הסדרות האמריקאיות הגדולות ביותר ב-20 השנים האחרונות – חלק א'

השבוע לפני 20 שנה שודרה לראשונה "אוז", מבשרת תור הזהב של סדרות האיכות בטלוויזיה. יצירת המופת של HBO הייתה הסנונית לעוד שורה של סדרות ענק מבית הרשת, שסחבה אחריה גם את הרשתות האמריקאיות הארציות האחרות, כמו גם את חברות הכבלים, לייצר סדרות מדהימות, הרבה יותר ממה שאנחנו מספיקים לראות. לרגל יום ההולדת של "אוז", ולקראת חזרתה הלילה של ספינת הדגל הנוכחית של HBO – "משחקי הכס" – ביקשנו מחברי המערכת ומכמה אורחים לדרג את הסדרה האמריקאית הכי גדולה ב-20 השנים שחלפו מאז. מוכנים לשנוא אותנו?

ראשית, נפתח בסדרות המצוינות שלא הצליחו להיכנס לרשימה המצומצמת כל כך. מדובר בסדרות שחלקן באמת פנטסטיות, רשימה אדירה שרק ממחישה עד כמה היו אלה שני עשורים מדהימים בטלוויזיה. בין הסדרות שקיבלו נקודות, ולא נכנסו – חברים, פארגו, בית הקלפים, פריקים וגיקים, בברלי הילס 90210, ורוניקה מארס, הומלנד, באפי ציידת הערפדים, אבודים, דם אמיתי, בנות גילמור, בדרך למטה, 30 רוק, בלש אמיתי, טרנספרנט, תיקים באפלה, באטלסטאר גלקטיקה, אורות ליל שישי, VEEP, דדווד, 24, המגן, אי.אר, וכמובן אוז עצמה, שלא הצליחה להיכנס לדירוג. בכל זאת, 20 שנה, לך תזכור.

והרי החלק הראשון של הדירוג:

20. איש משפחה (1999-)

(9 נקודות)

כיף לפתוח את הדירוג עם אחת הסדרות הכי כיפיות על המסך. הסיטקום המצויר השערורייתי של סת' מקפרלן הביא למסך את פיטר גריפין – אב, בעל ואיש המעמד הבינוני, טיפש במיוחד, עם מנגנון קבלת החלטות חולני ביותר, שמוביל את משפחתו לסיטואציות אירוניות ומזעזעות. לצד גריפין נמצאת משפחה לא ממש מתפקדת, תינוק גאון שממציא מכונת זמן וכלב מדבר. מקרפלן למד מהסימפסונס ומסאות'פארק שהשימוש במדיום המצויר יאפשר לו להגיד ולעשות דברים שאף אחד באמריקה לא היה מרשה לו לעשות אחרת, לרבות השוואת הנשיא בוש להיטלר, לעג לילדים עם תסמונת דאון, וגם פיגועי טרור. המזל הגדול של מקרפלן: הוא עושה הכל מאוד מאוד מצחיק.

19. חוק וסדר: מדור מיוחד (1999-)

(10 נקודות)

ניסינו לאגד את כל משפחת המתח הוותיקה "חוק וסדר" לכדי גורם אחד, אבל ההצבעה התמקדה בסדרת הבת, שחוקרת פשעים שלהם קורבנות בעלי רגישות מיוחדת, כמו פשעי מין וילדים. כמו סדרת האם, ששודרה על המסך במשך 20 שנה, "מדור מיוחד" עוסקת הן בשלב חקירת המשטרה ואיסוף הראיות, והן בשלב הדיון בבית המשפט. היא זכתה להצלחה אדירה, והיא היחידה עד היום מבין כל סדרות "חוק וסדר" ששרדו על המסך.

