5 הסרטים הכי טובים שלא ראיתם השנה
2017 הייתה שנה טובה בקולנוע, ובזמן שבהיתם בגל גדות וטיקבקתם פוסטים על "פוקסטרוט" קרו פה כמה דברים ממש טובים. הנה חמישה מהם
5 | בית ספר לחיים
סרטה היפה של הלן אנג'ל על מורה מסורה בבית ספר יסודי, שפורשת חסותה על ילד במצוקה (על חשבון בנה שלה), חלף מהר מדי על מסכינו. בניגוד למרבית התוצרת הקולנועית הצרפתית שמגיעה אלינו, שנעה בין סתמית לירודה, מדובר בדרמה ריאליסטית והומניסטית, קשובה לגיבוריה הבוגרים והצעירים, והופעתה הנפלאה של שרה פורסטייה בתפקיד המורה העקשנית זורה עליה אור.
4 | נשות המאה ה-20
סרטו של מייק מילס הוא שיר הלל לאנט בנינג, שמקבלת הזדמנות להפגין את תבונתה הרבה כשחקנית ומגישה הופעה פיקחית, מרובדת וכובשת כאם לבן עשרה שקצת הולכת לאיבוד על קו תפר שבין שני עידנים תרבותיים. התסריט המשובח נותן לדמויות לנשום ומעורר אהדה עמוקה וחמה לגיבוריו המתחבטים.
3 | אחת ויחידה
בשפה קולנועית מוקפדת ויפה, סרטו המקסיקני של דיוויד פבלוס מספר סיפור חודר עצמות על נערה שנחטפת ומאולצת "לעבוד" בזנות, ועל בנו של הסרסור שפיתה אותה ומנסה להצילה, אך בעצם כך מקדם את השתלבותו במערכת הניצול. חוויה קולנועית ואנושית מועכת נשמה.
2 | עניינים אישיים
סרטה של מהא חאג' הוא רישום עדין, שנון ומקסים בתכלית של משפחה פלסטינית לא מאושרת. כבר ראינו סרטים שבהם מצלמה סטטית מתבוננת בדמויות ממרחק, אבל נדיר שהמבט הזה מצליח להיות מלא בהומור מעודן עם מגע של אבסורד, וגם באמפתיה גדולה, עד כדי כך שבסוף הסרט אתם רוצים לקום ולחבק את הבמאית.
1 | קולוסאל
אן האת'וויי לומדת לשלוט במפלצת שבתוכה בהיבריד פיקחי של דרמה על אישה החוזרת לעיירת ילדותה וסרט מפלצות קוריאני, שהוא כל כולו מטאפורה עתירת רבדים. זה סרט אח ל"תברח" באופן שהוא משתמש בז'אנר "נחות" כדי לעצב דימוי שנון של דיכוי גזעי ומגדרי. נאצ'ו ויגלונדו הספרדי כתב וביים סרט פמיניסטי לפני ולפנים.