האלבומים הכי טובים של 1994: אלקטרוניקה אגרסיבית

"Nine Inch Nails – “The Downward Spiral

יצירת המופת של טרנט רזנור היא למעשה אלבום קונספט שמתאר הידרדרות מוסרית של אדם אחד עד לטירוף מוחלט ובסופו של דבר התאבדות. עבודת ההפקה הרב השכבתית של רזנור ומארק (Flood) אליס מזגזגת בין אינדסטריאל־רוק ופופ אפל לאמביינט קודר וכמעט חסר צורה ועושה את הכל מדהים. קלאסיקה.

גולת הכותרת: ”Hurt"

השפעה מתמשכת: גובה השאיפות ותשומת הלב של טרנט רזנור לפרטים השפיעו על מפיקים ויוצרים הרבה מעבר לגבולות האינדסטריאל.

איפה הם היום: רזנור ממשיך להוציא מוזיקה מעולה כ־NIN, ובמקביל מתפקד כמנהל הקריאייטיבי של שירות הסטרימינג "Beats Music".

"Prodigy – “Music for the Jilted Generation

שלוש שנים לפני שהם מתפוצצים רשמית במיינסטרים עם "The Fat Of The Land", הפרודיג'י הניחו תשתיות עם מפלצת הברייק־ביט מרובת הראשים הזאת. שנים מאוחר יותר, חבר הלהקה ליאם האולט יכחיש שמדובר באלבום מחאה על הקרימינליזציה של תרבות הרייבים, אבל האמת היא שזה לא באמת משנה. כשהיצירה חזקה מספיק, היא עלולה להפוך לסמל בין אם תרצה ובין אם לא.

גולת הכותרת: "(No Good (Start The Dance"

השפעה מתמשכת: האלבום הזה לימד דור שלם של אמני דאנס בריטיים איך להביא את האלקטרוניקה לאצטדיונים.

איפה הם היום: עדיין עובדים על האלבום השישי.