5 סיבות למה "הטובות לקרב" לא מגיעה לקרסוליים של "האישה הטובה"
דמויות שאי אפשר להתחבר אליהן, סיפורי רקע שלא מחזיקים, ביקורת מגוחכת על טראמפ והצגה של נושאים בוערים כמו הסכמה בסקס באופן רדוד ושטחי. סדרת הבת שאכזבה אותנו
1. כי מיה רינדל היא הדמות הכי אנמית על המסך
עם הבעה מנומנמת, טון שיכול להקריא לנו סיפור לפני השינה ווייב כללי של מחצלת, דמותה של מיה (רוז לזלי) היא פשוט בלתי נסבלת. למעשה, הדבר היחידי שנסבל אפילו פחות מאשר דמותה המיוסרת זו העובדה שיוצרי הסדרה מבקשים לתת לה חלק בולט בעלילה. הסיפור הזה סביב הונאת הפונזי של חברת ההשקעות של אביה בקושי סחב בעונה הראשונה, וההתעקשות לגרור אותו איתנו אל עבר העונה השנייה זה כבר בגדר קשר אובססיבי עם אקס מתעלל. אולי בתור ייגריט ב"משחקי הכס" לזלי גילמה ג'ינג'ית לוהטת, אבל ב"הטובות לקרב" קיבלנו גרסה חיוורת שלה. זה נכון שגם אלישיה פלוריק לא ממש הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל ככל ש"האישה הטובה" בנתה את עצמה – כך החלנו לגלות עניין ומורכבות באלישיה – בניגוד לקשר הסטטי לחלוטין עם רינדל שלא מתקדם לשום מקום.
עוד כתבות מעניינות:
הסדרות הכי טובות לצפיית בינג'
הסדרות הישראליות הכי מעניינות שעולות בקרוב
התכנים הכי שווים בנטפליקס
2. כי "הטובות לקרב" מטפלת בנושאים בוערים בצורה רדודה ושטוחה מדי
באחד הפרקים שעוסקים במתמודדת בתוכנית ריאליטי סטייל "הרווק" מוצגת סוגייה העוסקת בהסכמה. אותה מתמודדת אשר משתכרת לאורך היום מבלה עם אחד מהמתמודדים בתוכנית בג'קוזי, כשהעניינים מתחממים להם. בשלב מסוים הכרתה נחלשת עד כדי שהיא יוצאת מהג'קוזי אל עבר הספה ופשוט מאבדת הכרה לגמרי. בנקודה זו מוצג מפיק התוכנית אשר משליך אותה בכח כאילו שהייתה חפץ חזרה אל תוך הג'קוזי, ושם היא נבעלת על ידי אותו מתמודד שהיה עד לסיטואציה האיומה. רק מה – בחיים הדיון סביב הסוגיה מורכב יותר כשהגבולות לא ברורים כל כך (כמו במקרה הזה שברור שהוא פסול), ועל כן מעניין לפתח דווקא את השטח האפור ולא להציג שטח שחור ברור ומובהק (כי אחרת מה עשינו כאן?).
בתכל'ס, לבד מ"הרמון" לא נתקלנו בניסיון כה מתיימר לטפל בנושאים כה רציניים בכזו פשטנות מעליבה. לעומת זאת, "האישה הטובה" הציגה דיון עמוק ומורכב יותר, בזמן שנושאים שונים – כמו הזכות לפרטיות, למשל, זכו לרמת ניתוח גבוהה יותר אשר נפרשה על פני כמה פרקים, במקום פשוט לדלג מסוגיה לסוגיה בכל פרק. ב"הטובות לקרב" זה קצת כמו לרכב על הגל של עידן "המודעות החברתית" לטובת פוסט נוקב בפייסבוק, ואז לעצור שם.
3. כי סיפורי המסגרת פשוט לא מחזיקים
מהרומן חסר העניין של דיאן עם קורט, דרך מריסה גולד שחולמת להיות קלינדה ועד לסיפור נטול הסקס אפיל של לוקה עם קולין – זה פשוט לא עובד. בניגוד ל"האישה הטובה" שהצטיינה בלספר סיפורי מסגרת, "הטובות לקרב" מרגישה לעיתים כמו טלנובלה (באמת, "להרוג את כל עורכי הדין"? זה הכי טוב שיש לכם?). לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שעונה של "הטובות לקרב" קצרה יותר משמעותית ומונה כעשרה פרקים, בניגוד ל"האישה הטובה" שמנתה כ-22 פרקים בממוצע. בכלל, בעונתה השנייה – סדרת הספין-אוף מתאפיינת בכמה שפחות סיפורי מסגרת ברקע, וכמה שיותר סיפורים ממוקדים, אשר כאמור, מתחלפים אחת לפרק. הסדרה אמנם מצליחה לעורר עניין – אבל ברמה נחותה יותר ביחס למסגרת העלילתית המבוססת ב"האישה הטובה".
4. כי הביקורת על טראמפ חסרת שיניים
יוצרי "הטובות לקרב" הבטיחו לחקור את השינוי בתקשורת, בפוליטיקה ובזירה המשפטית בעידן טראמפ. בפועל קיבלנו עקיצות מעודנות – ופרט לאירוע משמעותי אחד שבו אחת מעורכת הדין החדשות במשרד "רדיק, בוסמן וקולסטאד" נקלטת לאחר שספק התפטרה ספק פוטרה בעקבות ציוץ בוטה על טרמאפ, אין כאן באמת ניסיון למתוח ביקורת נוקבת – עם כל הכבוד לכך שכל פרק נקרא לפי מספר הימים שבהם טראמפ בשלטון. ה"אישה הטובה" לפחות לא התיימרה לקפוץ מעל לפופיק.
5. כי מלבד לדיאן – לא נקשרנו לשום דמות
חרף כל הפוטנציאל, שום דמות לא הצליחה לפרוט לנו על מיתרי הלב. קחו למשל את דמותו של אדריאן בוסמן, דמות עוצמתית ומלאת נוכחות, שיוצרי הסדרה לא מפתחים, ובכן, לשום כיוון. הרי מה אנחנו יודעים על אדריאן בוסמן מבעלי המשרד? רק שהוא אדריאן בוסמן והוא מבעלי המשרד… ב"האישה הטובה", לעומת זאת, הדמויות היו מפותחות ועגולות הרבה יותר (איליי גולד! וויל! פיטר פלוריק! קארי! קלינדה!). בנוסף, "הטובות לקרב" פשוט מתגלשת על נושאי היום, מרדדת אותם לכדי עיבוד טלוויזיוני זריז ומציגה בפנינו דמויות שלא נצליח להיקשר אליהן או להתחבר לסיפורן – פשוט כי בפרק הבא כבר נקפץ אל עבר דמויות משנה חדשות. הגישה הזו, שמבקשת לתת לסיפורים להיות כוכבי הסדרה, באה על חשבון החיבור שלנו לדמויות. ובלי חיבור ואהבת אמת לדמויות – היא יכולה להיות מבחינתנו רק רומן קיץ חולף ולא איזו אהבה בלתי נשכחת.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"