הטרובדור היומרני: פדרו גראס לא מתבייש לנקד גם שירי ראפ. ריאיון

חציו הראשון של ספר השירה שמלווה את האלבום "חצי סוגריים" נפתח עם ציטוט של הראפר פלד, מתוך השיר "שאט גאן" מ-2007. "הֵם אוֹמְרִים לְךָ לקפוץ/ אַתָּה שׁוֹאֵל כַּמָּה גָּבוֹהַּ/ סְסְסְעֵמֶק/ פָּשׁוּט תַּגִּיד מֵאֵיפֹה אַתָּה בָּא". ככה, עם ניקוד. פדרו גראס (עמית אולמן) הוא ללא ספק האיש הראשון שניקד שיר ראפ ברצינות.

"זו הצהרת כוונות", מספר פדרו על הדקדוק בניקוד. "איך שהייתי רוצה שיתייחסו למילים באלבום. כשאתה מנקד את המילים הם מקבלים יותר כבוד. זה ישר נותן את הקונוטציה הזו שמדובר בטקסט לירי, שהוא שירה. ואז אתה מחויב לקרוא אותו בכמה רבדים, יותר עמוק".

ובכל זאת, בשורה התחתונה, אתה עדיין מנקד שירי ראפ.

"'ראפ' זה רידם אנד פואטרי. זו תזכורת שבסופו של דבר מדובר בשירה. בכלל, מה שהופך שירה לשירה זו ההתייחסות אליה כשירה, וזה באמת עובד. יש כל מיני פארודיות שעושים על שירה, שלוקחים טקסט של ביונסה ומנקדים אותו וזה קטע. אבל יש גם הרבה אמת מאחורי זה. כשאתה לוקח טקסט ונותן לו יותר כובד ומשקל למילים אתה יכול למצוא בו הרבה יותר".

נדמה שגם אתה יודע שזה קצת יומרני. אתה אפילו מגדיר את עצמך בשיר הפתיחה עם המשפט "השחקן/ המשורר/ הטרובדור היומרני".

"יומרני זו באמת מילה עם קונוטציות שליליות, אבל כתבתי את זה בשיר מתוך איזה מודעות עצמית. אני מודע ליומרנות שבזה, אבל בהתאם אני גם מאוד מחויב לעשות את זה ברמה גבוהה. לא משאיר את זה ברמת היומרנות ללא גיבוי. אני סבבה עם זה".

לאולמן יש כל זכות להתיימר. כחבר המופע של ויקטור ג'קסון (עם איציק פצצתי, שגם הפיק מוזיקלית את האלבום, וג'ימבו ג'יי) הוא כבר יצר את להיט הבמות "העיר הזאת" ואת הלהיט בהתהוות "תיכון מגשימים". כאמן סולו אולמן הוא ממקימי אירועי ה"פואטרי סלאם", כיום מעצמת ספוקן וורד. כן, לפדרו יש יומרה, אבל עם גיבוי.

"ניסיתי כמה שיותר שמי שיקרא את האלבום ויקשיב לו לא יוכל לפספס מה שבאמת התכוונתי. יש את המקומות האלה שנתונים לפרשנות, אבל כן חשוב לי שיעבור משהו ספציפי. אני לא רוצה שיחשבו שהתכוונתי לשיר מסוים בציניות. אנחנו בעידן דיי ציני וניתן לקרוא הרבה דברים באירוניה. אז כבר בשיר הראשון אני אומר שזה לא ציני. שום דבר באלבום לא ציני. חשוב לי להבהיר את זה".

מעבר לניסיון לדייק, חלק גדול מהאלבום מתעסק בנושא השפה. מאיפה האובססיה הזו?

"יש לי רגישות מאוד גבוהה למילים מגיל צעיר. אני מאד רגיש לדברים שאומרים לי, מאמין בקלות. משם נולד לי רצון שאנשים יקפידו בדברים שהם אומרים. שיתייחסו לדברים כהווייתם, כי אני לרוב מאמין באיך שאומרים. עם השנים אתה לומד לקחת דברים בערבון מוגבל ועדיין התמימות היא משהו שתבוע בי. מזה הבנתי את האופן שבו השפה בוראת את המציאות שלנו, כמה כח יש לה. יש בזה גם משהו מאוד יהודי. חז"ל, התלמוד, יש המון התייחסות לאיך העברית טומנת בחובה המון סודות. אנחנו יכולים ללמוד המון על עצמנו מהשפה, בטח השפה שלנו שקדומה מאוד, שאפשר להבין דברים על אבות אבותינו ממנה. האטימולוגיה של מילים היא משהו מאד מסקרן. אפשר להבין המון עלינו כאדם לפי איך שאבותינו בחרו לנסח מילים".

לנסח מילים זו הגדרה מעולה למגוון התחומים הרבים שבהם פועל אולמן. שחקן, בימאי תיאטרון, משורר, ראפר, אמן ספוקן וורד ועוד. הוא מגדיר את זה כמספר סיפורים. "יש את המהות. את הדבר שאני יודע שאני רוצה להעביר. כשהמהות מאוד ברורה, את הכלים אפשר לבחור".

את השירים באלבום יצרת במקור כקטעי ספוקן וורד. איך מתרגמים אותם לשירים?

"מרגע שניגשתי להוסיף ליווי מוזיקלי לשירים האלו הבנתי שהקצב לא יכול להיות אחיד. לא ללכת מהקצב המכאני של המטרונום, אלא מהקצב הפנימי. קצב שיותר מתחבר לנשימה, לאדם. אחד המוטיבים המרכזיים באלבום הוא מוטיב הגל. דברים לא באים בקצב סדור, אלא בגלים שמגבירים את הקצב או הדינמיקה. הרבה דברים בטבע הם צורה של גל. רעש של אש בא בגלים, גשם בא בגלים. גם קול הוא גל. זה מוטיב שמאד הכווין אותי".

בין כל הסגנונות וההגדרות, יש משהו שאתה מרגיש שאתה יותר?

"אני אבוד בהגדרות האלו. בעיני גם משורר אומר את כל הדברים, גם שחקן אומר אותם, גם סטנדאפיסט אומר את כולם".

ובתוך כל ההגדרות האלו, יש את עמית אולמן, האיש מאחורי פדרו גראס. יש לי הרגשה שעמית פחות תקשורתי מפדרו. קצת באטמן מול ברוס וויין.

"אני לא יודע עד כמה אני באמת עושה את זה בכוונה, אבל בסך הכל הבמה היא המקום שלי לפורקן עבור כל הדברים שקשה לי לומר בחיים עצמם. זה מקום שאמת יכולה לצאת בו יותר בגדול ויותר בבירור. זה קשור לדפיקות, אם לא הייתי עם כל מיני שריטות לא היה לי צורך לנסח את זה באלבום".

אז אתה יותר פדרו או עמית?

"אני הולך לישון כעמית וקם בבוקר כעמית, אבל מופיע כפדרו. אבל לא משנה אם אני פדרו או עמית, כי בסך הכל פדרו אומר הרבה דברים שעמית חושב".

מופע ההשקה של "חצי סוגריים". בסקולה, הרכבת 72 תל אביב, יום רביעי (5.4), 60־75 ש"ח