לא על ההמבורגר לבדו: לפעמים קציצה היא סתם קציצה

עזבו את ההמבורגר, אנחנו מוכנים למערכת יחסים עם הצ'יקן ווינגז האלה. 300 (צילום: יחסי ציבור)
עזבו את ההמבורגר, אנחנו מוכנים למערכת יחסים עם הצ'יקן ווינגז האלה. 300 (צילום: יחסי ציבור)

מזללת ההמבורגרים מבית "נחמה וחצי" עושה את הכל נכון, חוץ מאת מנת הדגל שעליה המקום מבוסס, אבל "300" יכולה להיות אחלה מזללת צ'יקן ווינגז, למשל. ואפילו השירות חביב (בנחמה וחצי!)

20 באפריל 2021

אם יש משהו שהשנה האחרונה לימדה אותנו, חוץ מהזדהות עמוקה עם אגרופובים, זה תמיד להיות מוכנים לשינוי. העולם הקולינרי למד את זה על בשרו, על צמחיו ועל פחמימותיו, ומי שלא הסתגל לשינויים שהשנה הזו הפילה עלינו לא זוכה להינות מהפירות הראשונים של 2021. ואנחנו רק מתחילים לטעום: שפים ותיקים גילו את עצמם מחדש במטבחי רפאים, מוסדות אוכל ותיקים מיתגו את עצמם מחדש כמסעדת פופ-אפ ומוזיקאים נזכרו בחדוות האופניים דרך עבודה בוולט. סתם, האחרון היה קטע זוועה, אבל בכל הנוגע לשנה האחרונה, נראה שהטרנד הקולינרי הגדול היה להשתנות במטרה להוציא את המיטב ממצב די מעפן.

מכל השינויים שהתרחשו, אני מודה שהיה אחד שהפתיע אותי יותר מכולם – זה של "נחמה וחצי", בית הקפה הברנז'אי ביותר מרוטשילד ועד אילת. בהתחשב באטיטיוד הכללי של הנחמה, ובאופן ספציפי אטיטיוד שירות הלקוחות הנודע לשמצה, לא הייתי מנחש שהנחמה היו מוכנים לשינוי. ובכל זאת, כיאה לשינויים הוא התגלה כבלתי נמנע כשהגיע והוליד בינואר האחרון מותג פופ-אפ משלוחים בשם "300", שעם שובן של המסעדות התגבש למזללה של ממש בחציו השמאלי של הנחמה. או שמא זה החצי? 

תכלס אף פעם לא באמת הבנתי מה הם עושים עם הצד המוזר הזה, ההוא שקרוב יותר לרוטשילד. מישהי אמרה לי שזה היה האזור שבו היו מעשנים בחוץ במקום בפנים. מזללה בהחלט נשמע כמו ניצול חכם יותר למרחב. בגדול, למעט שלט קטן בכניסה עם לוגו יפה (מפוקסל באווירת מחשב רטרו) ומסך הזמנה דיגיטלי (לא רטרו, בדקתי), אין שינוי ויזואלי משמעותי שמסמן שכבר לא מגישים פה קפה. מה שכן, היתרון הגדול שבמסך הזמנה הוא שהוא מייתר את הצורך לצוד מלצרית סוררת, ושתי הבחורות שעמדו בדלפק כדי לעזור עם המסך ולחלק את ההזמנות היו, אולי בזכות החופש ממלצרות, אדיבות ונעימות. מצב שזו פעם ראשונה שהשארתי טיפ בנחמה בלב שלם.

עזבו את ההמבורגר, תראו איזה יופי מסביב. 300 (צילום: יחסי ציבור)
עזבו את ההמבורגר, תראו איזה יופי מסביב. 300 (צילום: יחסי ציבור)

אחרי שהזמנתי במסך כאילו אני במקדונלדס (התרגלנו מהר, אה?) התיישבתי במקום שהיה עדיין ריק בשעת ערב מוקדמת. השולחנות, הכיסאות והוייב הכללי של הנחמה לא אבד, זה רק התפריט שהתחדש בצד הזה  – אותה אדרת על גברת אחרת. והגברת הזו אוהב לפנק, מסתבר. נראה שאחת הגישות של המקום היא להשביע בכל מחיר, כך שהזמנת ארוחה עם כריך (69/79 שקלים) תלווה במנה ענקית (אבל ממש) של צ'יפס שמנמן ומטוגן היטב, סלט עגבניות חריף שהיה טרי לאללה ונדיב ברכיבים ושתיה (אבל רק של סן פלגרינו, השאר בתוספת מחיר). גם מנת הבורגר עצמו מתהדרת בהיקף מרשים עם 300 גרם (שנתנו למקום את שמו) בלחם איטלקי קריספי. 

