דור העתיד של הקולנוענים הישראליים עסוק בכלל בטלוויזיה

עומר בן סימון (30) ואריה הספרי (31)

אוניברסיטת תל אביב

 

[tmwdfpad]

תארו במשפט את סרטכם "כל הכבוד".
הספרי: "הבן האובד חוזר למשפחתו ומצפים שיתייצב מאחורי בת הדוד זוכת 'כוכב נולד' כהפגנת נאמנות למשפחה וכדי לראות שלא הפך למרגל באוניברסיטה, והוא מסתגר בתוך האגו שלו".

מה חסר לכם בקולנוע הישראלי?
בן סימון: "חסרים לי שני דברים – קומדיות שבאות ממקום אישי ואמיתי וליהוקים יותר מגוונים. צריך לרענן קצת את השורות".

הספרי: "יש פה תהליך שמתחיל מבתי הספר לקולנוע ומההישגים של סם שפיגל. נכנסנו לעשור שמחנכים לקולנוע מאוד מסוים שנאמן לעקרונות הסיפור הקצר – דרמות ארטהאוס קשות ואטיות – וזה גולש גם לפיצ'רים. בקולנוע האמריקאי בשנות ה־70 עשו סרטים מבדרים שלא נפלו מהקולנוע שאליו מחנכים כיום. חסר לי קולנוע אמנותי שמסווה עצמו כבידור, מהנה ורווחי ועם השקפת עולם".

עוד כתבות מעניינות:
גיבורת-העל המלאה הראשונה מגיעה להוליווד
יש לכם 15 שעות? "ברלין אלכסנדרפלאץ" חוזר לקולנוע
זוכי דוקאביב יוכלו להגיש מועמדות לאוסקר

איך אתם רואים את הפיצ'ר הראשון שלכם?
הספרי: "הסיכויים לפיצ'ר ראשון הולכים ומתרחקים. הקולנוע תמיד עסק בפריפריה, כמו 'כל הכבוד', אבל מירי רגב רוצה קולנוע ייעודי שנאמן למשטר. זה הולך לקרוע את האמנים מהבדרנים. אם נצליח לנצח את הקרע שהולך לבוא, אני יותר מכוון לטלוויזיה כי אני כותב דיאלוגים ודמויות".

בן סימון: "מעבר למה שאריה אמר, מושך אותי לעשות סדרה יותר מאשר פיצ'ר בגלל העושר שאפשר להגיע אליו מבחינת הסיפור והדמויות, ואני יכול להגיד הכל באמצעים ויזואליים לא פחות מאשר בקולנוע".

מה נתנו לכם הלימודים?
בן סימון: "הם נתנו לנו שפשוף רציני. לא הייתה לי היכרות לפני כן והתחלתי לעשות קולנוע מאפס. הלימודים נתנו לי גם אופציה להכיר אנשים וזה מה שחיבר ביני לבין אריה, ואנחנו רוצים להמשיך לעבוד יחד".

הספרי: "בראש ובראשונה קיבלתי את עומר. זאת שותפות מופלאה שאני מניח שתימשך עוד הרבה זמן. מעבר לזה, למדתי לדעת לעבוד מול פידבק גם אם אתה מסנן 90 אחוז ממנו – לדעת לשמוע את ההערה הנכונה. כי מורים ותיקים, גם אם חצי מהזמן הם לא פוגעים, כשהם פוגעים זה פרייסלס".

יוצר/ת או יצירה ישראלי/ת שהיא מודל עבורך?
בן סימון: "היצירה ששינתה את התפיסה שלי הייתה 'ביקור התזמורת' של ערן קולירין. היא גרמה לי להבין שאני רוצה לעשות את זה. הייתי חייל ואמרתי: אם אני ככה מתרגש ממשהו, אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש משהו דומה".

