Death Cafe: קפה, עוגה ושיחות על המוות
Death Cafe, דיון פתוח על החיים ועל המוות בלוויית קפה ועוגה, יתקיים לראשונה בתל אביב. המארגנים מדגישים: זו לא קבוצת תמיכה
בר יין בתל אביב, קפה, משקאות מרעננים, עוגות ומוות. זאת אומרת, שיחות על מוות. מפגש ה־Death Cafe הראשון בישראל יתקיים בשבוע הבא, ועל אף השם המורבידי, כוונת מארגניו לשפר את חייכם ולעזור לכם להפיק מהם את המרב. "בישראל, שיש בה הרבה מוות ושכול, לא מדברים על הנושא", אומרת ורד שביט, בלוגרית (אבק דיגיטלי), חוקרת עצמאית, מרצה ויוזמת המפגש. "אנשים מתחלחלים כשאני אומרת שאם משהו ודאי לגבי כולנו, זה שאנחנו הולכים למות, אבל סליחה, לא אני המצאתי את זה".
מבולבלים? קצת רקע: מפגשי Death Cafe נערכים בעולם זה כשלוש שנים, הקו המנחה אותם אחיד וברור: המרחב יהיה בטוח ופתוח לשיחות על מוות תוך כדי אכילת עוגה (באמת, זה מצוין באתר), כולם יכולים להביע דעות ומחשבות באופן חופשי, בתנאי שהם גם מקשיבים, ובתנאי שתוכן השיחות נשאר במרחב שבו התקיימו בלבד. לא מדובר בקבוצת תמיכה או ייעוץ, השיחות לא ינסו להוביל לרעיון מסוים, אין אג'נדה ואין רווח. הקו המנחה ממליץ שיותר מאדם אחד יארגן את המפגשים, ולכן התנדב למשימה גם ד"ר ארז כהן, שתפקידו הוא לוודא שלכולם נוח וכולם עומדים בכללים.
מה גרם לך ליזום מפגש כזה בארץ?
"שמעתי על הרעיון בפעם הראשונה כשהייתי בלונדון לפני כמה שנים. בהתחלה לא הבנתי את העניין, ואז אמרתי לעצמי שיש פה משהו. אחי נהרג מפגיעת מכונית, ולפני שזה קרה גם אני לא ידעתי שחשוב לדבר על מוות. רציתי שיהיה דבר כזה גם בישראל דווקא משום שהמוות כל כך נוכח כאן, אבל אנחנו עדיין לא מדברים עליו. אין שום דבר שמשפיע על חיים של אנשים כמו מוות, ואנחנו נחיה טוב יותר אחרי מוות של אדם אהוב, אם נדע שהוא חי לפי המשאלות שלו. זה משמעותי וחשוב ובכל זאת אנחנו בורחים מזה. זה לא אמור להיות מדכא".
במה שונה מפגש בלונדון ממפגש בישראל?
"שם יש אנשים שמגיעים לזה מתוך עניין פילוסופי ולא כחוויית חיים. אני רואה שאנשים לא יודעים מה להגיד כשהם בלוויה או בשבעה – יש כל כך הרבה מוות, אז איך אין מאגר קולקטיבי של משפטים שכדאי להגיד וכאלה שלא כדאי? המשפט 'שלא תדעו עוד צער' הוא נורא בעיניי ולא קשור למציאות. מה זה בעצם אומר? מצטערים ומקווים שזה האהוב האחרון שימות לך? מאחלים שלא יהיה לך אכפת יותר מאף אחד?".
אז מה כן ראוי לומר?
"במקום להגיד 'אני יודע איך אתה מרגיש' – להגיד 'אני כאן כדי להקשיב'. במקום 'הוא לא היה רוצה שתהיי עצובה' – להגיד 'זה בסדר להרגיש כמו שאתה מרגיש'. הת'ר ביוקנן־ספור כתבה בנושא: 'בבקשה אל תאמרו לי שבגלל שהילדה שלי מתה, אתם מחבקים את הילדים שלכם חזק יותר'.
"קיימות עוד שתי תנועות דומות שעוסקות בנושא הזה", מסכמת שביט. "אחת מהן נקראת דת' אובר דינר, והיא נוצרה על ידי מישהו שנסע ברכבת בארצות הברית ומצא את עצמו בקרון עם שני רופאים. הם אמרו לו משהו שהדהים אותו: 75 אחוז מהאמריקאים היו מעדיפים למות בביתם ולא בבית חולים, אבל רק 25 אחוז באמת זוכים לזה, פשוט כי רובם לא דיברו על כך".
Death Cafe,י11.2, 20:00־22:00, החדר הפרטי בפר דרייר, קינג ג'ורג' 4. הכניסה מגיל 16 ומעלה, ללא תשלום