שנה אחרי הארוחה הרעה שאכלנו שם, KFC סוף סוף מקיימים הבטחות
מבקר אוכל הרחוב שלנו חוזר לזירת הפשע הקולינרי, רק כדי לגלות שהקולונל סוף סוף הצליח להרים גרסה מקומית מוצלחת לעוף המפורסם שלו. אבל אולי הוא פשוט עדיין בהשפעת אדי הכולסטרול של הכריך הכי מושחת שראינו. ללקק את האצבעות
מעטים האנשים שהתרגשו מהגעתם של KFC לישראל יותר ממני. שנים חיכיתי להגעתו של עוף מטוגן המוגש בדלי, אפילו הסתפקתי בחיקויים מקומיים לעת מוצא – ולמרות שרשת העוף של הקולונל טרם הגיע לעוטף תל אביב, לפני כמעט שנה יצאתי למסע כל הדרך לפתח תקווה כדי לבדוק את הסניף שנפתח שם. כמה שכאב לי הלב (ואז הבטן) לקבל שם את אחת הארוחות הגרועות שאכלתי מימי. כתוצאה מכך, גם כתבתי את אחת הביקורות הקוטלות בשלוש שנותי כמבקר אוכל הרחוב המקומי. לא נהנתי לכתוב את הביקורת ההיא. אני לא שמח לקטול מקומות, פניי לשלום. אבל האוכל המזעזע ההוא חייב אותי, ושברון הלב בהחלט נוכח שם. אבל נשארה לי עוד תקווה קטנה.
כשהגעתי לפתח תקווה דאז, בקיץ הקודם, הסניף הפתח תקוואי היה עדיין חדש יחסית. בניגוד למסעדות קטנות, אני לא חושב שראוי לתת תקופת חסד ארוכה לרשתות ג'אנקפוד עם מספר דו ספרתי של סניפים. אם מקום שכזה פותח סניף חדש, זו אחריותו שיוגש שם לכל הפחות גרסה אכילה של המזון שלהם. ובכל זאת, רציתי לחזור ל-KFC אחרי שהסניף יתייצב, בעיקר בשל התקווה קטנה לאכול עוף מטוגן ראוי לשמו, כמו שזכרתי מאמריקה. לא ציפיתי לארוחת גורמה ואפילו לא לעוף מטוגן ברמה של מסעדות תל אביביות – בסך הכל רציתי דלי מוצלח של עוף קולונל סטייל מסחרי ברמה טובה. ומזל שלא איבדתי תקווה.
עכשיו, אחרי זמן המתנה נכבד, היתה לי שוב סיבה לצאת לעבר פתח תקווה, הגעתו לארץ של אחד המוצרים הכי מושחתים שנתקלתם בהם עד כה: הדאבל דאון – כריך נטול לחמניה שמורכב מצמד חתיכות עוף מטוגן, אשר ביניהן יש רק רוטב ברביקיו (או בייגלה מלוח, אבל לא היה בסניף) וחתיכת גבינה. בגרסה האמריקאית יש שם גם בייקון, מה שהופך את המנה לסיוט קרדיולוגי, אבל בארץ אין בייקון בסניפים, כך שיש לי סיכוי להינצל, אני יודע. לא סיכוי גבוה, אבל אני מוכן לקחת את הסיכון במקרה הזה.
מיהרתי להזמין את האנטי-כריך הזה (51 ש"ח עם תוספת ושתיה), והתיישבתי בפינה נסתרת כי לאכול דבר כזה מושחת עושה עם קורטוב בושה. אחזתי בשקית הנייר הקטנה שעטפה אותו, והבנתי שזה לא עסק. זה "כריך" שצריך לאחוז בידיים חשופות, להרגיש את החספוס הפריך שמסביב, לתת לשמן להיספג בעור לפני שהוא נספג בעורקים. עוד לפני שנגסתי בו, הדאבל דאון כבר רמז על כך שהארוחה המזעזעת שזכרתי לא תחזור על עצמה. החתיכות הפילה היו נאות, עסיסיות, פריכות ברובן (היה אזור במרכזו של אחת מהחתיכות שהיה קצת סמרטוטי, אבל מדובר בכתם קטן ויחסית זניח), וכשנגסתי שמעתי את אותו הקראנץ' המפורסם שכמעט ולא נכח כאן בפעם שעברה.
