פאנק שוואיה: בינת אל פאנק חוזרים עם אלבום שני וגרוב תימני לוהט

בינת אל פאנק, שמתבלים את שירת הנשים בתימן בסול ו-Fאנק, מוציאים אלבום שני שהפעם יכלול גם שירים מקוריים. הסולנית שירן קרני: "אנחנו רוצים לחבר את הדור שלנו למוזיקה הזאת, עוד עשרים שנה לא יהיו הסבתות התימניות"

בינת אל פאנק (צילום: זהר רון)
בינת אל פאנק (צילום: זהר רון)
27 בנובמבר 2018

"כל החיים ברחתי מהעולם המזרחי והערבי, התימני, מהפרימיטיביות. עכשיו אני חוזרת אליו בחקר והתפלאות והתרגשות, וזה מרגיש לי הכי נכון בעולם", אומרת שירן קרני, סולנית הרכב הגרוב התימני בינת אל פאנק. קרני לא לבד: בשנים האחרונות זוכה הגרוב התימני לתחייה דרך צעירים בשנות ה-30 לחייהם שמגלים אותו מחדש. הפיוז'ן בין מקצבים תימניים לאלמנטים מערביים נישא על גבי גל מכובד של מוזיקאים מקומיים, בהם ימן בלוז, A-WA, לירון עמרם ו-SHIRAN – חלקם עשו את דרכם למיינסטרים המקומי ואף לקהל מעבר לים.

בדומה ל־A-WA, בינת אל פאנק חזרו לשירת הנשים המסורתית בתימן, הפחות מוכרת משירת הגברים שם. "התימניות היו שרות בערבית על תשוקה ואהבה והשירים עברו מאם לבת", מספרת קרני. "היו שם כמה גרסאות לאותו שיר, כל אישה עשתה את האינטרפטציה שלה. אני עשיתי את האינטרפטציה שלי בדור הזה. אנחנו באים לעשות פאן, לשנות ולהביא סול, אר אנד בי ו-Fאנק לשירים התימניים. לחבר את הדור שלנו למוזיקה התימנית ולשירת נשים בערבית".

בינת אל פאנק (צילום: זהר רון)
בינת אל פאנק (צילום: זהר רון)

עוד כתבות מעניינות:
למה לעזאזל בלאקפייס מבדר את הישראלים?
לירון עמרם סינתז את דיקנס והוציא את השיר הכי טוב שלו
האחים צברי הם תופעת קאלט שלא דומה לשום דבר אחר

קרני הקימה את בינת אל פאנק ב-2012 יחד עם רגב ברוך (תופים), וחברים בה גם שרון מנסור (קלידים, פסנתר ושירה), טל סנדמן (גיטרה ועוּד), ניתאי מרקוס (בס) דוד חי מיכאלי (פרטלס בס – גיטרה נטולת שריגים המאפשרת נגינה ברבעי טון), טל אברהם (חצוצרה) ורון סילברסטין (טרומבון). בקרוב הם יוציאו את אלבומם השני, "The Great & Glorious Yemenite Funky Thing".

בניגוד לקרני, שנולדה בשכונה התימנית שעריה בפתח תקוה, ברוך לא הכיר את השירים מהבית, והתאהב בהם בעקבות המפגש איתה כשלמדו יחד באקדמיה למוזיקה. ההתלהבות שלה מהיופי בפיוז'ן של המוזיקה התימנית שנעשתה בארץ, ששילב בין השפעות המוזיקה המזרחית המקומית לכלים מודרניים כגון סינתיסייזרים, הדביקה גם אותו. ברוך, שגם הפיק את האלבום, מסביר שמטרת ההרכב היא "למצוא את האותנטיות בדברים חדשים ולמצוא את החדש במסורת".

למרות שגדלה מוקפת במסורת התימנית, ואולי דווקא בגלל זה, הדרך לגילוי היופי שבה לא היה פשוט עבור קרני. "ברחתי מהבית בגיל צעיר. היה לי מאד קשה בעולם הדתי. מאד רציתי, כמו אברהם אבינו, לחפש, לגלות ולבדוק. ירדתי לחיות בים המלח, הייתי נוודית. גרתי בחוף חצי שנה. אחרי שעברתי לתל אביב הפכתי לחילונית. בגיל שלושים סיימתי ללמוד באקדמיה למוזיקה, והכל לבד. כשההורים שלי שמעו את המוזיקה שאני עושה הם היו בהלם, אמרו שזה מדהים. פתאום לא היה כעס יותר. אולי עשיתי את זה כדי לתקן את הבריחה מהם. אולי זו הייתה סגירת מעגל עם החיים שחיפשתי, ועכשיו אני חוזרת ועדיין מחפשת".

ועכשיו ההורים מרוצים?
"הם שמחים, אבל עדיין חופרים לי – 'יא בינתי, למה את לא עושה ילדים?' הם רוצים שאני אתחתן כבר, לא משנה מה".

