ארקטיק מאנקיז החדש הוא לא אלבום של ארקטיק מאנקיז

Arctic Monkeys – Tranquility Base Hotel & Casino

משימת אפולו 11, שהביאה את ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין לירח ב-1969, היא בין משימות החלל הידועות והחשובות בהיסטוריה. בשעה 22:56 ירד ארמסטרונג בסולם מן הנחתת ועם רגל אחת שהונחה על קרקע הירח אמר "זהו צעד קטן לאדם, קפיצה גדולה לאנושות", הדגל האמריקאי נשתל באדמה ותיאוריות הקונספירציה החלו להירקם לאיטן. כעבור 49 שנים, קיץ 2018, הוציא אלכס טרנר, תחת השפעת ההיסטוריה, המד"ב, הטכנולוגיה ואולי סמי ההזיה – עם הלהקה שהיא ללא ספק בסיס האם שלו – אלבום שהקונספט שלו כולל את ארקטיק מאנקיז כהרכב ג'אז המופיע בטרקלין של מלון על הירח. ההרפתקה הזאת, תלושה לחלוטין מהרפרטואר של הלהקה הכולל חמישה אלבומי פוסט-פאנק ארציים מאוד, נפתחת במילים "רק רציתי להיות אחד מהסטרוקס/ עכשיו תראו איזה בלאגן גרמתם לי לעשות".

>> לכל ביקורות המוזיקה

השורה הזאת מצביעה יותר מכל על תמת האלבום השישי של ארקטיק מאנקיז. "Tranquility Base Hotel & Casino" הוא לא אלבום של ארקטיק מאנקיז אלא אלבום של טרנר וחברים – פעם נער רוקנ'רול, עכשיו מיליונר קפריזי ומבריק. אמנם הלהקה הצטרפה להקלטות השירים, שנכתבו על פסנתר בשנת 2016, אבל לג'יימי קוק, מאט הלדרס וניק אומאלי יש תפקיד טכני בלבד, אולי אפילו קולגיאלי – ללוות את טרנר בנחיתה על אחד הירחים שבו בחר (הניחוש האפשרי היחיד: זה לא הירח הקרוב לכדור הארץ) ולנגן איתו, או בשבילו.

פליק פלאק. אלכס טרנר (צילום: GettyImages)

התוצאה של כל זה, אם היה ספק, היא מיליוני מעריצים מאוכזבים. במקום טמפו נוירוטי של גיטרות שיזכיר במעט את השנים המלהיבות של הלהקה (2006־2009) יש פסנתר; במקום להיטי פופ ענקיים, שיזכירו את המטמורפוזה המטלטלת שעברו ארקטיק ב־2013 (עם "AM"), יש טקסטים ערמומיים, מעמיקים, ומלודיות מתוזמרות; במקום הסטרוקס יש דיוויד אקסלרוד, דיוויד בואי, בונו, ביץ' בויז, נינו רוטה ולאסט שאדו פאפטס (הלהקה האחרת של טרנר).

טרנר, מוזיקאי אמביזיוצי, ייחודי, זחוח וחכם, עשה ניסוי מוזיקלי שיכול היה להצטרף בקלות לפסקול הסרט "Submarine" שהוציא ב־2011. יש בו רגעים יפים למדי – למשל "Star Treatment", "Golden Trunks" ושיר הנושא – אבל הקשר בינו ובין ארקטיק מאנקיז, על כל גלגוליה, תלוש עד לא קיים. צעד קטן ללהקה, פליק פלאק נוסף לטרנר.