"לילה טוב עם אסף הראל" הייתה הדבר המזעזע היחיד על המסך הדביק

זה היה עניין של זמן. לפני שנה, עם עליית העונה הקודמת, כתבנו כאן ש"לילה טוב עם אסף הראל" היא תוכנית חתרנית מדי לישראל. עם תקציב זעום, צוות כותבים צעיר וגישה לא מתחסדת ולא מתחנפת, הסיבוב הנוכחי של אסף הראל על המרקע היה על זמן שאול.

כעת, החליטו בערוץ 10 להוריד מהאוויר את תכנית הבידור של הראל ולא להאריך אותה לעונה נוספת, בשל אכזבתם מנתוני הרייטינג, אחרי שלושה חודשים בספוט הפריים טיים הנוכחי, שבמהלכם הצליח להרגיז לא מעט אנשים, כפי שעשה גם בעונה הקודמת של התכנית, כמו גם בסיבוב הראשון שלה ("כל לילה עם אסף הראל" שודרה לפני 12 שנה וירדה בין היתר בגלל תביעת דיבה של ח"כ רוחמה אברהם שאותה כינה הראל "היפופטם עם חציל בתחת").

בחודש יולי האחרון פתחה הרשות השנייה בהליך הפרה נגד ערוץ 10 וקנסה אותו בסופו של דבר בשל מערכון על ביקורו של ראש הממשלה נתניהו באוגנדה, שכלל שיר שבו חזרו שוב ושוב על המילים "כי יוני מת". הראל הבהיר אז כי לא לעג ליוני נתניהו ז"ל, אלא לאחיו הקטן: "הפוליטיקאים הם אלו שקובעים את הגבולות. פרס החליט שסוניה מחוץ לתחום, הסתיר אותה – וחוץ מפעם אחת שהיא הוצגה ב'ארץ נהדרת' היא הייתה מחוץ לתחום. רבין החליט שלאה כן בתחום, והיא הייתה בתחום. ביבי הוא זה שקבע שיוני הוא בתחום, לא אני", כך אמר בראיון ל"טיים אאוט" באותו חודש.

בתכנית אחרת באותו החודש, במסגרת מונולוג הפתיחה שלו שהפך לא פעם לוויראלי בפייסבוק, כינה הראל את נתניהו "אפס ומוכר אשליות". במידה רבה, החותם שהשאירה התכנית הוא במונולוגים הפוליטיים והחפים מצנזורה ומהתחסדות של הראל. באותו ראיון התייחס לכך הראל ואמר שלכל הפוליטיקאים שקוראים לנתניהו "אפס" יש חסינות, ולו אין: "לפוליטיקאים מותר מה שלאנשים שמחוץ למערכת אסור. זה הכל התחסדות. זה בדיוק כמו שהאמריקאים לא מרשים להגיד 'פאק' ברשתות השידור, רק בכבלים. אז לי אסור להגיד 'אפס'. בסדר".

סימן לכך שהראל עשה משהו כמו שצריך, היא כמות הפעמים ששרת התרבות מירי רגב נדרשה לענייניו, עם נוסחה קבועה פחות או יותר: "חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית, אך אסור לנצל אותו כדי לפגוע בצה"ל/בממשלה/במדינה" וגו'. הראל חשף את הצביעות והריקנות שבמנטרה הממלכתית הקבועה הזו, ולא התקפל אחרי היתקלות אחת או שתיים, מה שאי אפשר להגיד על הרבה אנשי תרבות במדינה, שהחשש מהשלטון ומהיד על השאלטר מכופף אותם לא פעם.

אבל לא רק המונולוגים של הראל יחסרו. גם הרוח הפרועה של המערכונים בתכנית, שלידה התכניות של גורי אלפי או "גב האומה" נדמות כשיא השמרנות, היא דבר שחסר במרקע הישראלי. לא בכל יום רואים בטלוויזיה הישראלית פינות כמו "אינסטול עם טורונגול" שבה מחולקים זינים כציון לתמונות אינסטגראם של מפורסמים. מה שנקרא, נמוך וטוב.

לא התקפל אחרי היתקלויות עם הממסד. אסף הראל (צילום: איליה מלניקוב)

החתרנות של "לילה טוב עם אסף הראל" היא יותר מגסויות, הומור שנע על הציר שבין האינפנטילי הגמור לאינטלקטואלי ופוליטיקה ישירה. במידה רבה, הבליל הזה הוא הביקורת היחידה הרלוונטית בישראל 2017, או בכלל. רק לאחרונה אמרו היוצרים של סאות'פארק כי הם לא יכולים לצחוק על טראמפ, כי המציאות הפכה לסאטירה. אצלנו זה המצב כבר שנים, ומעטים האנשים שמבינים זאת באמת. כשחושבים על זה, הרוח הדביקה שמנשבת בתכניות לילה אחרות היא מעין סם הרדמה או טשטוש.

הפילוסוף הביקורתי תיאודור אדורנו ראה איך תרבות ההמונים המערבית המודרנית נמסה לתוך קיטש לאומני וזחוח, והציע להימנע לגמרי מביקורת שמשחקת לפי כללי המשחק, מעוד מאותו הדבר. במקום, הוא הציע שבירה של אשליית המשחק בתוך המציאות ושל הריגוש ההמוני והזול, והדגשה של המזעזע. וזה מה שעשתה התכנית הזו, עם תפאורה זולה במופגן ובוטות שלא משחקת על פי המוסכמות, גם של עולם הסאטירה הישראלי. ואת זה אף תכנית עם נתוני רייטינג גבוהים לא תצליח לעשות.