משפחה מודרנית

בתחילת סרט הגיבורים של דיסני־פיקסאר, "משפחת סופר על", הוצג מר סופר על כדמות טיפוסית בז'אנר: חליפה צבעונית, מסכה על הפנים, כוחות על טבעיים וגוף אתלטי. כשילד נטול כוחות וחמוש במוטיבציה לעזור מגיח לזירת הקרב, הגיבור מנפנף אותו בטענה שהוא "עובד לבד". הסצנה מייצגת קלישאה ותיקה בקולנוע האמריקאי: בדידותו של הגיבור, בין אם מדובר בקאובוי במערב הפרוע, בנסיך של דיסני, בשוטר אמיץ, בסוכן חשאי בשירות הוד מלכותה או בגבר בחליפה אדומה שיודע לעוף. כמו קלישאות אחרות, גם זאת פורקה וחטפה מכות בסרט המצויר ההוא: כשאותו ילד גדל להיות נבל והחליט לנקום, מר סופר על נדרש ללמוד איך לשתף פעולה עם משפחתו כדי לשרוד.

למשפחה ההיא נוספו קרובים וקרובות נוספים. גיבורי העל של השנים האחרונות למדו לשתף פעולה אחד עם השני ומסתבר שכדי להציל את העולם צריך לגייס יותר מאדם אחד, לא כל שכן כדי לתחזק פרנצ'ייז מצליח. אמנם כל סרט צריך אנטגוניסט ופרוטגוניסט חזקים (האביר האפל והג'וקר, למשל) וכל גיבור צריך סייד קיק (אשת החתול, רובין), אך לאחרונה נדמה שההתמקדות בגיבור יחיד ובמאבקו ברשע הפכה נדירה למדי ודמויות צדדיות פינו מקום לסרטים עם ארבעה וחמישה גיבורים ראשיים. הפורמט הנפוץ שמצדיק את המהלך הוא הצגתם של הגיבורים כיתומים או ככאלה שמשפחתם מתכחשת להם, דבר שגורם להם לחפש שותפים לדרך שיהיו, למעשה, משפחתם האלטרנטיבית – כמו בסדרת סרטי "אקס־מן", שחוגגת השבוע פרק חדש עם הסרט "אקס־מן: העתיד שהיה". לצד המוטנטים האהובים אפשר למצוא את "הנוקמים", שובר הקופות מבית מארוול, שבו איירון מן, תור, האלמנה השחורה, הענק הירוק, קפטן אמריקה והוקאיי הרכיבו נבחרת מנצחת – כשכל אחד מהם מספיק מעניין בשביל להחזיק גם סרט או סדרת סרטים משלו. במקביל, רצה ברשת הטלוויזיהABC  הסדרה "סוכני S.H.I.E.L.D", שנוצרה על ידי במאי "הנוקמים", ג'וס ווידון, ובה מככבת דמות שמופיעה גם בסרט. בקרוב, גם סופרמן ייאלץ להתחלק באור הזרקורים עם באטמן ו־וונדרוומן בסרט "Batman VS. Superman".

אפילו סרטים חיצוניים לז'אנר גיבורי העל למדו את הלקח: "סרט לגו" הפציץ עם גדוד של דמויות משנה (ובפרט ארבעה גיבורים של די.סי), בעוד טינקרבל של דיסני מופיעה על המסך הגדול מחוזקת בחבורה של פיות בצבעים שונים, כדי שלכל ילדה יהיה עם מי להזדהות. החטיבה המסחרית של דיסני משווקת בעשור האחרון את הנסיכות שלה כקבוצה ולא רק כבודדות, והחברה אף הגדילה לעשות ושילבה לכמה שניות את רפונזל ופלין מ"פלונטר" ב"לשבור את הקרח". דוגמאות נוספות להתרחבות המשפחה אפשר למצוא ב"שומרי הגלקסיה" החדשה מבית מארוול ובגרסה החדשה של צבי הנינג'ה, שישובו בקרוב לקולנוע בעיבודו של מייקל ביי.

בין כולם, "אקס־מן" היא לא רק הגדולה שבקבוצת הגיבורים, היא גם המדויקת שבהן. לא מדובר בסופר־גרופ, אלא בלהקה. זאת בניגוד לסדרות כמו "הנוקמים", שבהן ניכר כי היוצרים שומרים לעצמם את הזכות להרחיב את המותג (ואת חשבון הבנק) להמוני המשכונים שבהם כל גיבור יככב בנפרד. ב"אקס־מן" לוולברין אמנם היו שני סרטים משלו, אבל נראה שאין מה לחכות לטיסת סולו של סטורם, של רוג או של ביסט. הפוקוס של "אקס־מן" תמיד היה על הקבוצה – מי אוהב את מי, למי יש את הכוחות שיתאימו למשימה, מי ערק לקבוצה המתחרה ואיזה שיתופי פעולה יניבו את סצנת האקשן המרהיבה ביותר. ואכן, "אקס־מן: העתיד שהיה", נפרש על שני צירי זמן במקביל ומציג כמות משתתפים גדולה מאי פעם. לצד גיבורים ותיקים כמו פרופסור אקס, מגנטו, וולברין, מיסטיק, קיטי פרייד, סטורם, אייסמן ואחרים, מופיעים בסרט גיבורים חדשים ומסקרנים כמו בלינק או קוויקסילבר (שמצליח להפוך לכוכב הסרט בהופעה של כמה דקות בלבד). נראה שהדינמיקה בין הגיבורים חשובה יותר לסיפור מההתפתחות האישית של כל דמות בנפרד.

בסיס הקרוס אוברים ושיתופי הפעולה נמצא כמובן בחוברות הקומיקס, אך נדמה שלמאפיין הזה לקח זמן להגיע למסך הגדול. המעבר לסרטי אנסמבל משתקף בתהליך נוסף שעובר בשנים האחרונות על תעשיית הקולנוע האמריקאית – הידרדרות מעמדו של כוכב הקולנוע. אם בעבר סרטים הסתפקו בשחקן/ית בודדים מהדרג הבינוני ומעלה כדי למשוך קהל, היום כמות האיי־ליסטים המופיעים יחד באותו הסרט גדלה בצורה משמעותית. במקביל, סרטים הנשענים רק על כוכב אחד נוטים להיכשל. הדוגמה העצובה ביותר לתהליך הזה היא כנראה ג'וני דפ, שבעבר רק אזכור שמו היה מוציא מילונים לבתי הקולנוע והיום בקושי סוחב מותג שאינו "שודדי הקאריביים". מכיוון שסרטי הקומיקס הפכו לתרנגולת היקרה ביותר בהוליווד, רק הגיוני שגם יוצריהם לא יקחו את הסיכון וישקיעו בליהוק של כמה שיותר כוכבים – שצריכים כמה שיותר דמויות. ההשקה בין חוברות הקומיקס לכמות הכוכבים הופכות את הסיפור לטבעי, לכיפי במיוחד ולנטול מאמץ.

אם כן מפתיע שהיחיד שעוד משתרך מאחור, בניגוד לעלילות חוברת הקומיקס בכיכובו, הוא ספיידרמן. פיטר פארקר של "ספיידרמן המופלא" נותר הנציג המשמעותי האחרון של סרטי הגיבור הבודד, גם פיזית וגם ברמת המסר. מעניין גם שדמות המשנה החשובה ביותר בכל סרטי "ספיידרמן", יותר מהנבל או מהחבר הטוב, היא בת הזוג של פארקר – בין אם זו גוון סטייסי או מרי ג'יין ווטסון. סביר להניח שזה לא יחזיק מעמד עוד הרבה.