עשרה חודשים ספגו תל אביב ותושביה בשקט את פגיעתם הקשה של מחדלי הממשלה בניהול משבר הקורונה. עכשיו מגיע הרגע שבו צריך להחליט אם להתנגד או להמשיך לדעוך בשקט. ולא מעט תלוי בראש העיר
1. לא באמת משנה איך יקראו לזהבשבוע הבא, כולם יודעים שזה מגיע: ריסון מהודק, הידוק מרוסן, סגר שלישי. החנויות יסגרו, האיסוף העצמי מברים ובתי קפה יבוטל, התלמידים ישלחו בחזרה הביתה לזרועות הזום ותל אביב שוב תקפא המומה וצייתנית מול המתקפה על כל מה שהופך אותה לאחת הערים השוות בעולם. העיר ותושביה ישלמו שוב את המחיר הכבד ביותר על מחדלי הממשלה הכושלת בטיפול במשבר הקורונה. עשרה חודשים וכלום לא השתנה.
2. אנחנו בעיצומו של רגע דרמטי:הממשלה לא מתפקדת ברמות עולם שלישי, ההחלטות שמתקבלות בה מגוחכות ומסמרות שיער גם יחד, מחנה השמאל-מרכז מפורק לרסיסים (גם הימין, אגב), כלכלת המעמד הבינוני על סף מחיקה וכולם מסכימים שבחירות הן עניין של מקסימום חצי שנה. ברגע הדרמטי הזה תל אביב צריכה לצאת אל החזית. ראש העיר רון חולדאי, שכבר הצהיר על כוונתו להיכנס למערכה הפוליטית הארצית אם הבחירות יתקיימו השנה, צריך להתחיל את ההסתערות שלו ממש עכשיו. החמרתו הצפויה של הסגר, שמוטל על העיר בפורמט כזה או אחר מאז מרץ 2020, היא רגע המבחן של העיר והעומד בראשה. הזדמנות שספק אם תחזור.
3. משבר הקורונה דרס את תל אביב.פירק אותה. הרוח עוד מפעמת ברחובות ובכיכרות, אבל הדלק שמניע אותה אזל לחלוטין ויעידו על כך החללים הריקים שנפערו בעשרותיהם ברחובותיה הראשיים, בולענים של עסקים פושטי רגל וחלומות שבורים. חשוב לאבחן: החנויות, המסעדות, הברים וכל שאר העסקים הקטנים שלא שרדו את השלכתם לעזאזל בידי הממשלה הלכו אל מותם בדממה. למעט כמה הפגנות נחושות של סוחרי הטקסטיל והבגדים בדרך יפו, כמעט ולא נרשמה מחאה על ריסוק וכתישת מרקם החיים העירוני. תל אביב שקטה מאי פעם. השאלה היא אם זה שקט שלפני סערה או שקט שאחרי כניעה.
4. את התשובה אפשר למצוא בקלותבמה שקרה לחיי התרבות בעיר או לסצינת האוכל והלילה של תל אביב. כל אלה נקברו בעודם בחיים. עשרות אלפי עובדים ומאות אלפי שוחרי תרבות נותקו ממקור האנרגיה המרכזי שלהם. מעבר לאיום על הפרנסה, זהו איום מוחשי על הנשמה. זה מכבה את האש. הרבה מהאנשים האלה מצאו את האש הזאת מחדש במחאת בלפור, אבל את גורלם הכלכלי הם קיבלו בהכנעה ובהשלמה. בשקט. למעשה, למעט תיאטרון יפו שקיים הצגות מחאה באוויר הפתוח, לא נרשמו ניסיונות של מוסדות התרבות ועובדיהם להתנגד לגזר הדין שהנחיתה עליהם הממשלה. כזה מין שקט.
5. כל זה עשוי להסתיים מחר (שלישי), בהפגנה ראשונה מסוגה של חיי הלילה והתרבות בעירשתתרחש ברחבת המוזיאון ותכלול הופעות, די.ג'ייאים וסטנדאפ. זה כבר יעשה קצת רעש. תל אביב לא ראתה אנשים רוקדים כבר עשרה חודשים ועצם המחזה צפוי להיות מרעיש. יכול להיות שהעיר כולה – ובעיקר התרבות הממוסדת – צריכה ללמוד משהו מהמהלך הזה בכל מה שקשור לתעוזת מחאה. התקהלות? מותר בנתב"ג, מותר בקניונים, מותר במאה שערים, מותר בחתונות במגזר, מותר לזנאים בדובאי. לכם אסור. כמה שקטים אפשר עוד להיות.
6. כולנו אזרחים צייתנים ושוחרי חוק בסך הכל.כך חינכו אותנו. הבעיה מתחילה כשרשויות החוק עושות מאיתנו צחוק – דוגמאות לא חסרות, החל ברעיון המגוחך להטיל סגר לילי ועד להחלטה לתת לעשרות אלפי ישראלים לטוס לחו"ל ולחזור ללא בדיקות – ומצפות שנמשיך בשלווה להנהן מול כל גחמה ומחדל. עשרה חודשים הם מספיק זמן כדי להמציא פתרונות להפעלת עולמות התרבות, הבילוי והפנאי. מי שלא מצא אותם – לא רצה ולא התכוון למצוא אותם ועל רקע ניסיון חיסול כזה, בין אם ברשלנות או במתכוון, אין שום סיבה להישאר בשקט. מול הסגר השלישי תל אביב תהיה חייבת להרים את הראש ולסרב.
7. במהלך החודשים האחרונים דרש ראש העיררון חולדאי מהממשלה לאמץ את המתווה שלו להפעלת המסעדות והברים, כמו גם מתווה מפורט ומקצועי למופעי תרבות גדולים באוויר הפתוח. אפשר לנחש שבמשרדי הממשלה עשו מהם טיארה. חולדאי קרבי יותר בטוויטר בשבועות האחרונים, אך עדיין חושש לקרוא תיגר ממשי על השלטון המרכזי. ישנן סיבות מוצדקות לחשש כזה ויש לו גם מעט מאוד תחמושת אמיתית לאיים בה מול ממשלה שדווקא תשמח לרסק את מרקם החיים בעיר. רק שמגיע גם רגע שבו מבינים שעם כל יום שעובר בתוך המשבר הזה יש לתל אביב פחות ופחות מה להפסיד. העיר מתמעטת והולכת. הזמן להילחם הוא עכשיו.
8. מאות אם לא אלפי עסקים בתל אביב נמחקובסגר הראשון והשני. מאחורי כל עסק כזה עומדים בדרך כלל מספר תושבים שנותרו ללא עבודה. הסגר השלישי שבפתח ירחיב את המעגל. כל אלה ועוד רבבות מצביעים מחפשים את מי שידע להוביל, לתעל ולכוון את הזעם הכבוש שלהם להתנגדות מאורגנת לגזירות, תקנות והנחיות חסרות היגיון ופשר שימשיכו להתעמר בליבה של התל אביביות. חולדאי יכול להוביל את זה, יש לו את המנדט מתל אביב כדי להוביל את זה, וכל מה שהוא צריך זה את האומץ והתבונה להוביל את זה ולא להרשות פגיעה פטאלית נוספת בעיר ובתושביה הצייתנים. או שפשוט ניתן לתל אביב להמשיך ולדעוך. בשקט.