איכס, מדהים: מה קורה במועדון הסרט לבעלי עצבים חזקים?

מועדון הסרט לבע"ח של הסינמטק נותן הזדמנות נוספת לסרטים האלימים והפרובוקטיביים ביותר שלא הופצו מסחרית, אך הבטן של הקהל המילניאלי הרגיש לא תמיד עומדת בזה. אזהרה/המלצה - תמונות מדממות

"באטל רויאל". הרבה לפני "משחקי הרעב"
"באטל רויאל". הרבה לפני "משחקי הרעב"
17 בינואר 2019

בחודש אוגוסט חנתה מחוץ לסינמטק תל אביב ניידת תרומת דם של מד"א. הדיל: תנו דם, קבלו דם – כל תורם ותורמת קיבלו כרטיס חינם להקרנה הראשונה של מועדון הסרט לבעלי עצבים חזקים (או בקיצור – בע"ח), מסגרת צפייה בסרטים שאין שום סיכוי למצוא בקומפלקס הקולנוע הקרוב לביתכם. הסרט שנבחר לפתוח את התוכנית הוא אחד הכותרים הפרועים, האלימים, אבל גם המשפיעים של העשורים האחרונים: "באטל רויאל", המגולל את סיפורה של קבוצת בני נוער שנכלאת במתחם סגור מלא כלי נשק ונדרשת להילחם עד המוות, כשרק המנצח/ת זוכה לחזור הביתה. נשמע מוכר? כנראה שבגלל "משחקי הרעב" או "פורטנייט".

מאז ועד היום הוקרנו במסגרת המועדון עוד חמישה סרטים מדממים, מדאבל פיצ'ר של זוועות ואוונגרד יפני, דרך סרט הקאלט "הנרי: דיוקנו של רוצח סדרתי" ועד "אני יורקת על הקבר שלך", קלאסיקה אכזרית במיוחד שחגגה לאחרונה 40 שנה. מאחורי היוזמה עומדים פיני שץ ועמית איצקר ממחלקת התוכן של הסינמטק, החולקים חיבה משותפת לסרטי טראש ו־Gore. המטרה המוצהרת היא להעלות על נס דווקא את הסרטים שאף אחד אחר לא רוצה להציג.

"הנרי: דיוקנו של רוצח סדרתי"
"הנרי: דיוקנו של רוצח סדרתי"

עוד כתבות מעניינות:
הסרטים הכי מסקרנים שיגיעו ב-2019
כריסטיאן בייל עדיין ממורמר על ליאונרדו דיקפריו
למה האוסקר והסופרבול לא הצליחו לאייש את משרת החלומות?

"המטרה היא לתת במה לאלטרנטיבה ולקהל צעיר על ידי הקרנת סרטים פרובוקטיביים, אלטרנטיביים, חדשניים, אלימים", מסביר איצקר, "אך עם זאת כאלה בעלי ערך אמנותי שגם הוצגו בפסטיבלים נחשבים בכל העולם; קלאסיקות של הז'אנר וסרטים חדשים יותר שנגנזו על ידי מפיציהם מתוך חשש מתגובות הקהל הבורגני ומתוך חשש להפסד כלכלי. בשביל זה קיים בין היתר הסינמטק".

שץ מוסיף: "אלה סרטים שלא הופצו מסחרית, נגנזו, אפילו לא היו בסינמטקים – ישנים או חדשים. סרטים שלפני 20 שנה ויותר, לפני שעבדתי בסינמטק, הייתי מקרין בכל מיני מקומות אזוטריים כמו האוזן השלישית בשינקין, בקלטות VHS מול עשר־עשרים צופים".

הטלוויזיה אלימה יותר

בע"ח לא נוצר בשביל אלימות לשם האלימות. הסרטים שמייסדיו בוחרים הם כאלה שעוסקים בשאלות נוספות מלבד איך נראים איברים פנימיים כשהם מחוץ לגוף. קחו לדוגמה את הסרט שיוקרן במסגרתו בסוף השבוע: "הבית שג'ק בנה" של לארס פון טרייר – סיפור על רוצח סדרתי (מאט דילון) שרואה במעשי הרצח הרבים שביצע עבודות אמנות. ג'ק דן בתפיסת עולמו האתית והפילוסופית ומעלה השוואה מתבקשת בינו לבין הבמאי שיצר אותו, כשאת הדיון התיאורטי הזה מלוות סצנות אכזריות להחריד של רצח והתעללות, בין OCD וחדוות רצח יצירתית. הסרט הוצג בבכורה בפסטיבל קאן האחרון וזכה לתגובות מעורבות, עם יותר מ־100 צופים שעזבו את ההקרנה באמצע מצד אחד, ודקות ארוכות של מחיאות כפיים ותשואות מצד אלה שנשארו מהצד השני.

