מסחר במדבר: מידברן הופך לפסטיבל גדול ומרכזי – ולא כולם מרוצים מזה

בסוף השבוע האחרון ב"אולפן שישי" – (עדיין) מדורת השבט – שודרה כתבה על הילולת הרש"בי בל"ג בעומר בהר מירון, שציירה את הארוע ככאוס היפי של דתיים וחרדים, בין חגיגה לאסון. הכתבה הסתיימה במילים: "שלושה ימים של מידברן חרדי". איך השתרבב שמו של פסטיבל אנרכיסטי, שאמור להוות אלטרנטיבה לאלטרנטיבה, לכתבה במוסד שהוא לב המיינסטרים? האמנם כבר הפך "מידברן" למושג מוכר בסלונו של עם ישראל?

באחד מימי ברנינג מן 2016, בשעה שחברי מחנה White Ocean התפננו להם באזור המחנה שלהם בעיר הזמנית Black Rock City שבנוואדה, התרחש מעשה חריג מאוד בפסטיבל שאמור לדמות אוטופיה זמנית ומתקיים ברציפות מסוף שנות ה־80. משתתפים בפסטיבל שפכו עליהם ועל הציוד שלהם 200 גלונים של מים, חתכו את כבלי החשמל והאודיו של המחנה ועשו נזק לטריילרים שלהם. חברי המחנה הנדהמים התלוננו מעל גבי האינטרנט וקראו למזיקים "חוליגנים", אך הודיעו כי למרות הכל, "עם אהבה ענקית למה שאנחנו מביאים לברנינג מן, לא ניתן להפרת השקט הפתטית הזו לעצור אותנו. באנו הנה כדי לאחד אנשים באמצעות מוזיקה ואהבה".

אנשי המחנה הזה, שבאו לאחד אנשים באמצעות מוזיקה ואהבה, הם אנשי היי-פרופייל מתעשיית המוזיקה ובכירים בעולם ההיי-טק האמריקאי. בשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר תלונות מצד משתתפים קבועים בפרוייקט האנרכיסטי הגדול בעולם על "ג'נטריפיקציה" של ברנינג מן, שהופך למגרש משחקים של סלבריטאים (פריס הילטון, היידי קלום, קייטי פרי) ואנשי סיליקון ואלי (אילון מאסק אמר לפני כמה שנים ש"ברנינג מן הוא-הוא סיליקון ואלי"). אנשי White Ocean, שעל פי משתתפים בפסטיבל הסתגרו במחנה שלהם במעין גטו לעשירים במה שאמור להיות ארוע של השתתפות ומאמץ קהילתי, חטפו מה שהגיע להם לדעתם של ברנרים רבים.

מידברן (צילום: אייל לבקוביץ)

גם בישראל, שבה קריאות ה"געוואלד, התמסחרות" מגיעות בילט-אין עם כל טרנד חדש שנולד, אפשר כבר לשים לב להשלכות של הגדילה וההתרחבות של המקבילה המקומית לברנינג מן, המידברן שמתקיים זו השנה הרביעית בנגב (28.5־2.6). אם בארוע הראשון ב-2014 השתתפו פחות מ-3,000 איש, השנה צפויים להשתתף בו למעלה מ-10,000 בני אדם צבעוניים ויפים. לצד ברנרים "קלאסיים" מגיעים משנה לשנה יותר ויותר אנשים שלא עונים על הפרופיל הזה. מצד אחד, עוד שלב בדרך למהפיכה. מצד שני, יש מי שאומרים שהגידול הזה מאיים על האופי של הארוע. לא כל משתתף מידברן שפנינו אליו רצה לדבר על הנושא הזה. החשדנות מובנת. לא מכבסים וגו', ולא מוסיפים קיסמים. מנכ"ל עמותת מידברן, ניר אדן, נשמע אמביוולנטי. "אני בעד הגידול, אבל בקצב אחראי. מי שבא רק לצרוך ולא להשתתף לא מבין את העניין. לגבי החלחול למיינסטרים, הדעות חלוקות בקהילה. אני חושב שהכל תלוי בקונטקסט: אם מה שיוצא החוצה על המידברן הם דברים חיוביים, אז למה לא?".

אורן שריג, ברנרית ותיקה שלוקחת חלק בתכנון ובהקמה של הפסטיבל, מספרת ש"כבר בשנה שעברה הפסטיבל התחיל לגדול. הרבה אנשים לא מבינים את העקרונות של המידברן ובאים רק לחגוג, כאילו מדובר רק במסיבה. אנחנו עובדים ותורמים בזמן שיש אנשים שבאים להשאיר זבל וללכת. הארוע גדל בצורה משמעותית ואם האנשים החדשים לא יפנימו את העקרונות, מי שייפגע מזה הם הברנרים האמיתיים".

משתתפת אחרת, שביקשה לא להזדהות בשמה, מתנגדת לרוח הזו. "היפים אמיתיים לא מנכסים לעצמם ארועים", היא אומרת. "היפים אמיתיים רוצים שיותר אנשים יהנו מהטוב הזה. אם היי-טקיסט אחד ייצא מהמידברן וייקח איתו הביתה את הערך של הסתמכות עצמית רדיקלית ואחריות חברתית, אז למה לא?".

מידברן (צילום: מיקי שאודר)

"יש בזה צדדים טובים ופחות טובים", אומר מתן בן משה, שיורד למדבר זו הפעם השנייה ברציפות. "תמיד כשנכנסים לדברים אנשים חדשים יש בזה חשש מסוים. האם הם יתאימו? האם לא ישנו את האופי? מצד שני, כל בנאדם שנכנס לסיפור הזה לומד המון וגם מלמד את השאר, וכולם יכולים לצאת נשכרים".

ואם יתחילו להגיע סלבים?

