What the Health: מה עומד מאחורי סרטי הדוקו על תזונה בריאה?

עוד דוקו על תזונה בריאה (ובעיקר על כמה שכולנו בעצם אוכלים רע וחולים) חורך את נטפליקס. הבעיה היא שכמו קודמיו, הוא מתעניין יותר בכותרות גדולות מבעובדות מדעיות

אוכל לא בריא (צילום: Shutterstock)
אוכל לא בריא (צילום: Shutterstock)
9 באוגוסט 2017

בחודש יוני האחרון פרסם משרד הבריאות המלצות תזונה חדשות והפך את קערת המזון הישראלית על פיה. במקום מנת בשר יומית ממליצים במשרד לצרוך מנות עוף או הודו פעמיים עד שלוש בשבוע, ומנת בשר מעובד פעם בחודש לכל היותר. ממש באותו שבוע עלה בנטפליקס הסרט התיעודי "What the Health", מניפסט טבעוני מגובה במחקרים מדעיים הקושרים בין תזונה מן החי למחלות כגון סרטן וסוכרת. מאז שהוא עלה מתפרסמות בתקשורת העולמית מדי יום כמעט כתבות המבקשות להפריך את הטענות המובאות בו.

כשמורגן ספרלוק פנה למצלמה בתחילת סרטו מ־2004 "לאכול בגדול" ושאל מה יקרה אם יאכל במשך 30 יום רק במקדונלד'ס (ועוד שלוש פעמים ביום), הוא הזניק תת ז'אנר בסוגה הדוקומנטרית, כזה שסרטים רבים בשנים האחרונות מנסים לחקות: להראות לצופים את הדברים האיומים שיקרו להם אם יצרכו – או לא יצרכו, תלוי בסרט – מוצרי מזון כאלו או אחרים.

הזניק תת ז'אנר. "לאכול בגדול"
הזניק תת ז'אנר. "לאכול בגדול"

"What the Health" הוא, אם כן, האחרון להצטרף למדף סרטי מה־לא־לאכול, והוא מצדד באופן חד משמעי בהימנעות מוחלטת במזון מן החי. יוצרי הסרט, קיפ אנדרסן וקיגן קון (שיצרו בעבר את "Cowspiracy" על תעשיית הבקר), לא תוקפים את הסוגיה מזווית מוסרית או הומנית – למעשה המילה טבעונות כמעט לא מופיעה בו. במקום זאת הם טוענים כי קיים קשר ישיר בין צריכת בשר, ביצים ומוצרי חלב לבין סרטן וסוכרת, ושמעבר לתזונה טבעונית יכול למנוע את המחלות האלו ואף לגרום לשיפור משמעותי בחולים במחלות כרוניות. לצד זאת מראים היוצרים גם את הקשרים הכלכליים בין יצרני המזון שנהנים מחסויות של חברות תרופות, ואיך מערכת הבריאות האמריקאית מרוויחה מלשמור על המטופלים שלה חולים.

היתרון הגדול של "What the Health" הוא שהוא עשוי טוב ומשכנע. קשה להישאר אדישים לנתונים שנזרקים לכל עבר, לתמונות הקשות ולסיפורים האישיים השזורים בו. הפיתוי לעבור לתזונה טבעונית גדל, כמו שגדל הפיתוי להיגמל מסוכר בעקבות שני סרטים בולטים מ־2014: "הסרט הזה על הסוכר" ו"Fed Up". כל אלו – וגם "לאכול בגדול" וסרט נוסף בסגנון, "Fat and Sick and Nearly Dead" – היו להיטי נטפליקס. זה לא מקרי: הצופה שיושב ורואה הרבה סדרות ברצף על הספה, לעתים עם חטיפים כאלו או אחרים, הוא הצופה המושלם להפחיד אותו עם כל הנתונים האלה.

"הסרט הזה על הסוכר", דוקו אוסטרלי בבימויו ובכיכובו של דיימון גיימאו, הולך בדרכם של ספרלוק ו"לאכול בגדול" ופוצח בניסוי: במשך 60 יום הוא מחליף את תזונתו בתזונה עתירת סוכר, כלומר 40 כפיות ביום, הכמות הממוצעות לאדם באוסטרליה. גיימאו מתמקד במוצרים שמשווקים כמזון בריאות, למשל דגני בוקר או חלב מן הצומח, וטוען שסוכר מסתתר בכ־80 אחוז מהמזון שאנו צורכים. תוצאות הניסוי מדהימות: בתוך פחות משלושה שבועות פיתח גיימאו כבד שומני, ולקראת סוף הניסוי הוא כבר מראה תסמינים מוקדמים של סוכרת ונמצא בקבוצת סיכון למחלות לב.

