהעיר ולשתול פרחים ופרפרים בכל פינה, אבל עד שזה יקרה לחלקנו בכל זאת יש כלי רכב ממונעים עם ארבעה גלגלים ואנחנו צריכים לחנות איפשהו. החניונים הציבוריים של אחוזת חוף לא מספיקים וחניונים פרטיים החלו לאחרונה להקפיץ מחירים אל שחקים של 35 שקל לשעה בסופ"ש. בואו תהרגו אותנו ודי.

חניון גן העיר (צילום: שלומי יוסף)
חניון גן העיר (צילום: שלומי יוסף)

בגדים: יקר לנו וינטג' בכללי

בכל עיר נורמלית בעולם יש חנויות יד שנייה שאפשר למצוא בהן אחלה פריטים בחמישה דולר או חמישה יורו או כמה שזה לא יוצא בזלוטי. בתל אביב אין כמעט יד שנייה, יש רק וינטג', ורוב הבגדים בו עולים כמו בגדים חדשים לגמרי. זה לא הדיל שבשבילו באנו.

חנות וינטג' בתל אביב. לחנות אין קשר לכתבה (צילום: בר קאלוס)
חנות וינטג' בתל אביב. לחנות אין קשר לכתבה (צילום: בר קאלוס)

גני ילדים פרטיים: יקר לנו 4,500 שקל

אפשר להתווכח על ההיגיון שבגידול ילדים בתל אביב – זאת עיר שמעולה לגדל בה ילדים אז חבל על הוויכוח – אבל משבר גני הילדים בעיר וההפקרות הכללית לגבי גיל 0 עד 3 הובילו לכך שהגנים הפרטיים משגשגים וגובים בין 4000 ל-6000 שקל לחודש. אולי פשוט תעקלו לנו את המשכורת ודי.

חמוד קטן, צבעים זה עוד 15 שקל ליום. גן ילדים (צילום: Shutterstock)
חמוד קטן, צבעים זה עוד 15 שקל ליום. גן ילדים (צילום: Shutterstock)

קפה: יקר לנו 18 שקל

הטרלול הפרוגרסיבי בהתגלמותו הוא הפוך גדול ב-15 שקל לכוס, אך לאחרונה נצפו ברחבי העיר גם כוסות ב-17 ואף ב-18 שקלים. בהתחשב בכך ש-250 גרם של קפה משובח עולים כ-40 שקלים, אין כנראה עוד מוצר שרכישתו היא הודאה ברורה יותר בחוסר יכולת לדחות סיפוקים והיעדר כישורים פיננסיים.

קפה תל אביבי דור שלישי. טעים אבל בואו נגזים (צילום: יעקב בלומנטל)
קפה תל אביבי דור שלישי. טעים אבל בואו נגזים (צילום: יעקב בלומנטל)