הלב הרחב: ראיון עם האיט גירל של עולם התיאטרון

"לקחו לי כמעט שתי דקות להגיב אחרי שהקריאו את שמי בטקס הסיום של פסטיבל עכו, כזוכה בפרס הבימוי. הייתי בטוחה שזו טעות, או שלא קלטתי מה זה אומר. אני נשמעת נאיבית, אבל לא יצרתי את ההצגה מתוך מחשבה על פרסים", משחזרת אילאיל לב כנען את הרגע שבו הפכה מנערה שכתבה בשעות הקטנות של הלילה, לתפוח האדמה הלוהט של סצנת תיאטרון הפרינג'.

לב כנען, בת 20 בלבד, מעולם לא כתבה מחזה באורך מלא – שלא לומר ביימה אותו – כך שמקרה "מקלט #02" הוא סיפור סינדרלה נטול מירכאות. גם בסיום המפגש איתה, עדיין לא ברור אם היא זאבה אמביציוזית בעור כבשה, המסתירה תוכנית חומש לקריירה ארוכת טווח, או שהיא רק ילדה טובה מבית תל אביבי טוב (אב פילוסוף ומרצה ואם מורה לספרות קלאסית), שאיכשהו יריית הניסיון הראשונה שלה פגעה בול.

"מקלט #02", שנכתב אחרי תקופת שירות לאומי בת שנה במקלט לילדים בסיכון, אינו מחזה עלילתי מסודר אלא קולאז' סיטואציות ומחשבות. השחקנים בהצגה: אריאל בראון, אורי גוב, ארנון רוזנטל ויעל בניה, למדו עם לב כנען בבית הספר לאמנויות עירוני א', והם נטולי כל ניסיון רשמי קודם במשחק. הארבעה מגלמים דמויות שונות של ילדים שהגיעו, כל אחד מסיבותיו, למקלט הסגור שבו הם מתבקשים להעביר פרקי זמן משתנים כשהם מנותקים ממשפחותיהם וחבריהם. זאת אחרי שרשויות הרווחה החליטו שהישארותם בבית מהווה עבורם סיכון.

לב כנען מקפידה להימנע מפירוט הרקע האישי של כל ילד, ומתמקדת בכאן ועכשיו; במתרחש בין קירות המקלט, ובאופן שבו כל ילד מתמודד עם המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליו. היות ואין למחזה התחלה ואמצע, אין לו גם סוף. הסיפור לא באמת נגמר, ועל כל ילד שעובר לשלב הבא (פנימיות, משפחות אומנות) מגיע אחד חדש.

אילאיל לב כנען. צילום: יולי גורודינסקי

"כשהתחלתי שירות לאומי והייתה לי אופציה להדריך במקלט, בחרתי בה בלי לחשוב פעמיים", נזכרת לב כנען, "אני אוהבת ילדים ובמקלט הזה, שאסור לי לתת פרטים מזהים על מיקומו וממילא הוא כבר נסגר, היו ילדים מדהימים. הם היו בגילים שונים והגיעו מרקע שונה, כשלכולם דבר אחד משותף – ההחלטה של רשויות הרווחה שמסוכן עבורם להישאר בבית בעקבות סוגים שונים של התעללות או הזנחה הורית. אחד הדברים הראשונים ששמתי אליהם לב זה שהם לא שמחו להיות במקלט, בלשון המעטה. בלי קשר לכמה שהיה להם קשה בבית שממנו הוצאו. רובם היו רדופי אשמה וחשבו שהם אלו שהיו לא בסדר. אין כוונה להרגיל אותם לחיים במקלט, כי זה מראש מקום זמני, אך בתוך סיר הלחץ הזה עדיין צריך לתת להם מסגרת, כללי התנהגות ברורים ומעל הכל תחושת ביטחון".

מתי התחלת לתעד את חוויותיך במקלט בכתיבה?

"רק אחרי שסיימתי לשרת שם. הייתי חייבת להתנתק לתקופה מההוויה התובענית הזו לפני שיכולתי להתחיל לכתוב עליה. גם לא ניסיתי, בשום צורה שהיא, לכתוב יומן או זיכרונות. לא השתמשתי בסיפורי חיים אמיתיים של הילדים שהכרתי שם. המטרה הייתה קודם כל להוציא מתוכי את כל המחשבות והרגשות. זה התחיל כתהליך אינטימי שלי עם עצמי, אפילו בן הזוג שלי לא ידע מה אני כותבת, אבל כן חשבתי מההתחלה על תיאטרון. רציתי להעלות את המודעות לנושא, למה שעובר על הילדים האלה".

בחיי היומיום לב כנען גרה בפלורנטין, ממלצרת לפרנסתה בזמן לימודים לתואר ראשון בפילוסופיה, מופיעה במועדונים קטנים בשירים שכתבה והלחינה וגם משחקת בהצגת הפרינג' "רפול והים" שכתבו נועם ענבר ויונתן לוי ובה מככב מנשה נוי. "התחלנו חזרות על 'רפול' מיד אחרי פסטיבל עכו, וזה היה הכי טוב עבורי", היא אומרת, "עברתי מפרויקט שכולו עליי, להצגה שבה אני חלק מאנסמבל ומישהו אחר מביים אותי. זה נהדר לאיפוס".

מתי החלטת לפנות לפסטיבל עכו עם "מקלט #02"?

"הראשונים שהצטרפו לפרויקט היו ארבעת השחקנים, את כולם אני מכירה מכיתה א'. אני הולכת לפסטיבל עכו מילדות אז חשבתי – למה לא בעצם? עברה כמעט חצי שנה לפני שקיבלנו תשובה חיובית. אני חייבת המון לחופש האמנותי שנתנו לנו. הם לא ניסו אף פעם להציע שינויים במחזה, או בדרך שבה בחרנו להציג אותו".

היו רגעים שבהם חשבת שאולי זה גדול עלייך? שקלת לבקש סיוע מבמאי או מכותב מנוסה יותר?

"כולנו האמנו במה שעשינו. אני קיבלתי קרדיט סופי על הבימוי, אבל כל דבר שהגיע לבמה היה תוצר של שיתוף פעולה וכל שחקן תרם משהו שרק הוא היה יכול לתת. אני מודה שהיו רגעים בעכו, בשיא הלחץ של ההכנות האחרונות, שרק רציתי שיעזבו אותי לבד, אבל זה תמיד עבר בבוקר שאחרי. בעיקר כשהתחילו תגובות אוהדות של קהל בהצגות".

מה הלאה? עבודה בתיאטרון הרפרטוארי?

"לא נראה לי שכבר בשלב הזה. למה, זה מה שאני אמורה לעשות"?

מאור זגורי, שיר גולדברג, שי פיטובסקי. כולם התחילו בפרינג' וסללו דרך ללב התעשייה.

"עוד לא החלטתי מה יהיה הדבר הבא. יש כמובן מחשבות ותוכניות, ואני כן בחורה אמביציוזית, אבל לא ממקום של כיבוש העולם. בתקופה הקרובה אני רוצה להשקיע בעיקר בהמשך הקידום וההרצה של 'מקלט #02' וקצת יותר במוזיקה שלי. לגבש הרכב נגנים עשיר יותר ולראות לאן זה יוביל. המחזה הבא עוד לא כתוב, אם זו השאלה".

"מקלט 02", תמונע, שלישי (13.1), 20:00