תערוכה קבוצתית של אמן בודד

רון ארד ממליץ למבקרים להמעיט במילים ולהרחיב בתמונות, ומדגים איך לדעתו ביקורת אמנות אמורה להיראות

מתוך התערוכה "efes/1" של גבריאל קלזמר
מתוך התערוכה "efes/1" של גבריאל קלזמר
27 במרץ 2014

דבר העורך, שלומי שבן: ביקשתי מרון ארד להתפרע. לייצר ויז'ואל בלתי מנומק ולפזר אותו בעיתון. רון אמר שהרעיון נפלא והתעלם ממני לחלוטין. הוא החליט שדווקא בא לו להיות מבקר אמנות ולהגיד משהו על התערוכה היפה של גבי קלזמר ועל מלאכת הביקורת עצמה. מי אני שאגיד לו לא.

מבקרי אמנות – מוטב שיכתבו על תערוכות שהם אוהבים. שישתפו אותנו, יפנו ויכוונו אותנו אליהן. עדיף יותר בתמונות ופחות במילים ("אני אף פעם לא קורא. אני רק מסתכל בתמונות" – אנדי וורהול).

מתוך התערוכה "efes/1" של גבריאל קלזמר
מתוך התערוכה "efes/1" של גבריאל קלזמר

השבוע ראיתי בתל אביב תערוכה מדהימה, עשירה ומעשירה המציגה עבודות יפהפיות – ציור, פיסול, וידיאו ואינסטליישן. כאן בא וידוי: אהבתי לא רק את התערוכה " EFES/1" של גבריאל קלזמר (והנה כמה תצלומים) – אני אוהב גם את האמן. גבי ואני גדלנו יחד. משנות ה־70 המוקדמות בבצלאל, דרך ה־Royal College of Art ועד היום בלונדון. המבקר כמובן יכול, כתחליף זעום, להפגין ידע ומומחיות בדיסקורס העכשווי, לדבר על תקדימים ולקחת עמדה אינטלקטואלית שתציב אותו/אותה במקום ה"נכון", אבל החוויה המהנה האמיתית היא ביקור בתערוכה.

מתוך התערוכה "efes/1" של גבריאל קלזמר
מתוך התערוכה "efes/1" של גבריאל קלזמר