גם "Fed Up" מעלה טענות דומות, אם כי בכסות עיתונאית ולא בפורמט של "במאי עושה ניסוי על עצמו". על הקריינות אחראית מגישת החדשות והעיתונאית מ־NBC קייטי קוריק, ובעוד השפה של "הסרט הזה על הסוכר" משועשעת, "Fed Up" מבקש להיראות כמו תוכנית תחקירים. הוא יוצא נגד יצרניות המזון וחברות המשקאות האמריקאיות, משווה בין סוכר וקוקאין כחומרים ממכרים ואף טוען שהתמכרות לסוכר קשה יותר, ומתעכב על דריסת הרגל של אותן חברות בממשל באמצעות לובי חזק.

גם העיתונאי שאול אמסטרדמסקי פתח חזית דומה ביומן הסוכר שפרסם ב"כלכליסט" ובבלוג שלו. תוכניות תחקירים ואקטואליה, למשל "המערכת" עם מיקי חיימוביץ' ו"עושות חשבון" עם לינוי בר גפן וסיון קלינגבייל, הקדישו פרקים שלמים לנושאי תזונה וצרכנות מזון. אלו תחקירים עיתונאיים, ולמרות הדמיון בתכנים, ההבדלים בינם ובין סרטי התעודה גדולים.

"תחקיר עיתונאי מחויב לאתיקה ולכללים שאנחנו העיתונאים רוצים לשמור עליהם, ואנחנו גם עלולים למצוא עצמנו בבית משפט אם לא נדייק בעובדות", אומרת לימור פנחסוב, במאית ויוצרת הסדרה "תיק בחקירה". "סרטים דוקומנטריים, לעומת זאת, עושות יוצרות־במאיות שהמניע לעשייה שלהן הוא הבעה אישית. באופן אישי, בסרטים דוקומנטריים שעשיתי לא הרגשתי שאני מחויבת לאובייקטיביות 'עיתונאית' אלא ליצירה, לדרמה, לסיפור העלילה. חשוב לדעת להפריד בין הז'אנרים וליהנות מהיתרונות של כל אחד מהם".

"זה סרט, לא מאמר בכתב עת רפואי", אמר בראיון ד"ר ניל ברנרד, אחד המומחים המשתתפים ב"What the Health", לאחר שעומת עם הטענות שעלו נגד הסרט. ברנרד הוא רופא ופרופסור לרפואה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, וגם סופר שפרסם כ־13 ספרים בנושאי תזונה וטבעונות. "סרט צריך למשוך תשומת לב ולהציג כמה נושאים כדי שאנשים יוכלו להמשיך לדבר עליהם אחר כך".

אחת ההאשמות שחזרה כנגד יוצרי "What the Health" היא הבחירה בפינצטה של מחקרים שהם מציגים כעובדות גמורות, בעוד קיימים מחקרים אחרים שמערערים עליהם או סותרים אותם לחלוטין. כמה מההצהרות הבולטות של הסרט, כגון זו הטוענת כי אכילת בשר מסוכנת כמו עישון, הן פירוש שגוי, במכוון או שלא, של הגורמים המחקריים שפרסמו אותם. ארגון הבריאות העולמי לא טען כי הסיכון שבאכילת בשר או עישון סיגריות זהה, אלא שיש קשר בין אכילת בשר ומחלת הסרטן באותה מידה שיש קשר בין עישון למחלה.

אבל יותר מאשר תחקירים עיתונאיים, "What the Health" מזכיר סרטי תעמולה. כאלו שלוקחים את האג'נדה שלהם ודוחפים אותה עמוק אל תוך גרונות הצופים. גם אם הטענות המובאות בו נכונות בבסיסן (גם משרד הבריאות נוקט קו דומה), נראה כי המטרה של היוצרים מקדשת את האמצעים והם יסלפו את האמת כך שתתאים עצמה אליהם. על שני דברים שעולים מהסרט (כמו גם כמעט מכל סרט בז'אנר) אף אחד לא מערער: הקשרים הכלכליים בין יצרניות המזון והממשל האמריקאי והאינטרסים הכלכליים של מערכת הבריאות בארצות הברית. אבל הבעיות האחרות בסרטים מהסוג הזה מעמידות גם את הדברים שבהם הם מדייקים באור פחות אמין. אבל היי, היוצרים בעצמם יודו בזה אם ישאלו אותם – זה בסך הכל סרט.

"What the Health", "Fat and Sick and Nearly Dead", "Cowspiracy", "Fed Up", "Fed Up 2" ו"Food Choices" זמינים בנטפליקס