פסטיבל לסבית קטלנית חוזר עם הקרנה מיוחדת של "מרסי"

במאית "מרסי", טלי שלום עזר, אופטימית לגבי מצב הקולנוע הנשי בישראל ועוד לא לגמרי התאוששה מההפקה האמריקאית. כל מה שיחכה לכם בפסטיבל לסבית קטלנית 2018

אלן פייג' וקייט מארה ב"מרסי"
אלן פייג' וקייט מארה ב"מרסי"
7 בנובמבר 2018

כבר 11 שנה שפסטיבל לסבית קטלנית חוגג תוצרת גאה ומקומית. השנה יוקרנו בו "פרה אדומה", סרט הביכורים של ציביה ברקאי יעקב, וגם שלושה סרטים קצרים: "מכתב אהבה למ"מ שלי" (עטרה פריש), "חיות בר" (ליהי דינאי) ו"אחיות משחקות כדורגל בשכונה" (מיה קפלן ושירה שניידר). נוסף לכל אלה, השנה יציג הפסטיבל לראשונה סרט תוצרת חוץ ודובר אנגלית – "מרסי" ("My Days of Mercy") של הבמאית הישראלית טלי שלום עזר, שבישראל הוקרן רק פעם אחת, בפסטיבל הקולנוע הגאה. זהו סיפור אהבה על רקע סוגיה פוליטית כבדת משקל: לוסי (אלן פייג') משתתפת תדיר בהפגנות המתנגדות לעונש מוות בארצות הברית בתקווה למנוע את הוצאתו להורג של אביה, אך מתאהבת במפגינה מהמחנה הנגדי, מרסי (קייט מארה).

"יש כאן יותר ויותר במאיות וזה כמובן משפיע על מצב הקולנוע הנשי בישראל, בפרט זה שמציג סיפורים של נשים לסביות", אומרת שלום עזר. "הנוכחות של פורום הקולנועניות מאוד מורגשת, כמו גם השילוב של עוד ועוד נשים כלקטוריות בקרנות הקולנוע. אני תמיד שמחה לראות עוד סרטים שמרגשים אותי ונוגעים בי, בין שהם עוסקים בנשים לסביות או לא".

"בארה"ב לא מקובל לעשות הרבה חזרות". אלן פייג' וקייט מארה ב"מרסי"
"בארה"ב לא מקובל לעשות הרבה חזרות". אלן פייג' וקייט מארה ב"מרסי"

עוד כתבות מעניינות:
"רפסודיה בוהמית" הוא לא סרט מופת, אבל תצאו ממנו באקסטזה
הסרטים הכי גרועים על מוזיקאים (ו-4 מומלצים)
בימאיות הוליווד משפצות את הקאנון הספרותי עוד מהניינטיז

על אף העלייה במעמדו של הקולנוע הישראלי בעולם, המעבר להפקה אמריקאית אחרי סרט ביכורים בישראל עדיין לא מובן מאליו. שלום עזר הגיעה ל"מרסי" אחרי שכבר היה לו תסריט ראשוני, שתי כוכבות־מפיקות ומפיקה ראשית אגדית – כריסטין ואשון ("בנים אינם בוכים", "הדוויג והשארית העצבנית" וכל סרטיו של טוד היינס).

איך היה לעבוד על תסריט שלא כתבת בעצמך?
"תהליך כתיבת התסריט הוא נורא קשה עבורי. לברוא משהו יש מאין זה שלב של בדידות וניתוק, משם והלאה הכל זה סוג של קייטנה. כשהתאפשר לי לדלג עליו ולעבוד עם סיפור שהבסיס שלו קיים הרגשתי שקיבלתי מתנה".

טלי שלום עזר (צילום: יח"צ)
טלי שלום עזר (צילום: יח"צ)

הצילומים בארצות הברית התקיימו חודשים ספורים אחרי שנולדו לה ולבת זוגה תאומות. "הצבתי גבול – ארבעה חודשים בבית לפני שמתחילים לעבוד", היא מספרת. "חשבתי שאני אקבל מדליות על זה, אבל באמריקה זה הכי טבעי שאישה תחזור לעבודה עשרה ימים אחרי שהיא יולדת. מזלי שעבדתי עם חברת הפקה שתמכה בי והיה לה חשוב שארגיש בנוח, אפילו אפשרו לי לערוך את הסרט בארץ עם העורכת שלי, עינת גלזר זרחין, שזה בכלל לא מובן מאליו".

פערי התרבות כמובן לא הסתיימו באורך חופשת הלידה. שיטת העבודה בקולנוע האמריקאי סדורה, יעילה וכפופה לחוקים הרבה יותר מזו הישראלית. "האמריקאים מאוד סטריקט ויש להם מערכת חוקים קבועה. בארץ את מצלמת איפה שבא לך, אבל שם כדי לצלם כביש ריק לחלוטין באמצע שום מקום את חייבת אנשי צוות שיחסמו אותם עם כל אמצעי הבטיחות; או שחייבים לעצור באמצע יום צילום כי אסור לצלם זמן מסוים אחרי שיש ברקים. מצד שני ההפקה סופר יעילה – אני יכולה לבקש שהפריים ייראה קצת פחות נקי ותוך עשר שניות תגיע אשת ארט עם כל סוגי הלכלוכים האפשריים". עוד דבר שהפתיע אותה היה המקצועיות של הניצבים, שהתגלו כשחקנים מיומנים אחד אחד: "זה בכלל לא מתקרב למה שיש בארץ, זה ממש מקצוע שם. רציתי לקחת שני אנשים אקראיים כדי שיהיו המשפחה של אדם שמוצא להורג, והם נכנסו לזה בכל הכוח בהתראה קצרצרה".

עבור שלום עזר, ההבדל הגדול ביותר בין ישראל וארצות הברית היה בעבודה עם השחקנים. "לעבוד עם שחקנים זה הדבר האהוב עליי בעולם, אבל אצלם לא מקובל לעשות הרבה חזרות, שבועיים זה המון מבחינתם. מבחינתי לעשות חודשיים חזרות, כמו בארץ. שם זה בלתי אפשרי בגלל כל החוזים והלו"ז של כל השחקנים, מה גם שאצלם בניית הדמות היא יותר עבודה של השחקן. יש שחקנים שעבורם העובדה שאני קובעת איזה פעולות הם עושים בסצנה זאת פגיעה בעבודה שלהם. רק כשהסברתי להם ששיטת הבימוי שלי מזכירה יותר עבודה בתיאטרון הם הבינו".

הפרויקט שעליו עבדת אחר כך היה "הפסיכולוגית". חשבת לעבור לטלוויזיה?
"לא, אבל יש שם הרבה אפשרויות חדשות. לברוא עולם ודמויות ולהמשיך לחיות איתם עוד עונות. אני אוהבת את העומק ואת רוחב היריעה שזה מאפשר".

← פסטיבל לסבית קטלנית, סינמטק, שפרינצק 2 תל אביב, שבת (10.11) שתי הקרנות ב-17:00 ו-20:30, מחירים משתנים. לאתר הפסטיבל