הכריך עצמו הוא רעיון מופרע, כזה שרק אמריקאים יכולים להמציא, ומספק מכת טעם עסיסית שמפזרת את הרוטב בין חתיכות העוף המתובלות ומאזנת פריכות מוצלחת עם הגבינה והרוטב. כיף טראשי, בדיוק כמו שקיוויתי שיהיה בסניף ג'אנקפוד שייבאנו מאמריקה. מה שכן, הצ'יפס נשאר כשהיה – אחד מהתוספות הכי משעממות וחסרות טעם שטעמתי ברשת ג'אנקפוד, מקומית או לא. הוא לא רע, הוא לא טוב, הוא כל כך סתם עד שאין טעם לקחת אותו. אבל כשהעוף טוב, זה פחות משנה. עם זאת, אני מודה שעדיין לא נרגעתי מהפוסט טראומה שנשארה לי מהפעם הקודמת. הייתי חייב לוודא שהם כבר לא נופלים במקומות שחטאו בעבר.
הזמנתי כמה מנות שהיו זהות לאלו שהזמנתי בפעם הקודומת – כריך זינגר בורגר (17 ש"ח), כנפיים חריפות (32 ש"ח ל-8) וכמובן, באקט זוגי עמוס חתיכות עוף מטוגן ומגוון (80 ש"ח). אחד אחר השני, כל מה שבדקתי מחק את הרושם הראשוני האיום שהיה לי. ראשית היה זה כריך הזינגר בורגר, שזכרתי לרעה במיוחד כי מה שקיבלתי דאז היו שתי אצבעות עוף קטנטנות בלחמנייה סתמית שאפילו לא היו חריפות כמובטח. הפעם הכריך הגיע עם פילה עוף גדול, נאה ופריך כראוי, עם חריפות עדינה מצוינת, מוגש בתוך לחמניה סתמית. היי, אי אפשר לתקן הכל מיד. אחריו בדקתי את הכנפיים, שהיו פשוט מושלמות. פריכות מתבקשת, עוף ממש סביר מתחת שמתובל באופן מדויק וגם כאן, החריפות היתה חדה והוסיפה הרבה.
את הגביע הקדוש שמרתי לסוף – הדלי הנודע לשמצה עמד מולי. בפעם הקודמת המבט לתחתית הדלי היה מדכא במיוחד, ואני מודה שעדיין קצת פחדתי לפתוח אותו. הצצתי בזהירות, והדלי המלא הביט אלי בביטחון בחזרה. "הכל יהיה בסדר", לחש לי העוף המטוגן, ואני התחלתי להבין שאולי אכלתי יותר מדי עוף מטוגן. בכל זאת דגמתי גם מכל הטוב שהיה בדלי, ובתמורה הטוב הזה החזיר לי את השקט הנפשי. רצועות עוף עבות ועסיסיות עם קראנצ' מושלם לנגוס בהם. נגיסי עוף קטנטנים שעושים קרעכט מושלם בכל ביס. עוף על העצם עסיסי במיוחד, עם תיבול טעים במיוחד. הכל היה משמח. זהו, זה הגיע. סוף סוף ה-KFC שרציתי. הוא לא מושלם, אבל הוא חד וחלק הדבר האמיתי. חבל שהסניף הזה (ואולי KFC בכלל) היו צריכים כל כך הרבה זמן להתאפס (כי מה שהגישו דאז לא היה ראוי למאכל אדם), אבל אני שמח שזה קרה. לא נראה לי שאסע לפתח תקווה במיוחד עבור זה, אבל אם כבר אני באזור, לא אתנגד לאיזה דאבל דאון מושחת או דלי מפנק. טוב לדעת שזה קיים.
KFC יכין סנטר, השחם 17 פתח תקווה, א'-ה' 12:00-22:00, ו'-ש' 11:00-22:00