דבר המדרגת: "הסדרה היחידה שכבר 18 עונות מטפלת ברגישות הראויה בניצולות ובניצולי תקיפה מינית. היא לא עומדת בסטנדרטים של טלוויזיית איכות, אבל היא מכוונת לקהל רחב יותר מהצופה היומרני הממוצע של HBO. יש בה בלשיות ופרקליטות ורופאות שמקדישות את חייהן למען 'הקורבנות המיוחדים', והיא הולכת לשנות את המציאות" (מאיה פז)

18. סקס והעיר הגדולה (1998-2004)

(11 נקודות)

הסנסציה של קנדיס בושנל הייתה אחד הלהיטים הגדולים הראשונים של HBO, שהשפיעו על דור שלם של נשים (וגברים). הסדרה שעסקה בחייהן של ארבע נשים בניו יורק, בשנות ה-30 לחייהן (אלא אם בודקים לסמנתה בתעודת הזהות), עסקה בהרחבה בנושאים אקטואליים, כמו מעמד האישה, הקהילה הגאה, סרטן, ועוד – אבל בעיקר עסקה במיניות וביחסים רומנטיים, ועזרה במשהו לגברים (ולנשים) להבין מה נשים רוצות, נכון לסוף שנות ה-90.

17. סמוך על סול (2015-)

(12 נקודות)

האחות הקטנה של "שובר שורות" הצליחה לכבוש את לבבות הצופים, ובעיני רבים היא אפילו יותר טובה מקודמתה. היא מספרת את סיפורו של ג'ימי מקג'יל, עורך דין מניפולטור, שנוא על ידי אחיו (ושונא אותו בחזרה), שרק מנסה לעמוד על רגליו, ועד כה לא ממש מצליח. את הסדרה יצר וינס גיליגאן, יוצר יצירת המופת "שובר שורות", וטביעת האצבע שלו ניכרת בהחלט בסדרה, שמדייקת בכל אספקט טלוויזיוני שהוא.

16. הבית הלבן (1999-2006)

(13 נקודות)

אם היינו שואלים בארצות הברית, הסדרה כנראה הייתה מגיעה גבוה יותר בדירוג. "הבית הלבן" הייתה הגרסה הלימודית של "בית הקלפים". היא ניסתה להביא למסך את הנשיאות האוטופית; להביא את האיש הכי חכם ובעל מצפון לבית הלבן, להקיף אותו באנשים הכי טובים והכי חכמים, ולנסות לשפר את העולם. אהרון סורקין כתב את הדיאלוגים שלה בשנינות אופיינית, לא ריאליסטית אפילו, והפך אותה לאחת הסדרות הכי חכמות שעלו על המסך. האמריקאים חיבקו את הסדרה הזו, בטח בשנות נשיאותו של בוש (שהיה 180 מעלות ממרטין שין כג'ד ברטלט, לפחות עד שגילינו את הנשיא טראמפ), והוליווד חיבקה אותה גם כשהקהל כבר התחיל להשתעמם, עם 26 פרסי אמי ו-95 מועמדויות בסך הכל.

15. משפחת סימפסון (1989-)

(14 נקודות)

אולי זה מפני שבשנים האחרונות היא פחות טובה וקצת מיצתה את עצמה, אבל לפחות לפי הדירוג הזה – שכל המשתפים בו הספיקו לחוות את משפחת סימפסון ולהתחנך על ברכיה – "הסימפסונס" היא כנראה יותר נחלת העבר מההווה. יש לה בהחלט זכויות ראשונים על הסאטירה המצוירת בטלוויזיה, שיצרה יורשים ראויים במיוחד ("סאות'פארק", "איש משפחה", "פיוצ'רמה" ועוד), אבל נראה שהזיכרון שלנו היה קצר מדי. ובכל זאת, הקשר הרגשי שלנו להומר, מארג', ליסה, בארט מגי וכל השכנים בספרינגפילד לא ידעך כל כך מהר. ההצלחה המיוחדת של "סימפסון", שהצליחה להפוך אותה לתופעת טבע של 28 עונות (והספירה נמשכת) ככל הנראה קשורה ביכולת שלה להציג במקביל כמה רבדים של הומור, שהצליחו להושיב מול המשפחה הצהובה את כל המשפחה שמהצד השני של המסך, ולאפשר לכל אחד לצחוק מבדיחה אחרת במקביל.

