ברגהיין, גרסת הצימר

בצד לופ המועדונים הידועים, שנמצא על ציר קבוע שאותו משרטט הבליין המתמיד – באדפטציה כזו או אחרת – בכל סוף שבוע, מתקיימת מיני־סצנה אלטרנטיבית של אוהבי אלקטרוניקה המבקשים לאתגר את הגבולות בכל הקשור לאירועי ריקוד עירוניים – גם במוזיקה, גם באווירה. כבר שנה וחצי שחיים ויטלי כהן מריץ את מסיבות הדיסקוצימר בחלל האלטרנטיבי של הצימר ומשתדל לשמור על גחלת סקרנית למוזיקה איכותית, לקהל רעב וידידותי ובעיקר, כך נדמה, על הרעיון המקורי של חוויית הבילוי: לבוא בשביל להתקרחן.

"הכל התחיל מהופעות של הרכב אלקטרוני שהקמתי יחד עם סימה גוטמן לפני כשנתיים וחצי – הקריסטל בייבז", מספר כהן. "ההופעות, שהיו מין ג'אם על סינת'ים וסמפלרים, התקיימו בצימר והערב קיבל עם הזמן אופי רקיד יותר. החלטנו לקרוא לזה 'דיסקוצימר' והצטרפו אלינו עוד חברים מוכשרים כמו מיול דרייבר, רובוקוף, הלל, יונדר ודינה קורנביץ שהתחילה לעצב לנו גם את ההזמנות ולפני חצי שנה הפכה להיות רזידנטית יחד איתי ולעזור לי לבחור אמנים שיגיעו לתקלט".

המסיבות, שמתרחשות מדי חודש לרוב בשישי בלילה – ובשישי הזה לראשונה בצהריים – נשענות היום על תקלוטים של דינה וחיים, שמארחים כל פעם די.ג'יי אחר שהם אוהבים ושמוכן למתוח בשבילם את הגבולות ולהתפרע קצת יותר מהרגיל: "לאחרונה אירחנו את מוזרקו ואת אנה מפאקוטק, שגם מהווים השפעה עבורנו בכל מה שקשור לתרבות טכנו ואנדרגראונד. אין לי ממש עניין בלהביא די.ג'יי מחו"ל. למעשה, אני חושב שאחד הדברים שתוקעים פה את הקהילה המקומית הוא הייבוא חסר התקדים של די.ג'ייז מחו"ל. אני מכיר הרבה מקומיים שיודעים לנגן, שמחפשים לנגן, שרוצים לנגן, אבל אין להם שום משבצת פנויה בשלל המסיבות המיובאות פה".

במקום שם נוצץ מיבשת אחרת, משתמש כהן בפרופיל הפייסבוק הפרטי שלו כדי לקדם את האירועים. שם, דרך סטטוסים הומוריסטיים על אירועי ילדות מפוברקים מעיר הולדתו באר שבע, הוא מעביר את הפרטים על המסיבה הבאה וגם את הרוח הכללית של ה"דיסקוצימר", שלא מנסה לכונן בכוח את הדימוי הסקסי המובהק שהפך להיות מרכיב הכרחי בשיווק חיי הלילה.

"סיפורים אמיתיים, סיפורים מומצאים, רפלקסיות על החיים – הכל הולך בתנאי שיהיה אישי ורגשי. חשוב לי שאנשים ייהנו לקרוא אותי וכך יוכלו להתחבר אליי בפן הרגשי ואולי יחד עם זה תתעורר הסקרנות שלהם לבוא לשמוע אותי מנגן."

וזה עובד?

"בשנה הראשונה המסיבה לא ממש המריאה והיה די ריק. בחודשים האחרונים המסיבות די מלאות ואני מקבל די הרבה פניות לנגן בערב. אני מניח שהשמועה על מסיבה כיפית, שלא צריך לקחת הלוואה כדי לבלות בה, עוברת".

חלל הצימר שבו מתקיימות המסיבות, הוא חלל שמיועד בעיקר להופעות של נויז, פאנק והארדקור ומשום כך אינו ערוך לסוג המוזיקה שמסיבה מבקשת להביא, אבל זה לא גרם למארגנים לחשוב על מעבר לחללים 'ממוסדים'.

היו ניסיונות לקיים מסיבות במקומות אחרים בעיר, שלא ממש צלחו, ובסוף נשארנו באופן בלעדי בצימר, כי משהו במקום הפך לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה והאווירה האדג'ית שניסינו ליצור. אני אוהב את התחושה המחתרתית והלא מתוקשרת שהצימר נותן – איפה כבר תמצאו מסיבת טכנו שבה רוקדים זה לצד זה היפסטרים תל אביבים, פאנקיסטים, קוקסינלים ופליטים מאפריקה?".

אז המטרה היא לערבב בין כל האוכלוסיות?

"המטרה האישית שלי היא לשלב שמחה, אלטרנטיבה ופורקן במחירים זולים מאוד, בחלל שנמצא בחצר האחורית של תל אביב על שלל המחזות הכואבים שרואים כמה מטרים מחוץ למקום. אנחנו לא באים להרוויח כסף, אנחנו באים ליהנות. אנחנו בגישה של מסיבות בית או כיתה משולבות בסטנדרטים של רייבים מחתרתיים והקפדה על תוכן שלא מבייש שום מועדון טכנו כאן או באירופה. אני אפילו קצת חושש מהתנועה ההולכת וגוברת של קהל למסיבות האלו, וכמו טירון אני הולך ומתראיין למקומון היחיד שנותר בתל אביב – רק חסר לי שאצטרך להביא מאבטח. אף שהקוקסינלים שעובדים על הפינה ממול ישמחו לגיג הזה – אני יכול להעיד שהן ממש חזקות, ראיתי אותן כבר לא פעם מפרקות במכות איזה גבר שניסה לשדוד אותן".