אבי הבריח 'חומר מסוכן לביטחון המדינה' – סרט המגולל את טבח כפר קאסם – ונחקר

פנים. חדר חקירות בנתב"ג. לילה

קיץ מהביל בחדר חקירות קטן, השחר הפציע, ובפנים נמצא מוחמד, סטודנט לרפואה, 22, כחוש עם אפרו, מכנסי פדלפון כחולים וחולצה עם כפתורים פתוחים לרווחה כך שאי אפשר לפספס את השרשרת עם התליון המתנדנד לו על החזה הערבי השעיר והמזיע. על התליון חרוטה דמותו של לנין.

מוחמד נראה עייף ומותש, הוא יושב מזיע את אוגוסט בעיגולים גדולים בחולצתו. הוא ממתין במתח והזמן לא עובר. הוא צמא ופיו יבש.

מוחמד (צועק)

מים! צמא, תביאו לי מים.

מוחמד מחכה למענה אך אין תשובה. הוא מתחיל להסתחרר כשלפתע נפתחת דלת חדר החקירות ונכנס יעקב החוקר, מבוגר עיראקי, עם בקבוק גדול של מים קרים בידו, ובתנועה מפתיעה פותח את הפקק ושופך על מוחמד.

מוחמד לוקח את בקבוק המים מידו של החוקר בלי לבקש ושותה עד שהחוקר לוקח אותו ממנו ושם מולו קלטת וידיאו.

החוקר
שלך?

מוחמד מזהה את הקלטת. מבועת, הוא מביט בחוקר, אבוד עם עצמו, בורח מקשר עין עם החוקר.

החוקר (דופק על השולחן)
תענה כבר, ערבי מסריח. זה היה אצלך במזוודה שהגיעה איתך מבודבסט, אתה יודע מה יש בקלטת?

מוחמד לא עונה ולא אומר כלום. החוקר מתקרב אליו למרחק נשימה ורוכן מולו.

החוקר (בטון קר ומאיים)
את יודע מה יש שם?

החוקר מחזיק את מוחמד בחוזקה בלסת, מוחמד מסתכל לחוקר בעיניים בכעס, בזעם ותסכול של עם שלם, אך לא מוציא הגה, רק מרים את כתפיו בשלילה.

החוקר
לא יודע, אה? ומי נתן לך להעביר את זה? גם את זה אתה לא יודע?

החוקר זז ממוחמד ומרפה מהאחיזה בפניו, לוקח את קלטת הווידיאו, פותח את המכסה הקשיח, הולך לעמדת מסך מחשב ישן עם בוקסה גדולה מתחת שבה יש מכשיר וידיאו ורדיוטייפ. ידו של החוקר דוחפת את הקלטת פנימה ומתחיל לרצד על המסך סרט קולנוע סורי, "כפר קאסם" שמו, בבימויו של הלבנוני בורהאן עלאוי ובהפקה סורית, 1975.

***

הסיטואציה מצלצלת מוכר כל כך, במיוחד בנוף של התקופה האחרונה – סטודנטיות, פעילי שמאל, פעילי זכויות אדם ומתנגדים לשלטון הכיבוש נעצרים בשדה התעופה וחלקם הגדול מוחזרים לארץ מוצאם.

זה סיפור אמיתי שקרה למוחמד, אבי, כשהיה סטודנט צעיר לרפואה בבודפשט (שם נולדתי, לא הרבה אחר כך), בביקורו בארץ באוגוסט 1979 (הסצנה מבוססת על אירוע אמיתי אך הרשיתי לעצמי להוסיף מעט מדמיוני האישי כדי להשלים את החסר). אבי – כמו רבים מהצעירים הפלסטינים אזרחי המדינה – היה אז על מלגה של ברית המועצות שהעניקה הזדמנות ללימודים אקדמיים כשכאן לא הייתה להם אפשרות להתקבל ללימודים כמעט בכל תחומי המדעים. אבי היה בקאדר המפלגה הקומוניסטית באוניברסיטה. מתוך צורך אמיתי להביא את הנרטיב המושתק לידי ביטוי בתוך האוכלוסייה הפלסטינית, הוא הבריח "חומר מסוכן לביטחון המדינה" – סרט המגולל את טבח כפר קאסם, שהיה עוד טרי בזיכרון הכואב והמשפיל של מעשי המדינה כלפי אזרחיה הפלסטינים.

כן, המדינה החזקה במזרח התיכון – בעלת יכולת גרעינית, לפי מקורות זרים – מפחדת מאמנות חופשית שמערערת את הקונספציות הרווחות ומבקרת את השלטון. בשביל להחזיק משטר מדכא ופאשיסטי צריך לעבוד קשה, שחס וחלילה לא תתגלה התרמית. כל המשטרים האפלים לאורך ההיסטוריה רדפו את האמנים שלא שרו למרותם ושימשו פיון בשירות הוד מעלתו. ישראל לא מיוחדת. מה שעצוב הוא שמאבקים על חירויות לא מתרחשים היום ברחובות אלא בעיקר בפוסטים ברשת החברתית. וכמו באמנות, הכותבים והכותבות שמבקרים את השלטון בבמות האלה נרדפים גם הם על ידי השלטון.