מתוך "הבית שג'ק בנה"
מתוך "הבית שג'ק בנה"

הגרסה שהגיעה להפצה מסחרית בארצות הברית הייתה קשוחה קצת פחות, אבל לא הריכוך ולא נוכחותן של שחקניות כמו אומה תורמן או ריילי קיאו הספיקו כדי למשוך את הצופים. בישראל הוא הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים ונגנז להפצה רחבה.

בהקרנה בסינמטק תל אביב כנראה לא תהיה כמות כזאת של נמלטים באמצע. הסדרה כבר הספיקה לצבור לה קהל קבוע של כ־100 צופים חוזרים, ושץ ואיצקר מאמינים כי הקרנת סרט מדובר של במאי מפורסם תמשוך יותר קהל מהרגיל. לשאלה לגבי תגובות קשות או עזיבות באמצע ההקרנה, שץ משיב: "לצערי, אף אחד לא התעלף. בגלל השם של האירוע אנשים יודעים למה הם נכנסים, ובצורה די פרברטית יש רק תגובות חיוביות וטובות".

אולם סרט שעורר תגובות רבות היה "יומה של האישה" (המוכר יותר בשמו המקורי "I Spit On Your Grave"), שיצר הבמאי הישראלי־אמריקאי מאיר זרחי והפך עם השנים לקלאסיקה של אימה ואלימות, כולל רימייק בשנת 2010. הסרט הוקרן בבע"ח בהקרנה חגיגית לציון 40 שנה ליציאתו, וזעזע למדי את הצופים הצעירים שחזו בו לראשונה. "היו תגובות של שוק", מספר איצקר, "זה סרט מעולה אבל אלים מאוד שחצי ממנו הוא אונס והתעללות בבחורה, דברים שקשה לראות ואנשים לא רגילים לראות, בייחוד בעידן של היום. מפני שחלק מהקהל הוא יחסית צעיר, בגילי 20 פלוס – בשביל חלקם זו הפעם הראשונה שבה הם נחשפים למראות כאלה בקולנוע עלילתי, אבל החצי השני של הסרט הוא הנקמה שלה בגברים המתעללים אז זה מתאזן".

מתוך "באטל רויאל"
מתוך "באטל רויאל"

קל או קשה יותר היום להפיץ סרטים כאלה? הרי יש הרבה יותר פלטפורמות וקל יותר להגיע לקהל מבעבר.
איצקר: "במובנים רבים הקהל היום נהיה 'רגיש' יותר למראות של אלימות בקולנוע. לא לכולם קל לעשות את ההפרדה בין העובדה שזה סרט ולא המציאות. הדברים שהם רואים בטלוויזיה אלימים יותר, אבל משום מה הם מקבלים אותם יותר בהבנה. מובן שנעשים הרבה יותר סרטים היום ויש הרבה יותר פלטפורמות, אבל אני מדבר בשם הקולנוע ורוצה שאנשים יגיעו לצפות באולמות".

בחודש פברואר יוקרן בתוכנית עוד סרט קלאסי ששמו מדבר בעד עצמו – פאונד פוטג' של "שואת הקניבלים" (שעותקיו הוחרמו אחרי הקרנת הבכורה במילאנו ב-1980), "פינק פלמינגוס" של ג'ון ווטרס והפתעות נוטפות דם אחרות. שץ ואיצקר ציינו רק סרט אחד שלא יוקרן בתוכנית לעולם: "סרט סרבי", שנחשב לאחד מהדוחים והמטרידים בתולדות הקולנוע. "הקו אצלי עובר בין רצח תינוקות לאונס תינוקות", שץ מסביר, ואיצקר מוסיף: "אני סתם לא אוהב סרבים".

← מועדון הסרט לבעלי עצבים חזקים מספר 6: "הבית שג'ק בנה", שישי (18.1) 21:00, סינמטק תל אביב. לעמוד הפייסבוק או לאיוונט הקרוב