הספרי: "יצירה שלא עוזבת אותי היא 'כל ממזר מלך' של אורי זהר, שמצליח לתפוס שני קצוות ולהדביק אותם בצורה מצחיקה וכואבת".

שירה פלורנטין (26)

סם שפיגל

תארי במשפט את סרטך "תפקיד בעל משמעות".
"זה סיפור התבגרות של מישהי שיש לה בעיה להבין את הגבולות בעולם ואת הדקויות בדינמיקה בין אנשים בוגרים. טעות שהיא עושה גורמת לה להבין כאבים של אנשים אחרים".

מה חסר לך בקולנוע הישראלי?
"שחיטה של יותר פרות קדושות, כמו העניין של השואה והשכול ויום הזיכרון. המיתוסים של הישראליות כאילו נשברים, אבל הייתי רוצה שהטיפול בהם יהיה פחות כבד ויותר חופשי, ושאנשים ייקחו את עצמם פחות ברצינות".

איך את רואה את הפיצ'ר הראשון שלך?
"אני עובדת על סדרה על גיבורה שעוברת משבר אמון עם העולם בגיל 20 פלוס. זה קורה בתוך העולם הביורוקרטי – מעניין אותי לבחון איך אנשים פועלים במסגרת תפקידים".

מה נתנו לך הלימודים?
"בהתחלה חשבתי שזה קצת מפונק, אבל הלימודים נתנו לי להבין שזה כלי שבאמת יכול לשנות חיים. אני זוכרת את הרגע בשנה השלישית שנפל לי האסימון במהלך שיעור של יאיר לב – ראינו סרט של קיארוסטמי, והאופן שיאיר דיבר עליו בהתלהבות עורר בי תשוקה לדבר הזה".

יוצר/ת או יצירה ישראלי/ת שהיא מודל עבורך?
"קרן מרגלית ('להעיר את הדוב') היא מודל לכתיבה כנה שמצליחה להגיע ללבם של אנשים".

שאדי חביב אללה (33)

סם שפיגל

תאר במשפט את סרטך "נדנדה".
"צעד ראשון בלהביא את הנרטיב הפלסטיני מפרספקטיבה שונה שמתייחסת גם לעניינים חברתיים. הסרט מביא ביקורת על רצח על כבוד המשפחה ומספר על הילדים של הנרצחת – זה דור שהולך ומתבגר ונושא משקעים".

מה חסר לך בקולנוע הישראלי?
"הערבי בסרטים הישראלים הוא תמיד המחבל. אני לא משייך את עצמי לקולנוע הישראלי. אני מקבל תמיכה מבית הספר ומאנשים סביבי, אבל אני מייצג את הנרטיב והקולנוע הפלסטיניים".

איך אתה רואה את הפיצ'ר הראשון שלך?
"אני מרגיש שהוא יבוא מהכפר שלי – כפר קטן ליד נצרת. הוא מוצף בסיפורים קטנים. יש לנו הרבה אנשים אילמים וזה מייצר דינמיקה מעניינת של תקשורת".

מה נתנו לך הלימודים?
"בית הספר עודד אותי לייצר קולנוע שהוא שלי עם אמירות שלי. בגיל 19 התקבלתי לשנקר. הייתי הערבי היחיד ולא הרגשתי תקשורת. עזבתי אחרי סמסטר. למדתי חמש שנים אדריכלות בירדן, וכשחזרתי לסם שפיגל שוב הייתי הערבי היחיד, אבל הפעם הייתי הכי מבוגר והרגשתי שאני סוגר מעגל עם אנשים שאני מעריך ושאנחנו עושים קולנוע יחד".

יוצר/ת או יצירה פלסטיני/ת שהיא מודל עבורך?
"אליה סולימאן מביא למסך פרספקטיבה מעניינת על המקום הזה. הסגנון שלי שונה משלו, אבל אני מרגיש שהדור שלו פתח את הדלת לנרטיב הפלסטיני בעולם".

