מופע המחול שבו כסא הגלגלים הופך דווקא לגילוי מסקרן

"לכל גוף יש דרכים משלו לבטא דינמיקות ותענוגות משלו. את הפוטנציאל הזה אפשר לחשוף באמצעות הריקוד. התנועות המתמשכות מטעינות את הגוף הנע והופכות למעין דלק פנימי". התיאור הזה למחול, המתענג על השפה ועל הגוף, הוא של דוריס אוליך – הכוריאוגרפית האוסטרית שחוזרת לישראל כדי להציג עבודה שלה בבכורה עולמית בפסטיבל אינטימדאנס של תיאטרון תמונע. השנה יעמוד הפסטיבל בסימן "שבר" ויעלה עבודות מחול ופרפורמנס שנעות סביב השאלה כיצד אפשר להתמודד עם המציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית שמנפצת את החברה לרסיסים.

אוליך מתייחסת לנושא הזה ביצירה "Every Body Electric", שמגלמת את דבריה על הפוטנציאל האנרגטי שטמון בגוף. הבסיס ליצירה הוא רקדנים מיומנים שרוקדים לצד אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות. זו לא הפעם הראשונה שבה אוליך מתייחסת למגבלות הגוף. בשנה שעברה העלתה באינטימדאנס את "רייבמאשין" עם הרקדן והכוריאוגרף מיכאל טורינסקי וכיסא הגלגלים החשמלי שלו שהפך למכונת רייב סוחפת.

דוריס אוליך (צילום: אלזה אוקזקי)

תוכלי להסביר את העניין האמנותי המתמשך שלך בעבודה עם ועל אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות?
"כאמנית יש לי והיה לי תמיד עניין באנשים שלרוב לא נראים על הבמות. אני אוהבת לחקור את המושג יופי, את הגופים האנושיים ואת הרעיונות הנורמטיביים ומרבה לחשוב על מושגים כמו אנרגיה ועוצמה. בסדנה שקיימתי עם אנשים בעלי מוגבלויות כחלק מיצירת 'רייבמאשין' התבוננו באיכויות הספציפיות של כל גוף, ושאלנו תמיד מה הוא יכול לעשות ולא מה איננו יכול. הפוקוס שלי הוא תמיד על הפוטנציאל ולא על המגבלה. העבודה שנרקוד בסוף החודש בפסטיבל בהשתתפות עשרה פרפורמרים בעלי מגבלות גופניות היא הזמנה פשוטה אך רדיקלית לגלות בעצמנו את הפוטנציאל באמצעות הריקוד ולהעמיק עוד בחקר הארכיאולוגיה של האנרגיה; למשל, אילו אפשרויות נפתחות לפנינו כאשר מכונות כגון כיסאות גלגלים, קביים או תותבות נתפסות ומוצגות על הבמה כהמשך לגוף האנושי?".

מתוך "Every Body Electric" (צילום: אלכסי פלקנוס)

אילו תכונות חשובות לך כשאת בוחרת רקדנים לעבודותייך?
"פתיחות, יושר ושקיפות. אנשים שיש להם עניין ורצון לחקור את האנרגיה הטמונה בתנועה. האנרגיה הזאת לא צריכה להיות חזקה במובן של להביא משהו לידי תשישות, זו יכולה להיות גם אנרגיה מעודנת, מופנמת".

איך מתנהלת העבודה איתם – הם מביאים לסטודיו חומרים אישיים?
"אני עובדת באמצעות אימפרוביזציה ובוחנת את המהות של מה שמושך את הפרפורמרים ואותי ככוריאוגרפית. ביצירה החדשה שלנו הדי.ג'יי בוריס קופניג נוכח בכל אחת מהחזרות שלנו ומציע סאונד לחומרים של הפרפורמרים. עבורו, לסאונד יש ידיים שיכולות לגעת בגוף והגוף יכול מצדו לגעת בסאונד – האנרגיה של הסאונד יכולה לחדור את העור ולגעת בבשר, בעצמות".

מתוך "Every Body Electric" (צילום: אלכסי פלקנוס)

אוליך, בת 41, היא יוצרת עצמאית בולטת בזירת הפרינג' באוסטריה וזכורה כאן במיוחד בזכות עבודתה "יותר מעירום" שהועלתה בפסטיבל ישראל לפני שנתיים. בעבודה, שזכתה לשבחי הביקורת ובעקבות הביקוש נקבעה לה הופעה נוספת, עסקה בין היתר במה שאוליך קוראת לו ארכיאולוגיה של הזיכרון. "הגוף הוא ארכיון שבו מאופסן הזיכרון הפיזי של הבשר הנע", היא אומרת ומוסיפה כי הפחד סוגר על הגוף ולא מאפשר לאנרגיה לפרוץ. בעבודה ההיא השתתפו 12 רקדנים בעירום מלא ואוליך עצמה, בפלג גוף עליון חשוף, הייתה מופקדת על עמדת הדי.ג'יי.

מתוך "Every Body Electric" (צילום: אלכסי פלקנוס)

האם את חושבת על התגובות של הקהל לעבודותייך?
"אני לא אוהבת ציפיות בתיאטרון. אני אוהבת הפתעות. אני אוהבת את התיאטרון כמקום שבו לצופים יש אפשרויות לחדש את התפיסות שלהם, מקום שבו הקהל והפרפורמרים חווים סוג של שיתוף ביניהם, טרנספורמציה ושיגור אנרגיה לחלל. ב'Every Body Electric' הצופים עשויים לחוות אחרי זמן מה משהו שהוא לא צפייה בעבודה עם משתתפים בעלי מגבלות פיזיות, אלא אנשים שנעים בכוריאוגרפיה שמבוססת על איכויות התנועה, הקצב והאנרגיה של כל פרפורמר".

← "Every Body Electric", תמונע, שונצינו 8 תל אביב, רביעי (27.6) 20:30, 65 ש"ח

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד