בפסטיבל CKite במאוריציוס גיליתי את האש, ושני כוכבים ישראלים
שלחנו את כתב טיים אאוט לירון רודיק לפסטיבל CKite שבמאוריציוס כדי שיתפוס קצת אוויר ויצפה בגלשנים מתעופפים, אבל הוא התעקש לחזור עם סיפור על שני ישראלים שעושים לנו כבוד בינלאומי - עם הגלשן או עם הסקסופון
בזמן שאנחנו בישראל עסוקים בהפגנות נגד השלטון, התארגן לו אי שם באוקיינוס ההודי, בין מדגסקר להודו, פסטיבל קיטסרפינג – צורת גלישה בה נעזרים במצנח המחובר ברתמה ומשתמשים אך ורק בכוח הרוח כדי לנוע, לקפוץ ולבצע פעלולים עוצרי נשימה. אלוף העולם לשעבר בקיטסרפינג, אנטואן אוריול, ארגן פסטיבל שלם שכל מטרתו היא לחבר בין אנשים סביב הספורט. לצורך העניין הוא גייס פאנל שופטים חובק עולם שכולל את הגולש ויקטור הייז הצרפתי, את סופיאן חמייני ממרוקו, ואפילו נציג ישראלי – חי כץ, שזכה במקומות שניים ושלישיים בתחרויות הארציות כולל פרס הטריק הטוב ביותר של התחרות.
במהלך הביקור שלי בפסטיבל, באירוח של חברת C Resorts, הרגשתי עד כמה הדגש על שילוב אנשים שונים מתרבויות שונות היה חשוב לאוריול. בשיחה שניהלתי איתו הוא הסביר לי גם למה: "מה שאני אוהב בחיים זה את המגוון, לפגוש אנשים שיכולים לעורר בי השראה ודרך תרבויות שונות אתה יכול לפגוש אנשים מדהימים. לדוגמה, סופיאן מגיע ממרוקו ויש לו רוח אחרת כי הוא מהמדבר, ואני חושב שאם אתה מביא המון אנרגיות שונות ביחד אז יש שילוב ויוצאת מזה אנרגיה חדשה וזה מה שאני אוהב כל כך בפסטיבל".
מאוריציוס היא היעד הכי מתאים לזה, כי אחרי הכל האי, עצמו מכיל המון תרבויות שונות. במאוריציוס קיימות חמש דתות שונות, וכולם שם חיים אחד עם השני בלי המון בעיות. מעורר קנאה. אפילו האוכל שם מושפע ממטבחים השייכים למדינות ששלטו במאוריציוס לפני עצמאותה, ותחושת האחדות בפסטיבל רק התפתחה ככה. הפסטיבל, שעד שנה שעברה התקיים בדרום, עבר למשכנו החדש במלון C Mauritius תחת המיתוג CKite Festival, שם גם אני התארחתי.
המלון ממוקם במזרח האי, ולמרות שהים רגוע ואין גלים, הרוחות סוערות – וזה כל מה שהגולשים צריכים. המוטו הוא "תגיע כאורח, תעזוב כחבר" ומהרגע הראשון זאת הייתה התחושה, אפילו בהופעות ובאירועים המיוחדים הנוכחות שלהם הורגשה, במובן הטוב ביותר. המלון ששייך לקבוצה המאוריטנית קונסטנס – הוא גדול מאד, אבל גם נעים ונותן תחושה מאד צעירה. המלונות האחרים של אותה קבוצה הם מלונות פאר יוקרתיים, כך שהמלון הזה מרגיש כמו ריזורט מאד משודרג, והרושם שהתקבל אצלי הוא שהעובדים ממש אוהבים ומעריכים את מקום העבודה שלהם, במיוחד לאחר הנזק שספגו בעקבות הקורונה, והאהבה שלהם למקום משפיעה לטובה על חוויית השירות.
