אזור הדמדומים

בשונה מרוב האמנים הפועלים בשולי תעשיית המוזיקה, הופעת ההשקה של "11", אלבום הבכורה של דנסקי (עידן שמעוני), תתקיים לא במועדון הופעות, אלא במרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון. בתור איש הסאונד של המקום ומי שבארבע השנים האחרונות משמש כמעצב הסאונד של קבוצת המחול מריה קונג, הבחירה של שמעוני להשיק את אלבומו דווקא שם נראית טבעית. מה גם שמחול משולב ביצירה של דנסקי כבר מתחילת דרכו, בקליפים ובהופעות.

רבים מהשירים באלבום החורפי, האינטימי והמהורהר של דנסקי נכתבו בתחילה למגירה. "כָּל בּוֹקֶר יֵשׁ שֶׁמֶשׁ אַחֶרֶת מֵעָלַי מִחוּץ לַכּוֹכָבִים / קֹר עֶרֶב יֵשׁ שֶׁקֶט לְרֶגַע בְּעֵינַיִךְ גֵּאוּת נֶאֱהָבִים". אלו המילים מתוך השיר "בוקר" שפותח את "11" שיוצא בימים אלה בלייבל אנובה. בראיון עמו בבית קפה קטן, מצטייר דנסקי, ממש כמו בשיריו, כאדם מסוגר, שקט ונעים, ועם זאת מילולי למדי ובאותו זמן חידתי במידה ניכרת; "נפל בפח מי שרואה ב'בוקר' שיר אהבה", הוא אומר וחיוך קטן ונבוך עולה על שפתיו. "אני לא מתייחס לשירים שלי כאל כתיבה פופולרית, אלא כאל שירה", הוא מדגיש, מה שמסביר את הבחירה לנקד את מלות השירים בחוברת המצורפת לאלבום. לדעתו הטקסטים עומדים בפני עצמם גם ללא הלחן. "גם לשירים שכתבתי כשהייתי בן 15 יש את החוכמה והתמימות שלהם. הם לא זרים לי ממרחק הזמן. שיר טוב הוא שיר טוב, ולא משנה אם הוא נכתב כשהייתי נער". באלבום מופיעים כמה שירים כאלה, לדוגמה "אין בי", השיר הסוגר. "אני אפילו לא זוכר מתי הוא נכתב מרוב שעבר הרבה זמן. החלטתי לסגור איתו כי מבחינתי האלבום הולך אחורה מבחינה כרונולוגית. הוא מתחיל ב'בוקר' ומסתיים ב'אין בי' שכתב דנסקי הילד, ההוא עם התמימות של המורד שלא השתנה. זה לא שאני מנסה היום להתרחק מהכתיבה ההיא, אלא דווקא לשמור על אותו קו".

האלבום, שהעבודה עליו נמשכה מספר שנים, הופק עצמאית על ידי שמעוני ונדי בילו, דמות פעילה במוזיקת השוליים בתל אביב, שהתאהב במוזיקה של דנסקי והצטרף אליו עוד בשלביו המוקדמים של האלבום. "אחרי לא מעט אלבומים באנגלית שהוא היה מעורב בהם, אני חושב שהיה לו חשוב סוף סוף להתעסק בפרויקט שהוא בעברית", אומר שמעוני. "למרות שהלחנים, המילים וגם חלק גדול מההפקה הם שלי, האלבום הוא פרויקט משותף לי ולנדי. כמות השעות שהוא השקיע באלבום עצומה". שמעוני רואה ביצירה שלו ושל בילו אלבום קונספט, ובצדק. נושאי השירים מתכתבים זה עם זה, והאווירה לכל אורכו שומרת על סגנון מאוד מובחן. "פרשנות השם של האלבום, '11', היא של שני אחדים", שמעוני מציין, "הדבר העיקרי בו הוא המשחק בין ההפכים – השחור והלבן. גם העטיפה היא בשחור ולבן". על עטיפת האלבום תצלום של נוף ילדותו הגלילית – הישוב הקהילתי הררית. "למרות שבמציאות הנוף של הררית צבעוני מאוד ומלא ירוק וכחול, בתצלום הוא שחור לבן כקונטרסט לחיים בתל אביב".