"גם בשנה שעברה כבר היו סלבים. אורי גוטליב למשל. יש בזה משהו שיכול להיראות מעצבן, אבל מצד שני גם הם בני אדם ואני מאמין שכולם מגיעים נטולי פוזה".

"משקפי מידברן 2017"

הגדילה המהירה של הארוע, שהאידאולוגיה מאחוריו חיונית כל כך למדינה כמו ישראל שמקדשת את הקניון ואת החשדנות בין בני אדם, לא עברה מתחת לרדאר של המיינסטרים. חיפוש מהיר בגוגל של "מידברן" מעלה פרסומת ל"תלבושות מקוריות למידברן – סטייל מד מקס וסטימפאנק‎" שמציעה "מעל 20,000 פריטים מהתיאטרון ופריטים ייחודיים בעבודת יד של אמנים ברנרים מקומיים". עוד מציע גוגל למחפש התמים "משקפי מידברן 2017 – משקפיים לעין השלישית". מאחורי המודעה עומד מותג המשקפיים "Eye Eye Eye" שנמכר ב-129 ש"ח, לא כולל הנחה שניתן להשיג אם מכניסים את קוד הקופון "MIDBURN2017". בהערת סוגריים, ועל אף הציניות המתבקשת, יש לציין ש-5% מסך המכירות הולך לעמותת הקודש "אנשים טובים" שמסייעת לאנשים שחווים טריפים קשים במהלך מסיבות. אבל הדוגמאות הללו, יחד עם גיוס כספים הולך וגדל מדי שנה למחנות יותר גדולים ויותר מושקעים, מדגימות את המעבר, הטבעי כנראה, מעקרונות של א-מסחריות, ביטוי עצמי רדיקלי וכלכלת מתנות לכיוון כלכלת הטרנד והאופנתי.

משקפי סטימפאנק (צילום: מיקי שאודר)

"ברור שיש קו אופנתי של ברנרים", אומר אדן. "זה בסדר שחנויות מוכרות חפצים למידברן, אבל אנחנו דואגים שזה לא יהיה מסחרי מדי. חנויות שמשתמשות בשם ובסמל שלנו זה לא בסדר. אנחנו נאבקים בתופעה הזו". בנוגע לגיוס הכספים האדיר שנעשה על ידי מחנות נושא לפני המידברן, אדן מודה שמדובר בפרדוקס. "מצד אחד חרטנו על דגלנו את הא-מסחריות. מצד שני ההצטיידות היא צרכנות מוגזמת. אנחנו מנסים לאזן בין הדברים ולהכווין אנשים לצרכנות שקולה יותר. בסופו של דבר האפקט של ההסתמכות העצמית שיוצא החוצה הוא כל כך משמעותי, אז זה בסדר לעשות פנצ'ר בגלגל ימין כדי ללמד את הילד בטיחות באוטו".

מיכאל מירושניק, שהולך למידברן זו השנה השלישית, טוען שהכיוון הזה לא צריך להפתיע אף אחד, מכיוון ש"הברן זו תופעה אמריקאית וקפיטליסטית. מדובר בארוע של צריכה – אתה מגיע כדי לצרוך חוויות. המניה הסחירה היא החוויה. הדבר הכי נחשק בחברה שלנו הוא אותנטיות, והמידברן מספק את ההרגשה הזו. בכל תת-תרבות יש חוקים וקודים, ובמובן הזה אין הבדל בין גותים, פאנקיסטים או מתנחלים לברנרים. בסוף הכל נוגע לכלכלה". לכן, הוא אומר, הגידול בקהל וההגעה של יותר ויותר אנשי היי-טק וסלבז לא צריכה להפתיע: "בתחילת העשור תופעת הברן התפוצצה יחד עם הבום הגדול של עולם הדיגיטל. רוח היזמות היא היסוד בשני הדברים. מכיוון שמדובר בתופעה קפיטליסטית אין לזה ברירה אלא לגדול. הדבר שלא יעלם בכל מקרה הוא יסוד המיידיות שחזק מאוד במידברן".

"יש אווירה מסוימת של התמסחרות, זה נכון", אומר בן משה, "אבל זה לא של הארוע עצמו, אלא של אנשים מסוימים שלוקחים את זה לשם. אני מקווה שבשנה הבאה יהיה גל נגדי אחרי שיבינו שזה פחות מתאים. בשנה שעברה למשל אנשים חילקו המון צעצועי פלסטיק, שטויות כאלה של חתונות, והשנה כבר הבינו שזה לא לעניין".

בכל זאת, עולה השאלה עד כמה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אם בכלל, כשגם ערוץ 2, שיא המיינסטרים, מאמץ את אסתטיקת המידברן, ולא רק ב"אולפן שישי". בחודש מארס שודר ב"ארץ נהדרת" קליפ של חבורת "ערוץ הכיבוד" לשיר בשם "טניה", עוד דחקה/מחווה לפופ הישראלי בכיכובם של לידוי, אסטמה ושקד פררה. אבל בעוד בקליפים הקודמים – "עור ברווז" ו"ככה זה אצלנו" – שלישיית הספ"מים (סחים פרבריים מילניאליים) המדומיינת חגגה בסגנון הסחי הקלאסי של מסיבת בריכה או נרגילה בים, הפעם הם ירדו למדבר עם בגדים זוהרים בחושך, משקפי סטימפאנק, טיפי אינדיאני וכלי רכב פסיכדליים. המזל (או לא, תלוי את מי שואלים) הוא שהיה מדובר בחלק שולי יחסית של התכנית הפופולרית. אפשר רק לדמיין את גלי ההדף שהיו מורגשים עד המדבר לו היו עושים ב"ארץ נהדרת" מערכון שלם על צעירים שנוסעים למידברן. וזה עוד יקרה.