הייחוד בפסטיבל הוא לא הדגש על הגולשים המקצועיים – הם רק יושבים בפאנל השופטים – אלא החובבים שמתחרים ביניהם. עם זאת הם נתנו כמה גלישות הדגמה, כולל סשן אחד שמתחיל במלון ומגיע לנקודה צפונית יותר באי, שם חיכינו וקיבלנו את פניהם. זכיתי לראות את חי כץ מוריד את הגלשן מרגליו בזמן שהוא באוויר, ואז רץ יחף על המים, וממשיך לגלוש כאילו לא מדובר בנס שהיה שמור רק לישו. אנטואן אוריול גם הראה את יכולותיו, אך היה לו מאד חשוב לתת את המקום הראוי לגולשים החובבים שהתחרו אחר כך ביניהם בתחרות הפעלולים של הפסטיבל. התחרות הראשונה הייתה הרשמית ולאחר מכן הייתה תחרות שהתנהלה כמעין "במה פתוחה" שבה כל אחד יכול להשתתף, ודווקא שם הייתה ההפתעה הגדולה כאשר נער בן 15 בשם אוסקר – שהיה בפסטיבל לפני שנה ונחשב רק למתחיל – הפיל לכולם את הלסת עם התרגילים המרשימים שעשה.
יותר מהזוכה הצעיר, הפתיעה אותי חוסר ההכרה של משרד התרבות והספורט בצמד הישראלים שהופיעו: הגולש חי כץ והמוזיקאית ירדן סקסופון, כל אחד מהם מרשים בתחומו. לאחר כל ארוחת ערב הייתה הופעה במלון, אך הטובה ביותר בהחלט היתה ירדן. בדרך כלל אני לא מהרוקדים, אבל בהופעה הזאת לא היה אחד שלא רקד. ברגע השיא של המופע חצי מהאנשים בקהל עלו לבמה כדי להרים את ירדן ולעשות לה קראודסרפינג, ככה שכץ לא יהיה הגולש הישראלי היחיד.
שני הישראלים האלה לא קיבלו אף הכרה ממשרד התרבות והספורט, שאפילו לא טרח ליצור איתם קשר. מארגני הפסטיבל איתרו אותם נטו בזכות המוניטין והכישרון שלהם, אבל איפה התמיכה? איפה השיווק של ספורטאים ומוזיקאים ישראלים שמייצגים את ישראל ברחבי העולם? בדיוק בשביל זה יש את משרד התרבות והספורט, שאמור לדאוג לשניהם. למזלנו, חוסר ההכרה של ממשלת ישראל לא מנע מהם לתת הופעות מרשימות ומלאות רגעים מרגשים, בין אם זה לראות את חי כץ קופץ מעל סירת המנוע הקטנה שהייתי עליה ועושה סלטה באוויר ובין אם מדובר בהופעה המחשמלת של ירדן סקסופון בערב השני של הפסטיבל.
כעת זאת לא עונת התיירות במאוריציוס, עכשיו מזג האוויר חורפי, והקיץ יתחיל רק בספטמבר, אבל נדמה שמלון C Mauritius ואנטואן אוריול מצאו דרך להשתמש ברוחות החורפיות של האי, בדיוק כפי שהגולשים משתמשים ברוח כדי להתהפך באוויר ולסלול את דרכם במים. הפסטיבל עצמו יכול להיות גן עדן לגולשים הישראליים שמעוניינים להתחרות, אך גם אנשים שאינם גולשים יכולים להנות מהאדרנלין ואפילו להתנסות בגלישת רוח, כפי שאני ניסיתי. אמנם עפתי מאה מטר קדימה באוויר בחוסר שליטה, אבל הבנתי גם כמה הספורט הזה הוא מורכב, מעניין ומרגש. בשיחתנו אמר לי אנטואן, "אני אומר שקיטסרפינג הוא ספורט שמתקשר עם כל האלמנטים של הטבע: יש מן הסתם את האוויר, יש את האדמה כי אתה מתחיל מהאדמה וחוזר לאדמה, יש את המים של הים, ויש את האש שבוערת בך כשאתה מלא באדרנלין". כך בדיוק הרגשתי לאורך כל הפסטיבל.
הכותב היה אורח של קבוצת קונסטנס (Constance)