אשר לבחירה שלא להשיק את האלבום במועדון הופעות אומר שמעוני ש"זאת לא מוזיקה שמוצגת ככה סתם על במה, אלא משהו קצת מעבר. סוזן דלל הוא מקום שיותר מתאים להופעה שהיא קונספטואלית, מקום שמאפשר לרקדנים להתבטא". הוא גם צודק כשהוא אומר שהמוזיקה שלו יותר מתאימה למופע ישיבה באולם. "זאת אווירה אחרת לגמרי מאשר לעמוד מול במה קטנה, או לשבת על בר עם בירה. חוץ מזה הסאונד בסוזן דלל מדהים". הרקדן ארתור אסטמן רוקד עם דנסקי כבר כמה שנים, עוד מתחילת העבודה על השירים, והוא חלק בלתי נפרד מהלהקה, בטח לא פחות מהנגנים בה. בין האורחים בהופעה תשתתף גם הקולגה של אסטמן מלהקת מריה קונג, הרקדנית טליה לנדא. שמעוני מציין כי הכוריאוגרפיה אינה כתובה מראש, אך גם לא ממש מאולתרת. ישנה נטייה לדעתו לחשוב על מחול מודרני כאל דבר מוזר או ככזה שהוא בעל אוריינטציה מאוד מינית, אבל לדבריו בלהקה שהרכיב סביבו זה בכלל לא העניין. "הרבה אנשים נהנים מממד נוסף של ריגוש דרך החיבור בין המחול למוזיקה", הוא מסביר.

פרט לאסטמן ולנדא יופיעו על הבמה עם שמעוני המוזיקאים נדי בילו בתופים וגרוב־בוקס, גלעד וייס בגיטרות, יחזקאל רז בקלידים ואלקטרוניקה ונדב לזר בגיטרה בס וקסילופון. הזמרים־יוצרים עינב ג'קסון־כהן ועמית ארז ייקחו גם הם חלק במופע. בחודש הבא יופיעו דנסקי והלהקה על במת הבארבי כמופע החימום למוזיקאי הניו יורקי Son Lux. "ברור שהופעת החימום בבארבי תהיה קצרה יותר מזו בסוזן דלל, אבל היא תישאר באותה מתכונת – לא נראה לי נכון לוותר על הרקדנים". גם הסאונד באלבום של דנסקי קרוב יותר לאלקטרוניקה עדינה מאשר לרוקנ'רול והוא מצליח לשמור לכל אורכו על איזון מאוד עדין בין צלילים חיים למתוכנתים, נטול סולואים שריריים. האמת היא שאין בו סולואים בכלל. מהאזנה לאלבום עלתה בי השאלה איך שמעוני שומר על איפוק שכזה, האם לא התחשק לו איפשהו במהלך האלבום לשבור את העדינות עם איזה שיר רועש?

"ממש לא", הוא עונה נחרצות, "היופי שהצלחנו לשמור באלבום הוא מינימליסטי. דמיין לעצמך את הסולו שאתה רוצה לשמוע, אני לא אאכיל אותך בו. במילים יש כל כך הרבה משמעות ולא רציתי להכניס אלמנטים מוזיקליים שייקחו להן את המקום". נדמה כי האפלה הצוננת של האלבום מתאימה לזו השוררת בשעותיו המוקדמות של הבוקר. קצת לפני שהשמש זורחת, כשאתה מתחת לשמיכת פוך והכוכבים עוד לא עזבו את תודעתך המעורפלת. "עֵינַי עֲצוּמוֹת לַחֲלוֹמוֹת הֲכִי וְרֻדִּים / רַק אַתְּ וַאֲנִי אַחַת עֶשְׂרֵה פְּעָמִים / זֶה זְמַן לַעֲצוֹר וְשׁוּב לַחֲשׁוֹב, וְשׁוּב לַחֲשׁוֹב / רַק אַתְּ וַאֲנִי תּוּת לָבָן תּוּת שָׁחוֹר" (מתוך "תות שחור לבן").  שמעוני מסכים שזה רק הגיוני, ההרגשה הזאת שמתקבלת מהאזנה לאלבום; "כל השירים נכתבו בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, אז אולי שעות החושך הן באמת הזמן הנכון להאזין להם".

דנסקי ישיק את אלבומו "11" בחמישי (16.1), אולם ירושלמי בסוזן דלל 21:30