"עוד 20 שנה לא יהיו הסבתות התימניות"

את השפה התימנית ואת ההגייה הנכונה של המילים למדה קרני אצל גילה בשארי ולאה אברהמי, במטרה לשמר את שירת הנשים באופן המדויק ביותר. האהבה האדירה אליה מתפרצת מקרני כשהיא מספרת על השיר "העופרה" שפותח את האלבום החדש. השיר החתרני, שכתבה הכוריאוגרפית והמלחינה שרה לוי תנאי, מייסדת ומנהלת להקת המחול ענבל, מושר על לחן של שיר גברים. "זה טקסט שהיא כתבה בהומור על זוגיות שהייתה לה, והיחידה ששרה את זה היא לאה אברהם באיזה טקס, היא ותוף. אמרתי לרגב שחייבים לעשות עם זה משהו, ואור סיני כתבה את העיבוד הזה".

קרני פוצחת מיד בדקלום השיר עם חיוך ענקי: "מה אגיד לך הראשון, לא הייתה בפיו לשון! לא דיבר ולא אמר, יאללה, שלחתיו אל המדבר! אחריו דמעה עיני, אז הופיע השני! השני היה רק אש, כל היום גועש רוחש!". בכל הטעמה קרני מחייכת, מחייה מחדש טקסטים שהיו נשכחים מהר יותר לולא הייתה מתאהבת בהם בכזו עוצמה. "לבוא ולחדש את זה, להוסיף אנגלית בשיר, זה לא משהו רגיל. הזמר העברי זה גם משהו שהולך ונעלם. גם המישמש שהיה אז, שושנה דמארי שרה נתן אלתרמן ומשה וילנסקי, יצרו זמר עברי מהמבטא התימני".

קרני מסבירה כי שירת התימניות עסקה הרבה באהבה, תשוקה ובאמא שמשחררת את הבת שלה לזרועותיו של דבר שהיא לא מכירה. השירים האלה כיכבו באירועים משפחתיים, כגון טקס החינה. "אלו דברים מאד עוצמתיים, בשבילי הם קצת פגאניים. הטקס עצמו הוא מאד שבטי. זה טקס לסילוק שדים. יש בו הרבה טקסט – 'האבן ששרפה את ידי', 'ואני כמו ציפור שמחפשת איפה הוא נמצא'. לא משתמשים בו היום, וממש מרגש אותי לשיר אותו מחוץ למעגל המשפחתי-מסורתי הזה".

"עוד עשרים שנה לא יהיו יותר הסבתות התימניות האלה", היא ממשיכה. "אני לגמרי יכולה לראות שזה יהיה המקצוע שלי, לעשות חינות. אבל בינתיים אני לא יכולה להתקבל, אני צעירה מדי. אני צריכה להיות עם כובד של החיים, להיות מכשפה, עם מלא עוצמות, אחרי שעברתי את מה שצריך לעבור בחיים".

מבטי דיוויס ועד פסיכדליה טורקית

האלבום החדש של בינת אל פאנק מחולק לשניים: שירים מסורתיים ושירים מקוריים של הלהקה. "לרוב השירים התימניים באלבום כבר יש ביצועים קודמים, לדוגמא 'עין ולב' של שלום שבזי", אומר ברוך, "אבל אנחנו לא התייחסנו לאף אחד מהם". קרני מחזקת: "עיבוד חדש לדור חדש".

כשאנחנו מגיעים לדבר על ההשפעות על ההרכב, הניימדרופינג מלא בהפתעות. בשמות שנזרקים סביב השולחן יש מיקס של חדש וישן, מקומי ובינלאומי – פסיכדליה טורקית, אריקה באדו, פלה קוטי, בטי דיוויס, שושנה דמארי וגם איזוטריה של ממש כמו בנות דנוך – צמד תימני נשכח שברוך וקרני גילו בחפירות אינסופיות ביוטיוב. בהתאם להשפעות המגוונות עליהם, הלהקה לא נצמדת לז'אנר אחד או רק למקצבים המתבקשים: המקצב של "You Got Me Twisted" לדוגמא יצר בלבול ולמאזינים לא היה ברור אם הוא משתנה או אם מדובר בנשפנים שמתחלפים. זו רק דוגמא אחת למקצב מוכר שהם משנים, "שוברים" כהגדרתם, והופכים לשלהם.

אלבום שני הוא שלב מכריע בקריירה של מוזיקאים, שמעלה תהיות וציפיות לגבי ההמשך. הלהקה הופיעה ברחבי העולם, באתיופיה ובהודו, אבל עדיין לא סחפה את ארצות הברית. "כשהיינו בניו יורק הלכתי ודפקתי בדלת כמו ישראלית טובה בלייבל של שרון ג'ונס, אבל חזרתי בידיים ריקות. חשבתי לעצמי, אם אני כבר בניו יורק אני חייבת שיחטפו אותנו. כמו חטופי תימן".

בינת אל פאנק (צילום: זהר רון)
בינת אל פאנק (צילום: זהר רון)

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד