1:1 על הבר עם בעלי פארוק בשוק

ממתי?

אלוש: "מגיל 21, מיד אחרי הצבא. ניהלתי ליין של מוזיקה שחורה במועדון הקיו בבאר שבע, עברתי לאנגליה ולאחר חמש שנים חזרתי לפתוח בר עם חברים בבאר שבע, וגם את איינשטיין, אגאדיר ועוד כמה עסקים, לצד פארוק בשוק".

סלומון: "מ-2002. בתי קפה, מסעדות, ברים, מועדונים. עם רועי שירתי בצבא, וכשהוא פתח מקום ביפו ואמר לי 'בוא תשתגע' – באתי".

חדד: "הייתי סטודנט להנדסת בניין בבן גוריון. בשנה השנייה הייתי יושב מול בית קפה קטן ומשרטט את הבר הראשון שיהיה לי. זה היה האיינשטיין. מאז פתחתי עוד שלושה ברים בבאר שבע, שני ברים בתל אביב ואת מסעדת אגאדיר. בשישי אחד ירדתי לשתות קפה עם אשתי, שאז הייתה עוד חברה שלי. ראיתי חנות עזובה באמצע השוק. באותו לילה קניתי את החנות, וחתמנו על הסכם שנכתב על מפית. ציפרתי חברים מהצבא לפתוח את מה שנקרא היום פארוק בשוק".

למה לשבת דווקא אצלך?

"פארוק בשוק זו מסעדה עם מטבח ים תיכוני מודרני שיצרה השפית אמילי גולדברג. פארוק נותן חוויה תל אביבית במתחם שוק הפשפשים בישיבה צבעונית, ספות וספסלים שמונחים ברחוב ויוצרים מתחם אינטימי, שמח ומפנק, בכל שעות היום".

מתי שתית את הדרינק הראשון שאתה זוכר?

סלומון: "בגיל 6, מקאלן 12 ביום שישי בערב. אבא שלי רצה שאלך לישון כבר".

אלוש: "ערק בגיל 6 כזה. כאבו לי השיניים אז אבא שלי נתן לי ערק לגרגר ולבלוע".

חדד: "בגיל 13, היינו מבריזים ושותים צ'ייסרים של ערק".

איזה משקה אתה לא שותה?

סלומון: "ערק, לא מתקרב לערק".

אלוש: "לא שותה ליקרים, מתוק לי".

חדד: "רום".

איזה משקה אתם שותים עכשיו?

"בלווני 12, מנה כפולה, שתי קוביות קרח. בלווני נותן לנו הרגשה של אריסטוקרטים, בורגנים מהעשירון העליון שחיים בסרט".