"יאסו": עד מתי ימשיך מסע האינסטנט של סטטיק ובן אל מסביב לעולם?

"בטברנה ישנה בסלוניקי, הבוזוקי מנגן את התקופה", פותח בן אל את "יאסו", הלהיט החדש, ברשימת המילים היווניות שהוא מכיר. "איזה ערב מתבשל פה, תאמין לי", מסלסלת בן זקן, "אז בוא נזרוק צלחת לרצפה". אם חששתם שכאן יסתיימו כל הדימויים של נבחרת הסופרסטארים – סטטיק ובן אל, עדן בן זקן וסטפן לגר – אל דאגה: מסתבר שכל אחד מהם צפה בילדותו בקלטת הילדים "עולם קטן" ולכן יש להם את הכלים להפיק אותה מחדש בגרסת פופ מזרחי.

"יאסו" לא נוצר יש מאין, והוא המשך ללהיטים חובקי התרבויות "טודו בום", "נמסטה" ו"קוואי". גם הם נשענים על האימג' הכללי והסטריאוטיפי ביותר שניתן להחזיק לגבי אומה מסוימת, וחוגגים אותה כמו משפחה ישראלית בורגנית שנוסעת בשבת לעוספיה כדי לאכול חומוס.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
אינדינגב חוזר במהדורת פורים
הלילה של מלכת הדראג אריקה היסטריקה
הכירו את קדחת: להקת קאלט בלי מעריצים

נסיונם של סטטיק ובן אל להפוך לאייל פלד של המוזיקה אמנם מביך, אבל עוד יותר מביכה הווריאציה המוזיקלית שלהם על המקור האתני, שיוצרת שעטנז סגנונות מבולגן וצורמני. הפתיח של "יאסו", לדוגמה, מפמפם יווניות-מסורתית הארדקור ברמת הפרסומת לציזיקי. ברגע שהשיר מרים הילוך, מושטחים הצלילים לטובת עיצעוצים סטטיק-ובן-אלים מוכרים לצד אוריינטציות אתניות אחרות ותמוהות שזורקות את השיר בכלל לבוליווד. לאחר שבן זקן מזמרת "צ'יקידן צ'יקידן" היא מוסיפה שגם "בום בום טיקה בום בום", מה שגורם לנו לתהות על טיב המפגש שהולך להתרחש בינה לבין חבורת הגברים, אבל הסיפור הוא ממילא לא העניין פה כי אם האווירה הכללית. "החוף של מיקונוס", ממשיכים להפציץ בגזרת הסטטיקים, "שותה לי אוזו". רק חסר איזה משחק מילים על הכל-כלול ויש לנו את הקסם היווני בשלמותו.

את מחרוזת שירי העולם שלהם החלו סטטיק ובן אל ב"סלסולים", עם משפטים מכמירי לבב כמו "אין לנו איביזה ואין הרבה בוויזה, אבל יש את הבריזה של אילת והכנרת". השיר פיצח את הדרך אל הלב הישראלי: שילוב של מלודיה ממכרת, פופ, מזרחית וסגידה חפלאית לישראליות מהולה בקריצה והומור עצמי. אלא שהשניים, מבחינתם, הסיקו מההצלחה של "סלסולים" מסקנה שונה לחלוטין: מוזיקה מהללת-תרבויות בכללותה היא המפתח להצלחה.

https://www.instagram.com/p/BqNbahZlVF8/

הנוסחה זו עובדת, כנראה, כי היא ממשיכה להביא תוצרים, אבל כאלה שבהחלט מאבדים את הקהל הבוגר ובר הדעת. הצמד המוזיקלי, שהתחיל כבשורה מרעננת וחביבה בפופ המקומי, הולך בכיוון אחד אל עבר הפיכתו למתקן בדיסנילנד. הבחירה המיתוגית הזו לא רק מצערת לאזניים האנושיות, אלא גם מעוררת תהיה על הפוטנציאל שהקרינו השניים בתחילת דרכם ויכול היה להתממש על ידי מיתוג בוגר יותר ושיווקי לא פחות. ממילא הילדים שנהנים כרגע לשנן ג'יבריש לועזי יגדלו במהרה, כדרכם של ילדים, והבאים אחריהם יעשו הכל כדי להבדיל את עצמם מהטרנדים הקודמים. לא מופרך להניח שאם טיול בת המצווה הזה ימשיך גם לשירים הבאים, ההילה של השניים תדעך בצילו שגימיק חדש, ובתקווה מטופש מעט פחות.