"אני לא יכולה לחשוב על משהו יותר מצחיק מ'תרגיע'"
ביקורת על ישראל? לגיטימי. יהדות? בדיוק האופי של קומיקאים. סיטקומים אחרים? לא מגיעים לקרסוליים של "תרגיע". ריאיון מיוחד עם כוכבי הסדרה לקראת העונה החדשה
במאי 1998 נפלה עתרת ראשם של המוני מעריצי "סיינפלד". הסדרה הקומית המוערכת ירדה משידור אחרי תשע עונות שנגמעו בשקיקה על ידי קהל גדול בכל העולם. באוקטובר 1999 הפריח שותפו של ג'רי סיינפלד, לארי דיוויד, בלון ניסוי עם אירוע טלוויזיוני חד פעמי בשם "לארי דיוויד: תרגיע". שנה לאחר מכן, הספיישל בן השעה פותח לסדרה שלמה המוכרת בישראל כ"תרגיע", שסיפקה לנו היכרות אינטימית עם דיוויד הנוירוטי, המקטר התמידי חסר הטאקט. שבחים רבים הורעפו על הסדרה החכמה והשנונה שהייתה לתחליף אולטימטיבי לקודמתה במשך שמונה עונות עד לסתיו 2011 שסימן את סופה. במשך שש שנים חיפשו המעריצים תוכנית אחרת להתנחם בבדיחותיה, ולא ממש מצאו. לשמחתם דיוויד וחבריו התעוררו מהתרדמת וחוזרים לעונה נוספת, שצפויה להיות הקיצונית ביותר עד כה.
>> הסדרות והסרטים השווים שעולים בנטפליקס באוקטובר
"קשה לבדל בין 'סיינפלד' ל'תרגיע' כי בשני המקרים מדובר בקול של לארי דיוויד", אומרת סוזי איסמן, מהכוכבות הוותיקות של הסדרה, בראיון לטיים אאוט לרגל עליית העונה התשיעית. "את 'סיינפלד' הוא יצר עם ג'רי אבל הייתה לו השפעה גדולה, ובמקרה של 'תרגיע' זה הכל לארי דיוויד. אני לא חושבת ש'תרגיע' הייתה אי פעם בצלה של 'סיינפלד'. מה שכן, מי שהתגעגע לאמירה המקורית של 'סיינפלד', קיבלו אותה באופן מוגבר ב'תרגיע' – 'סיינפלד על סטרואידים'". איסמן אגב, כמו שאר צוות השחקנים הקבוע של "תרגיע", לקח חלק בפרק סיום העונה השביעית, שאירח איחוד נדיר של כוכבי הסדרה ההיא: סיינפלד, ג'וליה לואי דרייפוס, ג'ייסון אלכסנדר ומייקל ריצ'רדס. ג'יי.בי. סמוב שלא השתתף בפרק ההוא, מוסיף כי "יש אנשים שמעולם לא צפו בפרק של 'סיינפלד' ואוהבים את 'תרגיע', ויש מצד שני כאלה שלא צפו מעולם בפרק של 'תרגיע' ואוהבים את 'סיינפלד'. זה מוזר".
איסמן, המגלמת את דמותה של סוזי גרין – אשתו גסת הרוח של ג'ף (ג'ף גרלין), חברו הטוב של לארי דיוויד – מספרת כי הציפייה לחידוש 'תרגיע' תמיד הייתה על הפרק מבחינתה: "התגעגעתי לתוכנית אבל הייתה לי עבודה בשפע כקומיקאית. הבעיה היא שכולם רוצים שאגלם גרסאות שונות של סוזי גרין, אבל אני מחפשת משהו שונה. אני לא צריכה לשוב בסדרה אחרת בתור חיקוי שלה. חוץ מזה, אחרי שאתה משחק ב'תרגיע' עם האיכות הגבוהה, אתה קורא תסריטים של סיטקומים אחרים שפונים אליך ואומר לעצמך: 'אני לא יכול לעשות את הזבל הזה'. אני לא יכולה לחשוב על משהו יותר מצחיק מ'תרגיע'. בגלל זה בכל חוזה שהוצע לי התניתי את החתימה שלי באפשרות שאוכל להשתחרר לצילומים של הסדרה במידה וזו תתחדש".
המפיק והתסריטאי השותף ג'ף שייפר מספר כי בעוד שהשחקנים חידשו את הכימיה שלהם כאילו לא עברו שש שנים מאז ההתכנסות האחרונה שלהם, תהליך הכתיבה נתקל בקשיים של אריזת כל התכנים במסגרת זמן קשיחה. שייפר משתף כי נקודת הפתיחה של העונה התשיעית תהיה שלארי עבד על פרויקט שבו האמין בכל מעודו. כשהוא נתקל בחוסר פרגון, הוא כרגיל לא מסוגל לקבל ביקורת. "כמו שיש בקטריות שמפתחות עמידות לתרופות, כך לארי פיתח עמידות להתפתחות וגדילה אנושית. אנחנו נראה איך כולם עברו דברים במהלך השנים ונמצאים במקום טוב בחייהם – חוץ ממנו. הוא תמיד מוצא מקום נמוך יותר לרדת אליו".
