"שבאבניקים" מביאה את הדור הבא של הייצוג החרדי בטלוויזיה

ארבעה חרדים עושים מנגל במרחב מוריק, א-לה פארק הירקון. לצדם קבוצת חילונים עם מבטא אמריקאי מעושה משחקים פוטבול בלבוש ממותג. מפגש יומיומי שגור בין שני קצוות של החברה הישראלית, שעומד במרכז הפרומו לסדרה החדשה של HOT, "שבאבניקים". אך בניגוד גמור לאיתותי האינטואיציה, ארבעת החרדים – גדליה, מאיר, דב ואבינעם – לא ימהרו להתקפל ברגע שבו הכדור האליפטי יפריע את בילוי אחר הצהריים השלו שלהם. הם יקללו, ידחפו, יזקפו את קומתם כששים אלי קרב. לבסוף הם יתחרו נגד קבוצת הבריונים במשחק פוטבול, בלי לדעת את החוקים ובלי סיכוי אמיתי לנצח, רק כדי לקחת חלק במשחק ולממש את זכות ההשתתפות. כפי שיעיד אחד מהם: "אני רוצה להיות חלק ממה שקורה כאן, לא רוצה להיות צופה מהצד כל הזמן".

הרומן של טלוויזיית המיינסטרים עם החברה החרדית איננו חדש כמובן. למעשה, לצד האובססיה של אמנון לוי ב"פנים אמיתיות", הגל האחרון החל עם "שטיסל" של אורי אלון ויהונתן אינדורסקי, שאמורה לשוב ב-2018 לעונה שלישית. "שטיסל" היא דרמה משפחתית במשקל שתי טונות, שעיקר הצלחתה טמון ברומנטיזציה שהיא עורכת לחברה החרדית בעודה מבטיחה לגלות לצופיה סודות כמוסים על הנעשה בסמטאות המתעקלות של לב ירושלים, לרבות ניבים ביידיש ובתי דירות צפופים וצנועים המצולמים תמיד בתאורה עמומה (שוב, כממתיקות סוד), ודיאלוגים הטעונים תמיד במשמעויות הרות גורל. לא בכדי הפכו הנטיות הללו לפרודיה מוצלחת למדי ב"טלוויזיה מהעתיד", שבה מנויחם רוצה להיות בלרינעס, והמילה "טאטע" נאמרת חמש פעמים במשפט.

עוד כתבות מעניינות:
20 הסדרות הישראליות הטובות ביותר
"כיפת ברזל" מנסה להשיב את ההירואיות לצה"ל
"טלוויזיה מהעתיד" מצליחה להצדיק את שמה

אם המטרה היא תעייה בחרדיות כפינה האחורית אפופת המסתורין של החברה הישראלית, אין לסדרה כמו "שטיסל" ברירה אלא לצלול לקנון שלה: לחיידר, ליידיש, לעסקי השדכנות, לאב היוצא נגד בנו כי זה התאהב באלמנה. "שטיסל" מנועה מלייצג את השוליים החרדיים, את החרדים שנותרו מחוץ למוסדות המקובלים של קהילתם ולפיכך החלו מתקרבים יותר ויותר לחילוניות, שכן אז היא תהיה סתם עוד דרמה משפחתית, הילת המסתורין תתאייד והתחבולה תתערטל באחת. מבחינת "שטיסל" (ואפילו יותר, מבחינתו של אמנון לוי), הכחשת קווי הגבול שבין חילונים לחרדים הכרחית. מסיבה זו מסקרן לבחון את הייצוגים החרדיים של דור 2.0, פוסט "שטיסל", שככל הנראה יבואו לידי ביטוי באופן המובהק ביותר ב"שבאבניקים".

"שבאבניק" היא הכלאה ערבית ויידית בין שבאב (נוער בערבית) לסיומת היידית "ניק". מדובר בכינוי רווח לפורקי עול אשר נשרו מן הישיבות החרדיות, שהרי הלמידה הממושכת והדרישות הקפדניות אינן מתאימות לכולם (והחלתן על כלל הנוער החרדי היא דרישה חדשה יחסית, שהתהוותה עם קום המדינה), ומצאו מזור באימוץ או חיקוי של הרגלים "חילוניים": הם לרוב לבושים כחרדים אך ממעטים לשמור שבת, צופים בטלוויזיה, מקיימים קשרים מסוג זה או אחר עם נשים ופוקדים מקומות כגון קניונים, מועדונים וברים. בעוד שבעשורים קודמים ביטלה החברה החרדית את התופעה כנפילה של יחידים, בימינו היא מכירה בגלי הנושרים ומנסה לשמר אותם בתוך מסגרות ייעודיות, בהן, רחמנא ליצלן, אפילו הגדודים החרדיים בצה"ל.

מהלכת על התפר

עד כה, עם זאת, השבאבניק נסתר מעיניהם של הצופים החילונים, שהכירו את החרדים רק כאחרות רחוקה ומוחלטת. אך כדי להכיר קהילה מעבר לבסיס השטחי מן ההכרח להתוודע גם לשוליים שלה – וזה בדיוק מה שקורה לאחרונה בתרבות הישראלית. קחו לדוגמה את עמרם מ"כיפת ברזל", שבאבניק למהדרין העומד בלב לבה של הסדרה ולא משולב בה כקריקטורה שולית גרידא. עמרם מגיע למסגרת הצבאית בטעות, נפלט לתוכה מעולם עברייני. בדיוק כמו הגיבורים הצה"ליים המוכרים לנו, הוא מאופיין כילד רע שמוכיח עצמו כחייל למופת ברגעי האמת. הוא, אם כך, חרדי מהסוג שלא הכרנו: אמיץ וגם פרחח, מוטה לאלימות ואינו חף מפלרטוט מתמשך עם קצינת הת"ש. הקונפליקטים המשפחתיים ה"חרדיים" אינם מרכזיים בסיפורו, אלא עצם הנדידה הנשנית מצה"ל לרחוב וחזרה, מתיעול אומץ הלב שלו בתוך המסגרת הצבאית לעניינים הבלתי פתורים שהותיר בעולם העברייני. הוא לא משתמש במילה "טאטע" ולא יוצא כנגד סמכות אבהית תוך אכילת גפילטע.

אפילו דמויות מחוץ לדרמות הבדיוניות, כגון עיתונאי "כאן" מלך זילברשלג, מגלים לנו חרדיות מסוג אחר. זילברשלג לבוש כחרדי מצוי אך מתפעל חשבון טוויטר עם 24 אלף עוקבים ומדבר לחילונים בשפתם הסרקסטית, הברנז'אית במידת מה ("מלך, בן 21, אימא הכינה לי היום לעבודה לחמנייה עם שוקולד"). הוא, בדרכו, שבאבניק שמצא את מקומו בעולם התקשורת ולא בישיבות היוקרתיות, אך מצליח לגשר בין החרדיות לבין כוכבנות הרשת, "מודה" שיש לו גם חברים טרנסג'נדרים ושלא אמורה להיות עם כך שום בעיה.

"שבאבניקים", בדיוק כמו זילברשלג, תצטרך להלך על התפר שבין החילוניות לחרדיות, בתחום ההיברידי והמסקרן ביותר, מבלי להכריע לטובת אף אחת מהן כדי לא לקבע עצמה כקלישאה. אחרי הכל, בינינו לבין מאה שערים לא ניצבת בהכרח תהום עמוקה ובלתי ניתנת לגישור, אלא קבוצות מרובות של שבאבניקים המסמנים עבור שני הצדדים את ביצורי הגבול.

← "שבאבניקים", HOT 3, ראשון ושני 20:15