נעמי מרוז (28)

אוניברסיטת תל אביב

תארי במשפט את סרטך "דיינו".
"הייתה תקופה שהוריי ואחיותיי עזבו את הארץ ונשארתי בתל אביב ונוצרה תחושה משונה שהמקום שבו גדלתי הפך לי לזר. רציתי לספר סיפור שמתאר את התחושה המשונה הזאת על בחורה שעוברת ערב שבו הכל לא ברור ולא מוכר".

מה חסר לך בקולנוע הישראלי?
"קורים דברים מטורפים בטלוויזיה ובקולנוע, ויש בזה משהו סוחף ומרגש ואני רק רוצה שזה ימשיך".

איך את רואה את הפיצ'ר הראשון שלך?
"לא יודעת בדיוק. הדמות של 'דיינו' היא מישהי שהייתי שמחה להמשיך ללכת איתה ולהרחיב את הסיפור שלה".

מה נתנו לך הלימודים?
"זאת תקופה נורא מיוחדת שבה עשייה של סרטים זה כל החיים שלך. לקראת סוף הלימודים יש רגע שאת מבינה שהמציאות היא שונה, וזה קצת שוק אבל זה גם בריא. לימודים זה הדבר הכי אופורי שיש, ואני רוצה שכל דבר שאעשה בהמשך יהיה עם אותה התרגשות והתלהבות".

יוצר/ת או יצירה ישראלי/ת שהיא מודל עבורך?
"'על הספקטרום' נורא מרגשת אותי. יש כל כך הרבה יופי באיך שהסדרה מתארת את הדמויות ולאילו עומקים היא מגיעה. זה הכי קולנוע שיש".

הלל ראטה (26)

מעלה

תאר במשפט את סרטך "אב ובנו".
"זה סרט תיעודי על מערכת יחסים בין שתי דמויות ייחודיות – הכריזמטיות והקסם של האבא והתמימות המדהימה של בנו בן ה־38. ראיתי אותם הולכים שלובי ידיים ברחוב, וזה היה מחזה לא רגיל ונוגע ללב. עקבתי אחריהם לדירתם, נקשתי על הדלת ושאלתי אם ייתנו לי לנסות לראות אם אפשר לספר את סיפורם".

מה חסר לך בקולנוע הישראלי?
"אני רוצה קולנוע שמצליח לשלב בין האמנותי לפופולרי. חוץ מזה יש הרבה תת חברות שהייתי רוצה לראות על המסך. אני בחור דתי והייתי רוצה לראות קולנוע שמתעסק באנשי הגבעות. יש כל כך הרבה דרמה וקסם בעולם הזה".

איך אתה רואה את הפיצ'ר הראשון שלך?
"אני עובד על מיני סדרה – סוג של מערבון בגבעות השומרון – ועל סרט תיעודי על אם ובנה העיוור שיוצאים לצעידות בלילות. אני יוצא לרוץ וכך פגשתי אותם. אבל החלום שלי הוא לעשות סרט תקופתי על מסע של שבע אחיות בתקופת מלחמת העולם הראשונה. זה מבוסס על סבתא רבתא שלי שאחרי הפוגרומים באוקראינה תפסה את אחיותיה ואמה והוציאה אותן לדרך".

מה נתנו לך הלימודים?
"הם חידדו לי שזה מה שאני רוצה לעשות, ולימדו אותי שאני צריך לעשות את הקולנוע לאלוקים שלי, כי זה עולם קשוח ואם אתה לא נותן 200 אחוז אתה לא יכול להצליח".

יוצר/ת או יצירה ישראלי/ת שהיא מודל עבורך?
"'כנפיים שבורות' זה סרט שמצא את האיזון הנכון בין קולנוע פופולרי ורבדים יותר עמוקים, וגם הקולנוע של אבישי סיון ('תיקון') שזה פרופר ארטהאוס ודורש סבולת גבוהה".

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד