קטניס אוורדין היא הדמות הפמיניסטית הכי חשובה על המסך

"ההנחה השגויה בהוליווד היא שאם כותבים סיפור 'פמיניסטי', האישה צריכה לתת בראש ולנצח. זה לא פמיניסטי, זה מצ'ואיסטי". את הדברים האלה אמרה נטלי פורטמן בראיון לטלגרף הבריטי לפני כשנה, כשהיא מתייחסת לקווי דמותה של גיבורת האקשן האמריקאית הקלאסית – אותה אישה נוסח אנג'לינה ג'ולי שמפגינה יכולות פיזיות מרשימות לצד תכונות פיזיות מרשימות לא פחות; נכנסת בששון לסיטואציות אלימות בבגדים צמודים, איפור מלא ולא פעם בעקבים, ולעתים גם מפלרטטת עם אויביה תוך שהיא קורעת להם את הצורה. פנטזיה גברית פר אקסלנס.

קטניס אוורדין, גיבורת "משחקי הרעב", היא ההוכחה שאפשר לייצר דמות אקשן נשית מורכבת ועגולה, שמצליחה לספק גם את הקהל הנשי שמוצא בה לא מעט להזדהות איתו. העובדה שהיא כוכבת סדרת ספרים שעובדו לסרטים מז'אנר ה־Young Adult, הופכת אותה לדמות משמעותית אף יותר, שכן היא משמשת מודל נשי מוצלח לנערות, אנטיתזה לבלה סוואן האנמית מ"דמדומים".

אין פלא שנדרש עולם עתידני על מנת לייצר דמות שמורדת כל כך במוסכמות הייצוגים התרבותיים המיינסטרימיים, שכן העולם שנבנה סביבה הוא זה שמאפשר לקטניס להיות כל מה שהיא. "משחקי הרעב" מציג יקום כמעט ללא תפקידים מגדריים ועם תכונות מגדריות מעורבבות – קטניס היא חזקה פיזית ונפשית, אבל גם רחומה ורגישה, וכך גם הגברים שלצדה. היא יפהפייה ומושא תשוקה עבור הדמויות הגבריות פיטה וגייל, אבל היא לא מחצינה את המיניות שלה או משתמשת בה באף שלב, וניכר כי השניים בעיקר מעריצים את אופייה החזק. הסממנים ה"נשיים" שלה אינם מטושטשים על מנת לגרום לה להיראות חזקה, ובאותה מידה גם הגברים שלצדה אינם חד ממדיים.

למעשה, לאורך שני הסרטים שיצאו עד כה בסדרת "משחקי הרעב", הדמויות שמיוחסות להן תכונות חד ממדיות נמצאות בעמדת כוח – כמו הנשיא, ששולט במרחץ הדמים ביד רמה, ועוזריו. בעולם העתידני הזה רוב התושבים הם חסרי כל, פשוט אין להם את הפריבילגיה להיות שונים. כולם עסוקים בדבר אחד – הישרדות. כלומר, מעבר לאלגוריה הברורה שמזהירה מפני כוח פוליטי, סדרת הספרים והסרטים מצליחה להעביר גם את המסר שכוח הוא הגורם העיקרי לחוסר שוויון חברתי ולחוסר שוויון מגדרי. היכן שאין כוח – יש שוויון. איש אינו נחות, כיוון שכולם זהים (ונחותים) מבחינת השלטון. גם הטיפול בפן הרומנטי הולם את העולם הזה – כשגייל תוהה לגבי עתידו הרומנטי עם קטניס, היא מסבירה לו שכל עוד היא עסוקה בהישרדות, זוגיות אינה אופציה. בעוד גייל ופיטה מפתחים כלפיה רגשות, היא דואגת בראש ובראשונה להישרדות שלהם ושל משפחתה.

בנוסף, קטניס אינה דמות אלימה. למעשה, היא מתנגדת לאלימות ולא מצליחה להבין כיצד אנשים מוכנים להשתתף במשחקים שמטרתם היא רצח. היא נקשרת רגשית לאנשים בסביבתה, דבר שהופך אותה למועמדת המושלמת להוביל את המהפכה ולהפיל את השלטון – היא באמת ובתמים מעוניינת להציל את כולם. יחד עם זאת, כשאין לה ברירה אלא להרוג על מנת לשרוד, ובעיקר כדי להגן על הקרובים אליה, קטניס מרימה את החץ והקשת ומפגינה כישורים פיזיים מטילי אימה. היא מיוחדת לא כי היא "קשוחה כמו גבר", אלא בגלל ארסנל התכונות הללו שהופכות אותה לדמות נערצת ולסמל של תקווה בעולם שבו היא חיה.

העובדה שג'ניפר לורנס מצליחה להיכנס באופן אמין כל כך לנעליה של קטניס אינה מפתיעה, כיוון שגם בחיים האמיתיים מדובר באישה שמפגינה חוזק ופגיעות בו זמנית. קחו לדוגמה את התגובה שלה לפרשת דליפת תמונות העירום. בעוד כוכבות אחרות הכחישו, שתקו או פרסמו התנצלויות מבוישות, וחלקן – כמו סקרלט ג'והנסון או קיילי קוקו – אף פטרו את האירועים במבוכה פלרטטנית, לורנס זעמה.

"אני אפילו לא יכולה לתאר את ההרגשה שבניגוד לרצוני, מסתובב הגוף העירום שלי בכל העולם כמו מבזק חדשות", אמרה לורנס באותו ראיון מפורסם לוואניטי פייר שנערך לאחר הדליפה. "זה גורם לי להרגיש כמו חתיכת בשר שמועברת מיד ליד בשביל רווח". משמע היא לא חששה לומר – אני קורבן, ובאותה נשימה גם להפנות חצי זעם בוערים לעבר מי שגנב את התמונות, מי שהפיץ אותן ולמעשה כל מי שצפה בהן.

החל מבחירת התפקידים שהיא מגלמת ועד ההתנהלות שלה מול התקשורת, לורנס מזכירה מאוד את בת דמותה ב"משחקי הרעב" – היא מחבקת את הנשיות שלה לבושה בשמלות זוהרות, אבל לא נכנעת לתכתיבים חברתיים לגבי איך כוכבת צעירה בהוליווד אמורה להתנהג. היא ישירה, בטוחה בעצמה ולא חוששת להביע את דעותיה, גם כאשר הן מעוררות מחלוקת. מי יודע, אולי גם היא עוד תוביל מהפכה.