סליחה על הקלישאה, אבל הגודל לא קובע. הבורגר הזה אולי הספיק בתור מנה בשרית יחידה של בית קפה, אפילו בית קפה-מסעדה ברנז'אי, אבל אם רוצים לבסס עליו מזללה הוא צריך לעבור מקצה שיפורים נוסף. הוא לא המבורגר רע בשום צורה, אבל גם לא כזה שעומד בסטנדרטים הגבוהים שביססו המבורגריות העיר. הבשר לא ממש מעניין, לא עסיסי במידה מספקת, לא מתובל בהתאם ולא מעורר שום רגש חוץ מ"נו, מילא". יכול להיות שזו העובדה שהזמנתי המבורגר פשוט, ולא את אחד מאלו עם הטופינגס שאולי היה מסיח את הדעת מהקציצה, אבל אם נפלתם בקציצה שעליה אתם מבססים את השלוחה החדשה, מה שווה כל המסביב?

בטן חזיר כמו שבטן חזיר צריכה להיות. 300 (צילום: יחסי ציבור)
בטן חזיר כמו שבטן חזיר צריכה להיות. 300 (צילום: יחסי ציבור)

כך לפחות חשבתי אחרי הבורגר, אבל מהר מאד גיליתי שהמסביב יכול להיות הרבה יותר טוב מהעיקר. אוקיי, הבורגר היה סתמי, אבל הצ'יפס אחלה, הסלט טעים ויש עוד מנות בעולם. למשל מנת הכנפיים (65 שקלים), שמורכבת מ-900 גרם כנפיים פיקנטיות (תאמינו לי, זה מלא) עם שבבי בייקון ופרמז'ן, ומוגש עם רוטב יוגורט, לבנה, חזרת ועשבי תיבול. יותר נכון, עם בערך קערת מרק של הרוטב הנפלא הזה, שמאזן את החריפות העדינה והמעושנת של הכנפיים למנת נשנוש נהדרת.

אם בא לכם עוד נשנוש ממכר, מנת הלחם שום מושחת (49 שקלים) היא אחד הדברים הטעימים, והפשוטים, שאכלתי השנה – לחם איטלקי, מוצרלה, פרמזן, שום, פטרוזיליה ועגבניות שרי צרובים יחדיו לנגיסי לחם מושלמים, מלווים גם הם בצנצנת של הרוטב. זה ממכר אפילו יותר משזה נשמע.

ורק כדי להוכיח לי שגם בלחמניה הם יודעים מה הם עושים, הגיע כריך בטן חזיר קריספי (61 שקלים), שלא רק הגיש בשר נהדר (וכזה שנדיר יחסית למצוא בכריך בארץ) בדמות חתיכות בטן חזיר מתפצחות בפה בבישול ארוך וגלייז דבש, ואיתה תערובת ירקות שהיוותה מעיין קולסלואו. המנה הזו אמנם היתה קטנה מחברותיה באופן יחסי, אבל טעימה לאללה וחוסלה במהירות בלי קשר לגודלה. מסתבר שכשהם רוצים הם ממש יכולים, אז אין לי מושג מה קרה עם מנת הדגל. אני סבלני, שינוי קורה לאט לאט, ואולי גם הבורגר יזכה לאותו יחס אוהב שקיבל הלחם שום. אחרי הכל, אם אני זכיתי ליחס מצוין מעובדת של נחמה וחצי, הכל אפשרי. 

300, אחד העם 114, א'-ה' 16:30-00:00, ש' 12:00-23:45 ובוולט