צעירים חסרי מנוח

Frances Ha בימוי: נוח באומבך. עם גרטה גרוויג, מיקי סמנר, אדם דרייבר. ארה"ב 2012, 86 דק'

"אני עדיין לא אדם אמיתי", אומרת פרנסס (גרטה גרוויג) בדייט ראשון עם לב (אדם דרייבר מ"בנות"). היא הזמינה אותו לחגוג החזר מס שקיבלה, והיא מתעקשת לשלם עליו, אבל כרטיס האשראי שלה לא עובד, והיא רצה לחפש כספומט. אחר כך הוא מזמין אותה לדירתו ומנסה לגעת בה, אבל היא מקפיצה את הכתף ומשמיעה קול אזהרה מוזר. "פרנסס הא", שגרוויג כתבה עם הבמאי נוח באומבך (שאיתו עבדה לראשונה ב"גרינברג"), הוא דיוקן חם, אמיתי, רקום בהומור עדין ומקסים בתכלית של צעירה אמנותית בניו יורק (היא רוקדת בלט). שמה המלא הוא פרנסס האלאדיי. קיצור השם (המוסבר בשוט האחרון של הסרט) הוא ביטוי סמלי לכך שהיא עדיין לא התעצבה לאדם שלם, ושהיא מתקשה למצוא את מקומה בעולם. החיפוש הזה מתבטא גם בהחלפת דירות תדירה, והכתובות השונות מופיעות על המסך כמו ראשי פרקים. בתחילת הסרט שותפתה סופי (מיקי סמנר, הבת של סטינג) שהיא גם החברה הכי טובה שלה, עוברת לדירה טובה יותר. לכן אחרי הדייט הכושל שלמעלה פרנסס עוברת להתגורר עם לב ובנג'י (מייקל זגן, שיצטרף לעונה השלישית של "בנות"), שמגדיר אותה כ־Undateable (לא מתאימה לדייטים). הסרט מלא ניסוחים ציוריים וקולעים שכאלה.

זה סרט אח לסדרה "בנות" באופן שבו הוא לוכד את רוח הבוהמה הצעירה של ניו יורק בתחילת המאה ה־21, וגם בהתמקדו בחברות בין שתי נשים. בנים באים והולכים, אבל אהבתה לסופי, שאותה פרנסס מתארת כ"אותו אדם עם שיער אחר", היא החשובה ביותר בחייה, וגם היא לגמרי לא פשוטה. סופי בוחרת להתבגר באופן המקובל – היא מתארסת לבחור עם פרנסה טובה – בעוד פרנסס ממשיכה להרגיש אבודה ולהיות מרוכזת בעצמה.

בסגנונו החופשי "פרנסס הא", שצולם בשחור לבן, מרפרר לגל החדש בקולנוע הצרפתי, ובעיקר לסרטיו של פרנסואה טריפו עם המתבגר הנצחי ז'אן פייר לאו (ששמו מוזכר בסרט). מוזיקה יפהפייה של ז'ורז' דלרו, שנשאלה מהפסקולים של סרטי הגל החדש, מלווה חלקים נרחבים מהסרט, אך דווקא הביקור הספונטני, החפוז והמפוספס של פרנסס בפריז מלווה באופן אירוני בשיר "Every 1's a Winner" של Hot Chocolate. הקטע המוזיקלי הכי זכור בסרט- שבו פרנסס רצה ומחוללת ברחוב לצלילי "אהבה מודרנית" של דיוויד בואי – מרפרר לקולנוע צרפתי אחר – "זה אצלה בדם" של ליאו קראקס. זאת סצנה שכולה חדוות חיים מתפרצת בדרך לכתובת חדשה, ולמשך כדקה נפלאה "פרנסס הא" הופך למעין למחזמר.

גרטה גרוויג יפה בגמלוניותה – פגיעה, מצחיקה ומלבבת ("אני אוהבת דברים שנראים כמו טעויות", היא מסכמת את הכוריאוגרפיה שלה, ובעצם את עצמה ואת הסרט) – הגיעה הלום דרך רצף סרטים מזרם הממבלקור (סרטים נטולי תקציב ומרובי דיאלוגים נטורליסטיים, שמיעוטם נחשפו אצלנו בפסטיבלי הקולנוע). "פרנסס הא" מכתיר אותה כנסיכה החדשה של הקולנוע האמריקאי העצמאי. בינתיים כבר הספיקה לצלם סרט נוסף עם באומבך, שבין לבין הפך לבן זוגה. לפי הדיווחים הם התאהבו במהלך הכתיבה המשותפת של "פרנסס הא". רק שלא ישכחו איך זה היה לפני שהפכו למאושרים.