דבר המדרג: "סיפור חד פעמי בתולדות הטלוויזיה (ובעצם בתולדות הבידור). למרות העונות הגרועות, היו לה יותר עונות טובות ממה שהיה לכמה מהסדרות האחרות ברשימה ביחד" (עמית קלינג)

14. המשרד (2005-2013)

(15 נקודות)

קחו את ריקי ג'רוויס וסטיבן מרצ'נט, מהאנשים המצחיקים עלי אדמות, שיצרו את פורמט הסיטקום המושלם, חברו אליו את הקונספט המוקומנטרי ששלט בעשור הקודם ביד רמה, תזרקו פנימה גם את סטיב קארל, ותקבלו את אחת הקומדיות הכי מצחיקות וחכמות שעלו על המסך. הסדרה שעקבה אחרי הנעשה בחברה להפצת נייר וציוד משרדי מסקרנטון פנסילבניה עשתה לעצמה שם גם בזכות דמותו של המנהל מייקל סקוט (קארל), אבל גם בזכות דמויות המשנה שלה, שבזכותן היא שרדה עוד שנתיים בלעדיו.

13. משפחה בהפרעה (2003-2006, 2013-)

(16 נקודות)

הסיטקום המצליח במיוחד (שישה פרסי אמי) של FOX הציג עולם קומי שלם, עמוס ברכיבים שפעלו ביחד ובסינכרון מושלם. משפחת בלות' שירדה מנכסיה הכלכליים מתקשה לשמור גם על אלה הנפשיים והחברתיים, ועל הדרך nצליחה לקרוע את הצופים שלה מצחוק.

12. הוראס ופיט (2016)

(17 נקודות)

הנציגה הראשונה של לואי סי.קיי בדירוג נתנה לנו עד כה עונה אחת, והיא לא מתכננת לתת לנו יותר. צ'ירס המודרנית נתנה לנו את אלן אלדה, סטיב בושמי, ג'סיקה לאנג ואידי פאלקו – וכמובן את לואי עצמו כי הוא לא יכול לכתוב משהו שהוא לא יופיע בו – שהראו לנו ערב עגמומי בבר בברוקלין וחיים שמתפרקים לאנשים רגילים בין הידיים.

דבר המדרג: "'הוראס ופיט' היא מופת של ריאליזם פיוטי, ששואב את כוחו מהמינימליזם של הסצנות (כמעט כולן מצולמות בשני לוקיישנים מצומצמים) ומהעלילה הפשוטה. כי משפחה מפורקת ומעוותת זה חומר גלם זול, אבל החופש היצירתי של הסדרה הזאת איפשר מונולוג רצוף של 20 דקות בקלוז-אפ ושתיינים קבועים על הבר בתפקיד מקהלה יוונית. כל דקה בסדרה הזו, על משפחה שלא מצליחה לנהל לא עסק, לא יחסים ולא שיחה כנה, מכילה עוצמות של רגש עצור, על סף העצירות. בסופו של דבר משיג כאן סי.קיי הישג גדול: סדרת טלוויזיה שגם גורמת לצופה להתייפח מבכי וגם מצליחה להיות אמנות לכל דבר" (נדב נוימן)

11. המופע של לארי סנדרס (1992-1998)

(19 נקודות)

במקום המכובד הזה זוכה סיטקום מכובד במיוחד, אחד הלהיטים הראשונים של HBO, שעסקה באחורי הקלעים של תוכנית האירוח של לארי סנדרס (גארי שנדלינג), וביחסים בינו לבין צוות התוכנית ואורחיה.

דעת המדרג: "גארי שנדלינג הוא התסריטאי הכי רגיש שעבד בטלוויזיה. בכל דיאלוג יש לפחות שלושה רבדים. הדמויות הכי אמינות, קטנוניות, מרגשות ומצחיקות שראיתי. מופת" (עמית קלינג)

והנה חלק ב' של הדירוג – 10 הסדרות הגדולות ביותר