איסמן, שייפר, סמוב וגם שריל היינס מספרים כי הדבר שכן העיב על חידושה של הסדרה היה היום הראשון של הצילומים, שנקבע למחרת הבחירות בארצות הברית ובצל הניצחון של דונלד טראמפ. "היינו בטוחים שלארי לא יופיע לעבודה ושנצטרך לקחת חופשה כפויה", נזכר שייפר. "כולם היו מדוכאים והעבודה עזרה לנו להתמודד עם האימה, היא אפשרה לנו לעבור למציאות חלופית", אומרת איסמן.
המורשת היהודית
לארי דיוויד, שייפר ואיסמן הם כולם יהודים ומצטרפים למורשת אדירה של קומיקאים בני עמם שפועלים כיום. מוודי אלן, דרך סיינפלד ואחרים. "לכולנו יש הורים משוגעים, וגם להם היו הורים משוגעים, וכנראה שגם לדור הבא יהיה הורים משוגעים", מנסה שייפר לנתח את התופעה, "אני חושב שכיהודי אתה מרגיש לפעמים לא בנוח או שאתה מתבייש במשהו, ואתה גם יודע שכנראה יש סיפור טוב מאחורי הסיטואציה הזאת". שריל היינס, שמגלמת את אשתו של דיוויד בסדרה, אינה יהודיה, אך מנקודת מבטה זה נראה ש"יהודים יותר עדינים ואוהבים לחשוב, בעוד שההורים שלי תמיד שלחו אותנו החוצה לשחק פוטבול ולריב".
איסמן לעומת זאת חושבת שהיהודים האמריקאים לא בהכרח מביאים את ההומור מהבית, אלא מהמפגש שלהם עם האוכלוסייה בארצות הברית בה נקלטו תחילה כזרים. "כקומיקאים אנחנו מסתכלים מבחוץ פנימה, ולא נסחפים עם המיינסטרים. יהודים כמו סבא וסבתא שלי הגיעו לכאן כמהגרים, אאוטסיידרים. זה מזכיר את הנסיבות של הקומיקאים השחורים, כי הרי אפרו-אמריקאים תמיד היו אאוטסיידרים במדינה הזאת. מהזווית הזאת דברים תמיד נראים לך שונה, ואם יש לך הומור אתה מציג אותם בדרך מעוותת".
הסבר נוסף שאיסמן מזהה נוגע למורשת היהודית שחלק ממנה הוא להקשות קושיות. "ליהודים יש גם מסורת של לשאול שאלות", היא אומרת, "בעלי קתולי והדרך בה הוא התחנך היא לעשות כל מה שהכומר מצווה עליו, ואין בכל על מה להתווכח. הדרך בה יהודים מתחנכים היא שאתה צריך לקרוא את התורה ואת התלמוד ואז אתה מטיל ספק לגביהם. זה גם מה שקומיקאים עושים – מפקפקים בהכל". סמוב מצדו מעיד שלמד הרבה מלארי דיוויד לגבי התרבות היהודית, ובעיקר למאכלים המסורתיים. "המאכלים עם השמות המוזרים האלה כמו גפילטע פיש, הטעימים והנוראים ביותר שטעמתי אי פעם", אומר הקומיקאי השחור, שבין שאר הפרויקטים שלו אפשר להבחין בסרט קצר שיצר ב-2011 ובו דחקה על היום הקדוש ביותר ליהודים' "יום כיפור ב-WME" שמו.
כמובן שדיוויד וחבורתו הריצו לא מעט דחקות על נושאים רגישים – כמו למשל הסכסוך במזרח התיכון כפי שהופיע בפרק "עוף פלסטיני" בעונה השמינית. "לארי חשש שיתקיפו אותו על רקע פוליטי במפגש שהיה לנו במרכז יהודי בניו יורק, אבל אף אחד לא בא בטענות על זה", אומרת איסמן, "תמיד יש יהודים אמריקאים שמקדשים את ישראל ואם מישהו אומר משהו נגד המדינה הם מאשימים אותו באנטישמיות. אני לא מאמינה בזה. אני לא מאמינה שזה הולם את הרעיון של חופש הביטוי. זו נקודת מבט שאני לא תומכת בה. צריך לקיים דיאלוג בנוגע לכל דבר".
בסופו של דבר ללארי, שהוא הלב והראש של "תרגיע", כנראה לא ממש אכפת מה חושבים עליו. "הדעה של הקהל מעולם לא העסיקה אותו", אומר שייפר. "אף פעם לא דיברנו על מה הטעם של הצופים. כל מה שמעניין את לארי זה לפתח את הרעיונות שלו וליצור את התוכנית הטובה ביותר".
"תרגיע", זמינה לצפייה בסלקום TV; שני (2.10) 21:30 ב-HOT HBO וב-HOT VOD; רביעי (4.10) 22:00 ב-yes Oh וב-yes VOD